כתבת מיקס 2

על “משקה האלים” ויתרונות השוקולד המריר.
שוויץ זו המדינה שבה צורכים הכי הרבה שוקולד. השוויצרי צורך בממוצע 7 ק”ג של שוקולד בשנה.
הישראלי צורך בממוצע רק 1.5 ק”ג שוקולד בשנה [הנתון הזה קצת מוטה למטה, כי אני לא השתתפתי במדגם] .
מעבר להיצע הגדול יותר שיש להם בתחום, האם הם יודעים משהוא שאנחנו מפספסים?
את היתרונות הבריאותיים של השוקולד והם לא מעטים, נסקור לקראת סופה של הרשומה.
כרגע בואו נעשה סדר. איכותו של השוקולד נקבעת ברובה על ידי אחוז מוצקי הקקאו שבתוכו, נתון אשר מצוין על גבי החפיסה. מבחינתי שוקולד לבן אינו שוקולד, אלה ממתק שכל קשר בינו ובין הבריאות מקרי בהחלט.
השוקולדים המרירים שאנחנו עוסקים בהם מתחילים מ-70% מוצקי קקאו בתוכם ועד 85%.
בשוקולדים עם אחוזי קקאו פחותים, יש כמות סוכר גבוהה יותר שאינה מומלצת בצריכה גבוהה יחסית ומעל 85% המרירות והחמיצות של פולי הקקאו הופכת להיות מעמסה על חוש הטעם ובמקום שנהנה, מרבית האנשים יסבלו.
מי שלא בתוך העניין יגיד שגם 70% זה מר עבורו. ייתכן, אבל זו תשובה נכונה להיום וניתן לשנותה, מבלי להוריד מההנאה ותוך היחשפות למגוון טעמים עשיר ומגוון יותר.
הבעיה העיקרית נעוצה בכך שמרגילים אותנו לכמויות סוכר גבוהות מדי על שלל השפעותיהן השליליות על הגוף. אין בעיה לפתור את הנושא בהדרגה, קחו מעט מ-60% ואיכלו עם מעט 70% לאחר זמן לא רב גם שוקולד ה70% ,יהיה מתוק עבורכם. תמשיכו בתהליך ותערבבו שוב את ה-70% עם מעט שוקולד עם מוצקי קקאו גבוהים יותר וככה עד שתגיעו לטעם האידיאלי עבורכם, כלומר טעים ושאינו מתוק או מר מדי.
כאמור המרכיב העיקרי שעליו נשען השוקולד הוא הקקאו, שכונה על ידי האצטקים “משקה האלים” מחקרים אחרונים על קקאו ושוקולד מריר [מ- 70% ומעלה] מצאו יתרונות רבים בצריכה מבוקרת להלן תמציתם:
הקקאו מכיל נוגדי חמצון החשובים מאוד לבריאות, בכמות גבוהה ביותר [פי 2 מיין אדום, פי 3 מתה ירוק ופי 5 מקפה שחור] היפה הוא שגם בשוקולד המריר [אתם כבר יודעים למי הכוונה] נשמרת כמות גבוהה מאוד של נוגדי חימצון.
בקקאו יש הרבה מגנזיום, ברזל ואבץ.
צריכת הקקאו [והשוקולד המריר] במידה, טובה לבריאות הלב, נמצא שהיא גם מרחיבה את העורקים ומשרה הרגשה כללית טובה.
נראה לי כעת מתאים ובסדר, “ליישר” עוד קצת שוקולד מריר מעולה.
אחרי שנהנינו מהטעם, קבלו מעט הסתייגויות, למה במקום ירקות או כריך בריאות, לא נחסל חפיסת שוקולד מריר.

DSC_2011מ (Large)

ראשית הימנעו משוקולד שיש בו תוספת חלב [ המנטרלת את מרבית יתרונותיו ] ומשוקולד שיש בו שומן מוקשה אפילו באחוזים מאוד קטנים[מזיק].
בנוסף הימנעו ממשקאות שוקולד ומאבקות להכנה עצמית הרוויות בסוכר.
יצרני חטיפי “הבריאות” רוכבים על גל הפרסומים החיוביים בנושא השוקולד המריר והם מוסיפים אותו למרכיבי החטיף, תוך הדגשת הנושא באריזה. אלה שכמות השוקולד במרבית החטיפים זניחה, כמות מוצקי הקקאו נמוכה והתעמקות בשאר מרכיבי החטיף תשאיר אותו בדר”כ על המדף.
איני ממליץ על שוקולד עם ממתיקים מלאכותיים הם לא טעימים לחיכי וגם הממתיקים המלאכותיים מהווים בעיה שאולי נכתוב עליה בעתיד כמה שורות. אגב, העלאת רמת הסוכר בגוף [ הערך הגליקמי ] כתוצאה מאכילת שוקולד, נמוכה יחסית בגלל השומן שבו.
בכל שוקולד יש רמה גבוהה של שומן כללי ושומן רווי לכן יש לצרוך אותו במידה, תוך התחשבות ממה מורכב מזונכם.
בשוקולד המריר, בגלל התאוברומין והקפאין, קיים אפקט מעורר.
לדעתי אדם ללא בעיה בריאותית ועם תפריט מאוזן , יכול להפיק תועלת מצריכה של 10-15 גרם שוקולד איכותי מריר ביום ועם זאת כדאי שתבקשו את חוות דעתם של אנשי המקצוע.
באם אתם רוצים לחזור לצילום, אז בוודאי קראתם על הטרנד החדש של צילומי ילדים קטנים כשהם מרוחים בשוקולד ולידם שאריות עוגת שוקולד וכיו”ב. אני משוכנע שגם אותם הורים שאוהבים את הגימיק שמצטלם יפה, דואגים לבריאות הילד ובמקרה זה כמה שפחות [סוכר] שווה כמה שיותר [בריאות].

DSC_1280צ (Large)

בשולי החברה והחדשות

בין החדשות הגדולות על המתרחש בטהרן ועל האביב ביחסים בין ליברמן ודרעי לקראת הבחירות לרשויות  המקומיות, הובלעה ידיעה קטנטנה על התאבדותו של סרגיי חליופין ז”ל שעבד ב-17 השנים האחרונות כשומר לילה בבית מעריב.

מסתבר שסרגיי יצר בחייו, קשר אנושי יוצר דופן עם העובדים, ללא כל קשר לתפקידם בעיתון.

האיש שהיה בעל השכלה גבוהה, נאלץ בארץ חדשה, עם שפה שאינה שגורה לגמרי, לעבוד כשומר לילה, כעובד קבלן.

עם עזיבת בית מעריב על ידי עובדיו, החליט לשים קץ לחייו.

יהי זכרו ברוך .

תגידו עד מתי נסבול את הביזיון המכונה  “עובדי קבלן” ? ואת שכר העבדים המשולם להם,   כאשר במקביל קיימת שכבת מנהלים המתפקדת כמעט כגילדה סגורה והמשתכרת סכומי עתק בלתי הגיוניים. אותם מנהלים  “עושים כסף” בזמן שהם יושבים  פעם אחת בשירותים, יותר ממשכורתו החודשית של  “עבד קבלן”.

ומזווית אחרת, האם גם אנחנו עוברים ביעף על עמדת השומר במתקנים השונים, ללא אמירה בסיסית של שלום. חזקה עלינו שמרבית השומרים ויתרת עובדי הקבלן [שרובם מחבר העמים ואתיופיה] אינם מועסקים שם מתוך בחירה. תקדישו לזה דקה, כשאתם חולפים דרכם בפעם הבאה.

כתבתי פעם משהוא על האנשים שבשוליים:

unnamed

בשולי החברה

ערב ירד וסתם יצאתי להליכה
ראיתי אותו שרוע ,נתמך על עמוד בקצה המדרכה.
עיניו מזוגגות, פניו הכהות כמו קפואות.
מכנסיו בלויות וידיו מעט רועדות,
בקבוק ריק ,של וודקה זולה לצידו,
ומדי פעם ,עובר טיק עצבני בלחיו.
אתה צריך משהו , שאלתי
והוא הסב את מבטו, במהרה,
ושוב חזר לבהות ,בנקודה לא ברורה.

המשכתי ללכת ,כאילו  אין לי ברירה,
הוא הרי לא שיתף פעולה
ואני יצאתי לסתם הליכה,
אבל כשחזרתי ,הוא כבר לא היה
ונצבט לי הלב ,כי כשלתי בנתינת עזרה.

 מי יודע איזה ,חיים קשים הוא עבר,
מי יודע איזה עתיד, יש לו כאן בנכר,
אנחנו בעצמנו כל כך “עסוקים”,
לא מרימים את החוטם,
חוץ מאהלן ומה העניינים.
בסלון יושבים,מקטרים,מבקרים
אבל מהר מאוד ,חוזרים לאותם עיסוקים.

להבא לא אוותר, המראה  שלו אצלי מנקר,
כיום אני מתעכב,מסתכל לצדדים
ואפילו מתנדב פה ושם לפעמים,
כי אין ברירה ,אנחנו אותם אנשים,
זה רק המקום,הזמן וחלוקת הקלפים,
שעושים אותנו ,לכל כך שונים.

 DSC_0011מממצ (Large)

בואו נחזור לצילום: כמה מילים  בתמצית [עוד נרחיב  בכך בהמשך] על קורסי צילום.

מזה שנים שתחום הצילום הופך להיות יותר ויותר פופולארי . הורדת מחירי המצלמות,נגישות אפשרויות הצילום מניידים למיניהם והתרחבות  אתרי הצילום והרשתות החברתיות המעודדות ומשתפות בתמונות בזמן אמת, יצרו ביקוש רב יחסית לקורסי וסדנאות צילום ובתוך כך גדל גם ההיצע של מארגני הקורסים וההדרכות בתחום הצילום.

לימודי\קורסי\ הצילום יכולים להיות ארוכים [מעל לשנה] ועד לקורס קצר של מספר מצומצם של מפגשים . הקורסים הנלמדים כוללים בדרך כלל קורסי מתחילים, מתקדמים, תאורת סטודיו וחוץ, צילומי נוף, צילומי אופנה, מאקרו, עיבודי תמונה ועוד,

[אגב ולתשומת לב הגופים בתחום, היו בעבר גם קורסים לרמות הגבוהות יותר, שכונו כיתות אמן בצילום, צילומי מאסטרים וכיו”ב .לעניות דעתי מסגרת לימודית, המקיימת קורסים לרמות הגבוהות ביותר ונהנית ממוניטין מקצועי, מקרינה בכך על כל פעילותה הבסיסית, בה נאגרת מירב הפעילות והרווחיות]

הסדנאות הקצרות כוללות בדרך כלל רק מפגש  אחד עד שלושה ונערכות במגוון נושאים לרבות צילומי לילה ,צילומי מזון, מאקרו,מחול, עירום אמנותי, טקסי עדות  ועוד.

קטגוריה נוספת קשורה הינה טיולי צילום בחו”ל, המאפשרים טיול ממוקד באזור גיאוגרפי נתון לשם צילומים מרוכזים של, חבל ארץ ייחודי, תופעת טבע, נופים, בעלי חיים, סגנון אדריכלי וכ”ו.

בעוד שבטיולי צילום לחו”ל, ניתן לעשות די בקלות הערכה מפוקחת, לגבי התועלת הצפויה מול המחיר, הרי שבקורסים, ההערכה היא פחות פשוטה וקיימות לא מעט התלבטויות, האם להירשם לקורס מסוים ובאם כן, תחת איזו מסגרת.

כאשר אנחנו מדברים על קורסים וסדנאות ברור שהרמה אינה אחידה והתמחור שונה.אגב מחיר גבוה אינו תמיד ערובה לטיב הקורס. המחיר מושפע מעבר למוניטין, לרמת המדריכים והציוד בעיקר בהתאם למספר השעות וכאן לדעתי כדאי להיות ערים ל- 3 פרמטרים :

  1. ביקורת הצילומים במסגרת הקורס. זהו תהליך נחמד בו כל אחד מקבל התייחסות לצילומיו ומשתתף בהערות לצילומי אחרים. הבעיה היא שעקומת הלימוד מהנושא הולכת ויורדת, לאחר סקירה של מספר צילומים בודדים. מכיוון שאנו משלמים על זמן, כדאי לבדוק כמה זמן מושקע בכך ולטעמי ביקורת של מעל חצי שעה, מקסימום שעה במקרה של כיתה גדולה, הופכת להיות בלתי יעילה ואת הזמן היה כדאי לנצל ללימוד מעשי או תיאורטי של נושא חדש.

  2. תולדות הצילום או ניתוח של עבודות של צלמים מפורסמים. זה נהדר, אבל אנחנו משלמים על זמן וכולנו יכולים לקבל [בעזרת הפניה] את כל הנושא  בהרחבה ברשת. למעט מקרים יוצאי דופן, הייתי מבכר כי החלק הזה בקורס לא יתפוס נתח משמעותי מזמן הלימוד.

  3. צילום מעשי. אני לא מכיר צלם, גם באם הוא נורא מוכשר, שנולד עם מצלמה ביד.כמות הזמן בו נצלם ונקבל משוב בזמן אמת מהמדריך (בהנחה שאין עוררין על מקצועיותו), היא מהותית להטמעת החומר הנלמד. לדעתי ככל ששעות הצילום המעשי בהתאם לנושאים ארוכים יותר, כך ייטב.

מהצד השני הרשת היא גן עדן  בתחום הצילום, שפע של מאמרים, כתבות וסרטונים על כל תחום וכל נישה ובמגוון אפשרויות. בנוסף קיימים לא מעט פורומים המאפשרים קבלת משובים על תמונותיכם ומהם ניתן לדלות את הדברים הרלוונטיים עבורכם מהבחינה המקצועית.

לסיכום, באופן עצמאי או בהדרכה ספציפית, או במסגרת קורס\סדנא, את\ה מכיר הכי טוב את התאמתך לנושא  ואת אילוציך. בכל דרך בה תבחרו ותשקיעו, תוכלו  להטמיע ידע ולהשתפר,  כדי שתיהנו יותר מהתוצאות ומקו צילומי ייחודי, משלכם.

 93597540big