בזמן שעבר: ​מכתבת המיקס הקודמת, עבדכם הנאמן סבל לא מעט מאישיאס או סיאטיקה [העצב הסיאטי הינו העצב הארוך ביותר בגוף האדם] מדובר היה בכאב משמעותי ולא פשוט בגב תחתון, ישבן ולאורך הרגל. איסיאס או סיאטיקה מרבים להופיע עקב פריצת דיסק, אבל גם כלחץ על העצב או תהליך דלקתי בו. לא הייתי משתף אותך בכך אילולא התוודעתי שלא מרצוני לתרופות נוגדות דלקת [כגון ארקוקסיה, אתופן, ברקסין ועוד] ברגע בו הגעתי לרופא ואח"כ אצל האורטופד.

זה שאין ארוחות חינם כולנו יודעים וזה שלכל תרופה יש תופעות לוואי, גם מוסכם על הכלל, אלה שפה לעניות דעתי [ותתיעצו רק עם רופא במקרה הצורך] במקרה שלא הוכחה דלקת, יתכנו בהחלט מקרים בהם נזקם יעלה על תועלתם, בין תופעות הלוואי של תרופות אלו יתכנו ; כיב קיבה ודימום במערכת העיכול, פגיעה בכליות, אגירת נוזלים בגוף, עליית לחץ דם ואף יתכנו לא עלינו, אירועי לב מסכני חיים ואירועים מוחיים.

בקיצור שומר נפשו ירחק וגם אם אין ברירה, יש לקחת את המינון הקטן ביותר ובזמן הקצר ביותר. אבל יש עוד דבר חשוב שהרופאים לא תמיד אומרים והוא, שאחוז גבוה, יש שמעריכים ב – 90% מהמקרים של אישיאס \ סיאטיקה נרפאים מאליהם תוך 3 עד 4 חודשים, אין זה אומר שההתמודדות קלה יותר והכאבים חלשים יותר, אבל במקרים המתאימים אפשר לשלב טיפולים אלטרנטיביים כמו דיקור סיני ולתת לגוף [כל עוד אין הרעה] לחזור לעצמו, בקיצור שתהייה לכולנו רפואה שלמה.

ועוד משהו בקטנה, מתי בפעם האחרונה לפני שנטלתם כדור, קראתם כמו שצריך את העלון, לרבות תופעות הלוואי. בפרסומות לתרופות, אומרים לקראת סופה ובמהירות, תוך שהם מבליעים כמעט את המילים: יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש…לא נכון! יש לקרוא תוך הקפדה יתרה את הכתוב [אגב, הכתוב הינו באותיות זעירות המחייבות הגדלה] ורק לאחר מכן, אם נחה דעתכם, תיטלו את התרופה ואם מצאתם בעיה ואם יש לכם חשש מוצדק, פנו שוב לרופא. לצערנו, אחד מגורמי המוות המשמעותיים נגרמים מתופעות לוואי של תרופות מצד שני בואו לא נזרוק את התינוק עם המים, המצאת האנטיביוטיקה למשל, הצילה ותציל המוני בני אדם, מאידך יש לנו אחריות ושיקול דעת, שגם אותם צריך להפעיל על מגוון תרופות ותוספי מזון אותם אנו צורכים. [בזמנו המלצתי על הספר : "האמת על התרופות" למרות שלטעמי הוא אינו מקיף את הבעיה במלואה.

בתקופה זאת קראתי את הספרים בעברית שעוסקים בכאב, מתוכם אציין את ספרו של ד"ר ניר ברוש "הכוח לרפא את הכאב" אשר ממשיך את המגמה שהחל ד"ר סארנו האמריקאי על הקשר ההדוק ביצירת כאבים כתוצאה מיחסי הגומלין בין הגוף לנפש, מעבר להסבר הכללי, צורפו בספר טכניקות ותרגילים להכלה ומיגור איטי של הכאב, בבחינת, אם לא יועיל לא יזיק].

ואם נגענו בספרים קבלו משפט שאהבתי והמתייחס לזמן נתון :

"הרצון בחוויה חיובית יותר, הוא כשלעצמו חוויה שלילית ובאורח פרדוקסלי, קבלת החוויה השלילית שלך, היא כשלעצמה חוויה חיובית."

משפט זה מופיע בספר ששמו "חוכמת האדישות" שנכתב על ידי מארק מנסון. על הכריכה נכתב : האמנות העדינה של "לא לשים זין" – גישה בלתי צפויה להצלחה בחיים. אז נכון, יותר מדי פעמים מופיעים בספר המשפטים כמו: לא לשים זין, או כן לשים זין, אבל בסופו של דבר, אם מנסים לרכז את מהותו של הספר, מוצאים בו לא מעט אמיתות חשובות ומעצימות. בסה"כ לטעמי, זהו ספר חדשני המציע תובנות מפתיעות חלקן ידועות וחלקן פחות, המסייעות להתמודדות עם אתגרי החיים.

בגדול, הספר מומלץ.

ספר אחר שכנראה יעניין הרבה פחות אנשים, הוא ספרו של מתן וילנאי "ידעתי את ארצי" יצא לי להכיר את מתן וילנאי בעת שירותי בחטיבה 35 של הצנחנים. כבר אז בלט מתן כמפקד נערץ, המשלב בתוכו ידע בלתי נגמר על שבילי הארץ ואורחותיה, עם חוכמת חיים המשולבת בידע מעמיק בתחומים רבים, מעבר למקצועיות והיכולת הצבאית.

לעניות דעתי, המדינה לא השכילה לנצל את מלוא כישוריו, האיש היה כמעט רמטכ"ל, כמעט שר בכיר ובכלל למרות היותו תקופה קצרה שר ושגריר בסין, היה ראוי לאור כישוריו המוכחים להעמידו בקדמת הבמה, דבר שלא קרה.

עם זאת הספר מגולל את סיפור החיים של מתן וילנאי, תוך שהוא מבהיר את הדילמות המורכבות וההישגים בחייו הצבאיים והאזרחיים. בתמצית, על אנשים כמותו נכתב שהינם, "מלח הארץ" . אם התחברתם לרקע, הספר בהחלט, מומלץ.

ערב ראש השנה נחגג זה מכבר ובכל זאת רציתי לשתף אתכם בברכת שנה טובה, אותה שלחתי אז לפורום של יוצרים בתחומי השירה והצילום, וכך כתבתי :

שתהייה שנה קצת יותר טובה גם לשונים מאיתנו, לאלה שמחטטים בפחים בחיפוש אחרי מזון שאינו ראוי לאכילה, להומלסים שבהגיע החורף, חלקם פשוט מתים מקור, לחסרי הישע באשר הם, אשר סופגים מכות מאיש צוות שמופקד על שלומם, לנלחמים על שפיות דעתם ומתחננים לבית חם ללא קשירות והכאות, לחולים, אשר נאבקים בכאבם ומשוועים למרגוע והחלמה, לזקנים, אשר קצבתם אינה מספיקה למכלול התרופות אשר עליהם לצרוך ואוכל בריא הוא חלום באספמיה בעבורם, להם ולעוד רבים, אשר כמעט ולא יבינו שורה מהשירים המתפרסמים כאן, להם צריך לתת יד, כל אחד כפי יכולתו, כי חוזקה של השרשרת נמדד בחוליות החלשות.

המילים האלו וחשיבות העזרה ההדדית נכונים לכל השנה, לא רק בחג . בוודאי ראיתם לא אחת את ההתגייסות המבורכת של עמותות המארגנות כמה שיותר ארוחות חג, אבל באותה נשימה צריך לשאול, מה קורה לאותם נזקקים ביום יום [מראות של חיטוט בפחים הופכים לצערנו כמעט לשגרה] ואיך אפשר לסייע להם, ככל הניתן.

במעבר חד, מבקש לכתוב מעט על תחום הצילום . כידוע לקוראי הבלוג, משנת 2012 יורד מדי שנה קצב הייצור השנתי של מצלמות ועדשות, כתוצאה מהשימוש הנעשה בסמרטפונים.

מעריכים שבנתוני הסיכום של 2019, לראשונה חלקם של מצלמות ללא מראה, יהיה גדול ממצלמות DSLR ואכן למצלמות ללא מראה, יש מספר יתרונות על מצלמות מבוססות מראה [DSLR] אבל לא בכל התחומים. להדגיש כי העדשות אינם אותן עדשות וגם אלו העובדות עם מתאם, אינם בקצה העליון של האופטיקה. כלומר, חברות מובילות בעבר כמו ניקון וקנון, מוצאות את עצמן משתרכות אחרי חברה מובילה אחרת, כמו סוני ומנסות להדביק את הפער בדגמי מצלמות ללא מראה ועדשות מתאימות ובזמן הזה משאירות את מרבית הצלמים שלהם שמצלמים ועובדים עם מצלמות DSLR , כמעט ללא עדכונים וחידושים, דבר שמאלץ חלק מהצלמים להמיר את ציודם [ולהפסיד כסף בלתי מבוטל] ולעבור למצלמות ללא מראה ועדשות מתאימות. נשאלת השאלה, האם באמת זהו צעד מתחייב ואני חושב קצת אחרת.

אם ההוצאה הכרוכה בהמרת ציוד הצילום כבדה יחסית עבורכם, פשוט תישארו עם המצלמה והעדשות שלכם, כי כל השיפורים הטכניים, הם זניחים לעומת כישוריו של הצלם, תתעמקו ביצירתיות, חזקו את כישורכם בתחומי הצילום אותם אתם אוהבים, זכרו, כי צילומיהם של גדולי עולם הצילום, שבמרבית המקרים עוד לא הצליחו לחקות ולהעלות תמונות טובות יותר, נעשו בציוד ממש גרוע, לפי קנה המידה העכשווי.

אז צלמו להנאתכם, בציוד שיש לכם ואם תחליטו להחליף מצלמה וציוד בתקציב נתון, עשו זאת בהדרגה [אגב, ממליץ שתיקחו בחשבון גם את חברת פוג'י] , לאחר שקראתם מבחנים רבים ברשת ואתם יכולים להתייעץ גם איתי. בהצלחה.

אפרופו צילום, נוספו ושובצו צילומים חדשים בשלושת הגלריות [לאו דווקא בסוף] ואתם כמובן מוזמנים לצפות.

לקראת סיום רשומה זאת ובהמשך לצורך לעשות טוב לאחרים, אשר זקוקים לעזרה ובמקביל להיווכח שוב, כי העשייה עושה טוב גם לאדם הנותן, מצאתי את הציטוט הבא כמתאים:

" האושר הוא בושם שאינך יכול לצקת על אחרים, מבלי שכמה טיפות ממנו יפלו גם עליך" [לואיס מאן].

זהו, שמתם לב שלמרות העיתוי לא נכתבה אפילו מילה אחת בנושא הפוליטי, זה לא כי אין לי מה לומר, אבל יש מספיק ודי כתבות, מאמרים, תשדירים וראיונות המנסים לבדל מפלגה או קבוצה כזאת או אחרת, תוך כדי פילוג והפצת שנאה ושוכחים שאנחנו בישראל ולא בשוויץ ואיראן ואויבים נוספים לרבות אירגוני הטרור, עדיין פעילים והמלחמה, לא רק שלא תמה, היא הופכת למורכבת יותר ובכל זאת הערה אחת הקשורה בעקיפין . אם יוכח שלראש הממשלה בנימין נתניהו, לא הייתה מעורבות פלילית בפרשת הצוללות, לעניות דעתי, יש להגיע איתו להסדר שאינו כולל עונש מאסר וזאת גם אם ימצא אשם בפרשיות שעל הפרק. אינני נמנה עם חסידיו של ראש הממשלה, אך בצד המחדלים, יש לזכותו גם הרבה הישגים, וראוי במקרה כזה, שיסיים את הפרק הפוליטי של חייו בצורה מכובדת.

ובחזרה לנושא השיסוי והשנאה אך הפעם מצידו השני, זה המדבר על אחדות ושותפות גורל למרות חילוקי הדעות, בין כולנו הישראלים ואין מתאים יותר מלבטא זאת, מהשיר: " שבט אחים ואחיות" מילים: דורון מדלי, לחן: עידן רייכל וביצוע מרנין ויש אומרים מרגש, על ידי 34 זמרות וזמרים ישראלים: –

שתהייה שנה טובה ומאושרת גמר חתימה טובה.