בישראל 2016 יש כמיליון ילדים עניים. עפ"י נתוני ארגון לתת מדובר במעל 2.6 מיליון אנשים עניים. התאבדותו של הזמר גבי שושן ז"ל מיקדה את תשומת הלב באמנים הנתונים בקשיים כלכליים מהותיים, אך התמונה רחבה הרבה יותר ואצל חלק גדל והולך מהציבור [קרוב ל-30% ], העוני הינו עובדת חיים מצערת.
47% מהאנשים הנתמכים הינם אנשים עובדים [במשרה מלאה או חלקית] בקרב משפחות או יחידים אלו קיימת תופעה רחבה של ויתור על תרופות, ויתור על מרבית טיפולי השיניים, בעיות של מחסור במזון והעדפת מזון בעל איכות בריאותית נמוכה, אשר מטבע הדברים עלותו זולה יותר.
כתוצאה מכך 62% מהאנשים העניים סובלים מבעיות בריאות רבות, לעומת 45% בקרב האוכלוסייה הכללית.
עפ"י נתוני הביטוח לאומי המצב מעט פחות גרוע, אבל גם הם מסכימים שבשנים האחרונות המצב הולך והופך לקשה יותר ויותר, כשמשפחות מהמעמד הסוציו אקונומי הבינוני גולשים במדרון לעבר העוני.
גם מבדיקה של הנתונים למול מדינות אחרות ב OECD, מצבנו לא טוב ואנחנו נמצאים בתחתית הטבלה. לשם המחשה: ממוצע העוני בקרב ילדים במדינות OECD עומד על 12.9% ואילו אצלנו, הוא כמעט כפול ומתקרב ל- 25%.
התרחבות העוני בשנים האחרונות הביאה לתופעות "יצירתיות" כמו גירושים פיקטיביים, ורישום ילדים רק על שם האם, כדי לקבל הבטחת הכנסה והטבות נוספות המגיעות לאם חד הורית. פעולות אלו נעשות אומנם בניגוד לחוק שקבע עונשי מאסר בגינם, אך מבחינת אותם אנשים, זהו סיכון מחושב ועדיף על פני חיים כהומלסים ברחוב.
לא מבין איך שר הרווחה [שהוא אגב, איש עתיר נכסים] ישן בשקט, אך האחראי הראשי הוא ראש הממשלה, המכהן כבר עשור ברציפות ושני במדד הזמן רק לדוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון ואם אתם מוסיפים: יחי ההבדל הקטן, אז אנחנו חושבים אותו הדבר.
מבט על שוק הצילום בתחילת 2016
יוצא לי לשוחח לא מעט עם אנשים המתפרנסים מצילום. זה שחנויות צילום נסגרות זו עובדה כבר של מספר שנים, זה שמצלמות קומפקטיות נמכרות פחות ופחות על חשבון הסמרטפונים, היא שוב עובדה ידועה, אז מה יהיה על שוק הצילום העתידי?. במחקר שנעשה בהזמנת חברת ניקון ואשר התפרסם במדור "עולם הצילום" עולה תמונה שונה לחלוטין, מהלך הרוח והנתונים העסקיים לשנת 2015. [המגמה נמשכת גם ב2016]
בעובדה, השוק בכללותו יורד. נקודת השיא בייצור מצלמות הייתה ב 2010 [כ-120 מיליוני מצלמות] ומאז קיימת ירידה ברורה וחדה בכמות המצלמות והעדשות המיוצרות [ב2015 יוצרו כ- 35 מיליון מצלמות בלבד ], כאשר הירידה הקטנה ביותר הינה בשוק מצלמות הרפלקס וחסרות המראה [בהן הייתה אפילו עליה מזערית].
כמובן שאין משמעות מעשית בכך לצלם המקצוען והחובב, אלו ימשיכו לצלם והפער האיכותי לדעתי, בין המצלמות הייעודיות לבין הסמרטפונים ימשיך וישמר, כי העלאת האיכות והתכונות המוספות הולכות ומשתפרות גם אצל יצרני המצלמות, כמו גם אצל יצרני הסמרטפונים.
אז מה צפוי לנו לעניות דעתי בשנה הקרובה ? המגמה של הקטנת משקל במצלמות ובעדשות תוך שיפור מתמיד באיכות תמשיך גם בעתיד, תוך ירידת מחירים, כדי להנגיש את ציוד הצילום לכמה שיותר חובבים. [המקצוענים הם קהל שבויי וחשוב מאוד, אך מבחינת הנפח הכלכלי הם מהווים מיעוט בשוק].
אני מעריך שכמות האתרים להעלאת ושיתוף תמונות תגדל ונפח הפעילות בהם יעלה, כאשר האינסטגרם יגדיל משמעותית את נפחו ויהפוך לזמין עבור עוד מיליוני אנשים.
אני מעריך שיחול גידול גם במספר תערוכות הצילום לרבות תצוגות במוזיאונים של אמני צילום.
כבכל ענף, השינויים ושיפורים טכנולוגיים ימשיכו גם בתחום הצילום, הצילומים באמצעות רחפנים יהפכו לאיכותיים ולנגישים לחובבי הצילום, יתר ויותר סרטונים וסרטים יעשו במצלמות רפלקס [וחסרות מראה] וכלל כמות צילומי הסטילס ומגמת השיתוף והצפייה בהם רק תלך ותעלה לדעתי .
למה למי שאינו קורא שירה, כדאי להכיר את ויסלבה שימבורסקה.
ויסלבה שימבורסקה היא משוררת פולניה שהלכה לעולמה בגיל 89 בשנת 2012.
בין הפרסים והתארים הרבים שניתנו לה מצוי גם פרס נובל לספרות ב 1996.
מדוע צריך להכיר אותה? הסיבה המרכזית לדעתי, היא אסופת שיריה, המדברים לכל אדם ולא משנה מהו סגנון הקריאה האהוב עליו, הוא האם הוא בכלל קורא פרוזה או שירה.
באחד משיריה הקצרים [יש גם ארוכים] שנקרא: כף היד ותרגם דוד וינפלד היא כותבת כך:
עשרים ושבע עצמות, שלושים וחמישה שרירים, קרוב לאלפיים תאי עצבים, יש בכל כרית של אצבעותינו החמש.
הרי זה די והותר כדי לכתוב את "מיין קמפף" ואת "פו הדב".
ואת השיר שנקרא: שמחת הכתיבה שתרגם רפי ויכרט [הוא תרגם רבים משיריה לעברית] היא מסיימת כך:
"שמחת הכתיבה,
יכולת ההנצחה,
נקמת היד בת התמותה."
המילים מהדהדות אחרי שמסיימים לקרוא את שיריה. אז במידה וטרם יצא לכם ואתם בספרייה הגונה או בחנות ספרים, בקשו את אחד מספריה ותקראו בו לאט, לאט, כדי שהמילים ייספגו.
שימבורסקה שאגב סברה שקוהלת היה מגדולי המשוררים, למרות שטענה כי יש חדש תחת השמש, כי כל אדם חדש שנולד ולהבדיל כל שיר שנכתב, הרי לא היו כמותם בעבר והם חדשים תחת השמש. לא אהבה לדבר על שיריה והרבתה לצטט את גתה שאמר:
" משורר יודע מה רצה לכתוב, אבל אינו יודע מה כתב"
היא כתבה לכל סוגי האנשים, אבל לא היו לא אשליות לגבי כוחה המוגבל של השירה ומצטטים מדבריה כך:
"אינני מאמינה ששירה יכולה לשנות את העולם. הנבלים האמיתיים שקיימים וימשיכו להתקיים על פני אדמות, אינם קוראים שירה"
ועם זאת לעניות דעתי וכאתנחתא מדי פעם, מאוד מומלץ לקרוא משיריה.
מבט על מצב הכבישים בישראל ותשדיר מסוכן.
בישראל יש כ6,000 ק"מ של כבישים בינעירוניים עליהם נוסעים כ- 2 מיליון כלי רכב מדי יום. למרות השיפורים המתמידים בבטיחות כלי הרכב, לצערנו תאונות הדרכים גובות מחיר בלתי נתפס של הרוגים ופצועים מדי שנה, מבלי שנראה שיפור מהותי במספר הנפגעים.
מצב הכבישים ותחזוקת במדינת ישראל הינו בתחתית מדינות OECD . כבישים רבים אינם רחבים מספיק, אין לאורכם מפרצי עצירה ואפילו מעקות בטיחות אינם מותקנים בחלקם ובחלק אחר מדובר במעקות ישנים שאינם סופגי אנרגיה.
למרות שמצב הכביש הינו פרמטר משמעותי לגבי היקף תאונות הדרכים, הרי שהממשלה, החברה הלאומית לדרכים [מע"צ מקודם] והעיריות לא שמות על כך את הדגש ואפילו נושא התאורה והרמזורים לקוי בחסר. כבישים שלמים אינם מוארים ואינם מרומזרים למרות שהוכח כי בכביש מואר ומרומזר כמות התאונות יורדת משמעותית.בתמצית, לצערנו אין עשייה מהותית, כלל מערכתית ומחייבת על פי אמות המידה במדינות מתוקנות.
בתור אנקדוטה למצב נספר כי משרד התחבורה מרבה לפרסם תשדיר לפיו יש להוריד את מהירות הנסיעה וכי כל קמ"ש שירד יוכל לסייע להשאיר את הולך הרגל בחיים.
סליחה, אבל לדעתי זה תשדיר דפוק על פניו. כי התשדיר לוקח בחשבון לכאורה, שהנהג כבר יגרום לתאונת דרכים ועכשיו המטרה להוריד מהירות, כדי שהולך הרגל יישאר בחיים ובמידה והוא נשאר נכה….לזה על פי התשדיר אין חשיבות.
במקום להתמקד בתשדירים על נהיגה זהירה בכל מצב, כדי לשאוף לאפס תאונות בגלל הגורם האנושי, אותו תשדיר לוקח בחשבון תאונה ולכאורה מקבל זאת …. בעיניי, זה לא מתקבל על הדעת.
מי שקרא את הבלוג מתחילתו, זוכר אולי הצעה לפיה נהג שנמצא לאחר משפט, אשם בתאונת דרכים עם חלילה פצועים קשה או הרוגים, יקבל חותמת ברורה על מעשיו בתעודת הזהות, כדי שיתבייש להציגה וכדי שהדבר יהווה תמריץ נוסף לנהיגה זהירה. אז ללא כל קשר לתשדיר או אמצעי כזה או אחר, בואו כולנו בבקשה, ננהג באופן הזהיר ביותר ונשפיע על האנשים הקרובים לנו לנהוג כך.
90% משכנתא לדירה ראשונה זה טוב או רע.
בזמנו כתבתי שזוג צעיר מסתכן באופן בלתי סביר בלקיחת משכנתא כה גבוהה ומספיק שאחד מהם יפוטר כדי שהם ימצאו את עצמם בצרות צרורות.
מאז שמעתי כמה דעות לכאן ולכאן ואכן כלכלה אינה מדע מדויק. המצדדים בהחלטה מסבירים כי תוכנית מחיר למשתכן לא תכסה אזורי מגורים רבים בארץ ורבים מדי יישארו ללא דירה ובכלל ההפרש בין משכנתא ותשלום שכירות הוא מאות שקלים בודדים לחודש, כאשר בסוף תקופה: זוג אחד נשאר בעל הבית של עצמו ועל הזוג השני נגזר לחיות בשכירות כל ימיו, כאשר המשמעות השלילית הנובעת ממצב זה, ברורה לכל.
מנגד מספרים לנו שההצעה תעלה את מחירי הדיור ותגרום לזוג שהיה מסתפק בדירה בסכום נתון, לקפוץ מעל הפופיק ולקנות דירה הרבה יותר גדולה ויקרה.
כך או כך, כאשר הביקושים בשוק ידועים וכאשר אין שינוי מהותי בתחום הגדלת ההיצע בשוק, רכישת דירה מאוד ממונפת בישראל, הופכת להיות ליותר ויותר אנשים, עול כבד שחלקם לא יוכלו לשאתו.
האם מישהו הזכיר את אחריות ראש הממשלה המכהן 10 שנים ברציפות….למצב ? אף אחד! אז אפשר להמשיך ולעסוק בפתרונות חלקיים, כמו 90% משכנתא והאם זה טוב או רע, כי זה מסיט את תשומת הלב מהעיקר: לבנות לאורך זמן בהיקפים הגבוהים משמעותית מהביקוש. רק כך נראה בסוף התהליך ירידת מחירים וכל השאר זה פרפראות.
לידיעת הגברים הנשואים שלא רווים נחת מהמערכת הזוגית ……
שיעור הגירושין בישראל נמצא בעלייה רצופה מתחילת שנות השבעים. הרצון למצוא בת\בן זוג מתאימה כדי לחיות איתה בהתאמה לאורך שנות החיים, הינו משימה קשה ביותר ויש שיגידו אף בלתי אפשרית.
לטובת הגברים הנשואים והמתלבטים האם להתגרש או לנסות לשפר את מערכת היחסים, נערך בשוודיה מחקר בו השתתפו 200 אלף גברים. זהו מחקר ענק מבחינת החוקרים וההסתברות הסטטיסטית לשגיאה בתוצאה מובהקת, במחקר בסדר גודל כזה, שואפת לאפס.
תוצאת המחקר הייתה חד משמעית:
נישואין שניים, העלו את המרשמים לקבלת תרופות נגד דיכאון, בעשרות אחוזים!
אז האם הדשא של השכן לא ירוק יותר, או אולי בנישואין שניים, בדרך כלל "החבילה" כוללת ילדים של בן\בת הזוג מהמערכת הראשונה, דבר היוצר מטענים רגשיים לא פשוטים, המביאים בחלק מהמקרים ויכוחים ומריבות, או אולי הקלות היחסית בא ניתן ללכת הלאה, מביאה איתה רצון עז להחליף, לגוון כי האש אינה בוערת עוד…… יהיו הסיבות אשר יהיו המחקר הינו חד משמעי. כדאי להשקיע בזוגיות קיימת ולשפרה, מאשר ללכת על פנטזיות שהסיכויים להגשמתם מעטים.
הערה: ברור שהממצאים הם סטטיסטיים בלבד ואינם באים לפני כל שיקול פרטי או מצב אישי של כל אדם ועם זאת יש בהחלט, גם נישואין שניים מוצלחים.
מר אהוד אולמרט נכנס לכלא ומה זה אומר עלינו ? תתפלאו, אבל דברים טובים.
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נכנס לכלא, לרצות מאסר של שנה ושבעה חודשים.
[בפרשת ראשונטורס ומרכז ההשקעות טרם נסתיימו כל ההליכים]
אחד הדברים היותר טובים שיש במדינה הזאת, הוא השוויון כלפי החוק [בהנחה שלא ניקח בחשבון את האמצעים של איש אמיד לשכור את שירותיהם של עורכי דין מומחים, למול אדם עני שיסתפק בעורך דין מהסנגוריה הציבורית]. ראינו את זה במקרה של הנשיא לשעבר קצב ואולי עוד יותר במקרה הנוכחי של אהוד אולמרט.
נראה ששיכרון הכוח משבש לחלוטין את דעתם של חלק [קטן] מנושאי המשרות הרמות . אנשים אלו ודומים להם טרם הפנימו את המושג "משרת ציבור" . זו זכות גדולה להיות בעמדות משפיעות, לשרת ציבור ולהחליט בעניינים העומדים ברומו של עולם. אבל לכל הרוחות, למה להיות תאב בצע, הרי המערכת מתגמלת את העומדים בראש הפירמידה בצורה פנטסטית, כל הדרכים פתוחות בפניהם גם אחרי המשרה, כדי לחיות בצורה שמרבית בני האדם לא חולמים עליה. אז לבוא ולקבל טובות הנאה ולהעדיף אינטרסים של בעלי הון על כלל הציבור, או לקחת שוחד, או כל שחיתות שלטונית אחרת, זה דבר חמור ביותר והעונש עליו צריך להדהד, למען יראו ויראו וכדי לשמש הרתעה ממשית מפני עבירה על החוק. העונש לגבי בכירים שסרחו, לדעתי צריך להיות עוד יותר חמור, מאשר אצל אדם רגיל מהישוב.
אז שמעתי כבר אומרים: עובדים עלינו, זה לא כלא, הוא נכנס לבית מלון, אגף נפרד, חדר כושר, טלוויזיה ועוד.
חברים, ברגע שנשללת זכותו האלמנטרית של אדם לחופש, בוודאי אצל מי ששימש כראש ממשלה ואשר ניפגש בכל העולם עם שועי עולם, זה להפוך לאסיר בבית סוהר לכל דבר ועניין, גם באם אינו נושא מדי אסיר, שהרי אין צורך להוסיף והשפיל את האיש שהנהיג בעבר את המדינה.
ישיבה ממושכת – סיכון לבריאות עם אפשרות לצפירת הרגעה.
לאחרונה אנחנו מוצפים במחקרים המזהירים מפני ישיבה ממושכת של 7 שעות ביממה ויותר והשפעתה על סיכוני התמותה. ברור שהאדם הקדמון היה פעיל מאוד ולא הרבה לשבת אבל בו'אנה [כמאמר התשדיר] עברו מאז כמה שנים בודדות… וכמה שינויים קטנים… באורח החיים.
אז ישיבה מרובה הינה כמעט הכרח בחברה המודרנית [ כדוגמה: ביתי הקטנה, תרשו לי לפרגן, לומדת בטכניון ויושבת חלק משמעותי מאוד מהיום] מה יעשו נהגים [מוניות, משאיות וכ"ו] תלמידים, מתכנתים ועוד ועוד בעלי מקצוע המחייבים ישיבה.
ההמלצות כדי להפחית הנזק הינם: לקום אחת לכמה זמן [בין חצי שעה לשעה] ולנוע כדי לשבור את שגרת הישיבה, בנוסף יש כאלה שאימצו כסא בר גבוה תוך חלוקת משקל הגוף בין הרגליים לישבן, או סטפר [אותו מכשיר ללחיצת כפות הרגליים] מתחת השולחן ועוד פתרונות יצירתיים. אבל כעת התפרסם מחקר גדול ועדכני, המהווה צפירת הרגעה למי שנאלץ לשבת יותר שעות ביום אבל לא מוותר על פעילות ספורטיבית ולפיו במידה ומשלבים ישיבה מרובה [שבכל מקרה רצוי להפחיתה למינימום] עם ספורט כל שהוא [אפילו הליכה] במהלך היום [כ-150 דקות בשבוע] ,הרי שסיכוני התמותה נמוכים וקטנים מאוד, בהשוואה לאנשים פעילים והופכים לסיכון משמעותי רק באם לא מבצעים ספורט בכלל או במינון נמוך מאוד.
עדכון לגבי מדור: עולם הצילום והצילומים בגלריות.
במדור עולם הצילום תמצאו 2 כתבות חדשות. האחת על צלמי עיתונות במוקדי חיכוך או צלמי מלחמה ככותרת המאמר המלווה בצילומים והכתבה השנייה: סקירה על מצלמת ניקון s9900. במקביל עודכנו הגלריות בתמונות חדשות.
——————————————————————————————————————–
הבלוג הזה לא פעם [אני מקווה בצדק] מבקר את מעשיו של ראש הממשלה שמשפיעים על איכות חיינו, אני מבקש דווקא לקראת סיום הרשומה, לצטט את מה שנאמר על ידי אחיו, יוני נתניהו ז"ל על מהות החיים:
" אני מאמין שהחיים בעיקרם אינם אוסף השעות והימים בין לידתו של אדם למותו, אלה התוכן שאנו יוצקים לתוכם. הביטוי היותר חזק של היקום איננו זרימת הזמן לאורך חייו של אדם, אלה אוסף החותמות שהוא מטביע על הסובבים אותו מכוח אישיותו ומעשיו – ואוסף החתימות שהעולם מטביע בו – דרך רגישותו ופתיחותו לגוונים היותר דקים של גילויי החיים."
ולסיום רשומה זו ובהקשר לחלק מהכתוב, תרשו לי להציע לכם להאזין לעוד שיר שקט שאני אוהב, אבל הרבה פחות מושמע והכוונה לשירו היפה של שלמה ארצי: איסלנד.
האזנה נעימה.