שלום חברות וחברים,
חג סוכות מאחורינו, אבל יש אנשים שגם סוכת קבע כבית לכל השנה, הוא חלום שאינו בר השגה עבורם המדובר בציבור לא מבוטל והכוונה אינה רק לאנשים שהקימו אוהלים במתחם ארלוזורוב בתל אביב ולא רק לדיירי הרחוב המוכרים ברובם ומטופלים בחלקם, על ידי מחלקות הרווחה והסעד של כל יישוב.
בהמשך לכך, על פי דוחות העוני ההולכים ומצטברים, כמעט כל ילד שלישי מוגדר בארץ כעני. ישראל מובילה בשיעורי העוני ובפערי ההכנסות בהשוואה לשאר המדינות המפותחות בעולם ועדיין הקברניטים שלנו עוסקים במיני רפורמה כזו או אחרת [שגם היא מתמסמסת ברובה עד שהיא מגיעה ליישום], במקום להרים את הראש ולהסתכל בראיה מערכתית ולתת פתרונות מבניים בשוק הדיור ותוכנית מקיפה להורדת יוקר המחיה המאמיר.
אחת ההצעות הפופוליסטיות האחרונות שיזם שר החוץ אביגדור ליברמן, מדברת על מתן 90% משכנתא מערך הדירה הראשונה. מר ליברמן יודע שהשכר החציוני פה מגרד בקושי את ה – 5500 שח ומחירה של דירה ממוצעת מגיע כבר ל-1.3 מיליון שח, החליט לאפשר לקוני הדירה הראשונה משכנתא נדיבה של .90%. זה יפה לא?
זה לא יפה, זה פשוט הרסני .
ברגע שאחד מבני הזוג יפוטר, או תצומצם משכורתו, המשמעות תהייה מגורים ברחוב, או חיים בתנאי עבדות.
בנוסף לכך, במידה ותהייה הוזלה במחירי הדירות כפי שהממשלה מצהירה כבר שנים, אותם משפחות יגלו שהמשכנתא שנותרה להם, יקרה בהרבה יותר מהשווי הכולל של ביתם ומה אז יקרה?, אתם יכולים לדמיין בעצמכם.
לכן כל פתרון פופוליסטי, של עוד הוזלה במחיר מוצר [בשוק של אלפי מוצרים] או עוד תוספת של 200 שח למשכורת המינימום ההזויה, הוא כמו לעצור בידיים ריקות את נחשול המים, כשהסכר התמוטט.
קיימים פתרונות מעשיים שנוסו בהצלחה בעולם, גם ליוקר הדיור וגם ליוקר המחיה. נכון, הם עולים כסף וכסף הוא משאב במחסור שמחולק לפי אינטרסים וקבוצות לחץ. אבל אפשר לחלק את הכסף אחרת [יותר לפריפריה] וצריך לנוע ברצינות וכיעד אסטרטגי לעבר הסכמי שלום, עם מדינות ערב המתונות והפלסטינים ללא הפקרת הביטחון , תוך קבלה במקביל של מיליארדים מהעולם המפותח, המעוניין בתהליך של שלום.
אבל אצלנו, לפחות על פניו, עולם כמנהגו נוהג, ואין את הראש הגדול, שיבצע את המהפכה.
מחצית מהישראלים משתכרים פחות מ-6000 שח לחודש, הפערים בתוכנו רק מתרחבים [הפער בין ההכנסה הממוצעת בעשירון תחתון לעליון, הינו פי 31] ועדיין הפוליטיקה "הקטנה" אצלנו בשלה, למרות שהסכר כבר מקועקע ביסודות, בקרקעית והשיטפון נראה שהוא בדרך. זה רק עניין של זמן.
מכאן בואו נעשה מעבר חד לכמה מילים על אמנות ואולי על אמנות לכאורה. [כולל צילום – ברור]
יצירות אמנות חוצות גבולות של תרבות וזמן. האמנות היא ביטוי לכשרונו של האמן והיא מוסיפה לחיינו עושר תרבותי, מעוררת רגשות ולעיתים גם הנאה צרופה.
עד כאן נראה שהרוב הגדול יסכים, אבל כמה פעמים יצא שהסתובבתם בתערוכה מכובדת ואמרתם לעצמכם לפחות, מה יש בדבר הזה לעזאזל, שניתן לקשרו עם אמנות .
גם לי זה קורה מדי פעם והפעם האחרונה הייתה כשהוצג צילום המראה נקניק שלם ולידו חצי נקניק. זהו. זאת היצירה.
האם זו אמנות!?
נזכרתי בזה כשהייתה כתבה על קיר המסטיקים המשומשים בסיאטל [גודלו כ -15 מטר על 5 מטר], שהוגדר כמיצג של אמנות רחוב. אז אם בא לכם להרגיש שותפים למעשה אמנות כשאתם באזור, תלעסו מסטיק ותצמידו לקיר. אמנות!
אגב, אחרי זה כדאי לרחוץ היטב ידיים, כי המקום נגוע בחיידקים.
זה לגמרי לא דומה, אבל בהמשך לכך דיברנו על עבודת הצילום של האמן הגרמני 'Andreas Gursky שנמכרה תמורת סכום שיא של 4.3 מיליון דולר ונחשבת לעבודת הצילום היקרה בעולם.
מדובר בתמונה [|| Rhein] מתוך סדרה של 6 תמונות על הנהר ריין.
המכילה "רצועות" של: שמים תכולים אפורים, דשא ירוק צר, מי הנהר, רצועת דשא רחבה, רצועת שביל צר אפרפר ובתחתית היצירה שוב רצועת דשא וזהו. היצירה כללה גם עבודת פוטושופ, כדי לקבל את המראה הייחודי, הנקי, אותו רצה להעביר האמן.
בעבור סכום זניח זה, התמונה כשהיא בגודל 3.6 מטר על 1.9 מטר וממוסגרת, נמסרה ללקוח האלמוני.
כשחבר שלי ראה את התמונה, הוא אמר שבאם היא הייתה מועלית אנונימית לאתר צילום, לא בטוח שהייתה זוכה כתמונת היום. ובכל זאת אלו הנתונים ואל תגידו שזה מקרי, כי האמן הזה, מכר כבר יצירה אחרת נוספת שלו, בסכום שיא נוסף של 3.3 מיליון דולר.
ממיליוני דולרים בואו נחזור למציאות, כשאני מוכר צילום שלי [נכון, בגודל הרבה יותר קטן, ברוך] במעט פחות מ1000 שקל, אני מבסוט ממש וזה מזכיר לי לבקש, שלא תפסחו על הכתבות החדשות שהוספנו במדור "עולם הצילום", חידושי ניקון בפוטוקינה 2014 , התפתחות עצמיות ניקון אופטית וטכנולוגית.
בנוסף באם יש לכם צילומים שאתם גאים בהם במיוחד, תוכלו לשלוח אותם לתחרות ניקון לשנת 2014-2015 עד 30 דצמבר 2014. פרטים מלאים תוכלו למצוא באתר NIKON העולמי.
המלצה על סדרת טלוויזיה "כביש 90"
באם לא יצא לכם לראות את הסדרה שהוקרנה לאחרונה בערוץ 10, פנו לכם זמן מסך וצפו בה. [מופיעה חינם גם בשידורי ערוץ 8]. הסדרה התיעודית הזו של ענת זלצר ומודי בראון, נעשתה לאחר עבודת הכנה ארוכה, במסע צילום של שבועיים, ברובו "בחצר האחורית" שלנו, בשולי הכביש הארוך במדינה.
התוצר מעניין. מטלטל לעיתים וגורם למחשבה גם לאחר הצפייה. כאמור סדרה מומלצת, בוודאי על רקע תוכניות הריאלטי והלהג, המוקרנות לרוב בערוצים המסחריים שלנו.
:: המלצות לביקור וצילום לזמן הקרוב.
בצפון, בכפרי הדרוזים, זוהי העונה בה בתי הבד פתוחים למבקרים לפסטיבל ימי המסיק . פעילות מומלצת נערכת בדליית אל כרמל, ירכא, בית ג'אן, פקיעין ועוד.
צפונה משם, במרום גולן, נערכים סיורי שלכת [ בצבעוניות מדהימה ] בשבתות בין ה-8 ל-20 נובמבר.
בין ה- 23 נובמבר ל-28 דצמבר תערך תערוכת צילום ציפורים במוזיאון הצילום בגן התעשייה תל חי.
תמונות המועמדות להופיע בתערוכה, ניתן לשלוח עד 30 אוקטובר.
פעילות נוספת בתחום הציפורים כולל הרצאות, סדנאות ותצפיות יהיו מנת חלקם של אורחי מלון מצפה הימים במהלך חודש נובמבר.
ביריד המזרח בתל אביב בביתן 16, תערך במהלך חודש נובמבר תערוכה "על הא ועל דאדא", במסגרתה יוצגו יצירות קולנוע, שירה, ציור ועוד, של אמנים מישראל ומחו"ל.
מחקר חדש המצביע על שינויים בדירוג מזונות על.
חוקרים מארצות הברית בדקו 47 פירות וירקות תוך שהם מציינים את הכמות של 17 רכיבים תזונתיים חשובים בתוכם, הידועים כמונעי מחלות, לרבות לב וסרטן.
הממצאים אינם תואמים לגמרי את המקובל עד כה.
בוא נתחיל עם המזונות שלא עמדו בהגדרה של מזונות על:
פטל, אוכמניות, מנדרינה, שום ובצל.
המזונות הנמצאים בראש הרשימה של מזונות העל הם:
גרגיר נחלים, כרוב סיני, מנגולד, תרד [פופאי צדק], חסה, פטרוזיליה, עלי לפת, עלי חרדל ועירית. לאחריהם במקום טוב,
פלפל אדום, ברוקולי, ודלעת. במקום נמוך מאוד יחסית היו פירות הדר.
לפני שאתם עושים שינויים, לאחר מחקר בודד אם כי חשוב, יש לקחת בחשבון כי לא נבדקו כל הרכיבים הבריאים הנמצאים בפירות וירקות, לרבות הפיטוכימיקלים השונים וכי בישול מפחית בדרך כלל מאפקטיביות הפרי או הירק.
מצד שני באם אתם נתקלים בגרגר נחלים, או עולש אורגני, זה יהיה רעיון טוב, להוסיפם לסלט.
לקראת סיום רשומה זו אפשר להתעסק קצת בזוטות והפעם על השמות היצירתיים [או שלא], במתחמי הבניה של הקבלנים.
חברת אפריקה ישראל, שבזמן המדובר עוד לא הייתה בשליטתו של לב לבייב, נהגה לקרוא למתחמי הבניה שלה בשמות המשולבים בסביונים, או בסביוני… כגון: סביוני רמת אביב, סביונים נס ציונה ועוד. חברות בניה נוספות הצטרפו לטרנד וצירפו למתחמי הבניה שלהם את המילים פארק או גני….. המייצרות קונוטציות של טבע ואיכות חיים [ כי צריך למכור…], גם באם מדובר היה על פרויקט שרובו ביטון, וחוצה אותו כביש מהיר.
לאחרונה יוצא להיתקל במתחמים בהם שם הקבלן, הוא הכוכב הראשי. סתם עולה לי כרגע, כדוגמאות: גינדי גרדנס, או נופי אביסרור, או מדורגי אביסרור. לאור זאת, אולי בכל זאת כדאי לקבלנים לחזור ולאמץ שמות של פרחים, שלא היו אף פעם במתחם, מאשר להנציח כך את שמם.
נראה שמי שישקיע כל כך הרבה בדירה, יעדיף להגיד שהוא גר בשכונה עם שם שמצלצל רעננות וטבע, או אפילו בשכונה הנושאת שם של פרחים וציפורים שהתעופפו להם מזמן, מאשר בשכונת הנושאית את שם הקבלן…… הגיוני, לא?.
הזכרנו אמנות קודם על קצה המזלג, אז לסיום רשומה זו, קבלו ציטוט של אדם גדול, שידע בדיוק על מה הוא מדבר [פבלו פיקאסו]:
"כל ילד נולד אמן.
הבעיה היא כיצד להישאר אמן, ברגע שהוא גדל ".