דברים שרואים מכאן לא רואים משם
הכותרת הזאת אינה רק חלק משיר או עובדה גיאוגרפית. המשפט הזה, משקף את המהפך הפוליטי שעוברים ראשי ממשלה בישראל, בזמן קצר יחסית מתחילת כהונתם והוא הפניה שמאלה מהבחינה המדינית.
אז מדוע הדבר הזה [ משיכה שמאלה בעמדות מדיניות ], קורה גם לראשי ממשלה מהימין וגם כאשר עפ"י מפת המפלגות קיים רוב בוחרים לגוש מרכז ימין . מדוע ראש ממשלה שהוכתר "אבי ההתנחלויות" מפנה יהודים מאדמתם ועוקר ישובים שלמים. מדוע ראש ממשלה אחר, שדגל במדיניות לפיה אסור להחזיר אף שעל, מאדמת ארץ ישראל השלמה, עשה שלום והחזיר את כל סיני.
האם זה קרה רק בגלל לחץ בינלאומי ובעיקר אמריקאי, האם זה בגלל תקשורת שמאלנית ברובה, האם בגלל הידיעה המתחוורת לזה שיושב בראש הפירמידה, כי קיימות מגבלות על גודל הכוח והפעלתו, האם זה כרוך במתינות שבאה באופן טבעי עם הגיל, האם זה קשור לכובד האחריות הכוללת , אולי להתבהרות התמונה על סיכוני האופציות האמיתיות העומדות בפנינו, אולי יש פה מקבץ של סיבות ואולי סיבה עלומה . בכל מקרה על העובדה לפיה ראשי ממשלה מכהנים, נוטים שמאלה ומחפשים את ההסדר, קשה לחלוק.
האם גם ראש הממשלה הנוכחי בקדנציה השנייה שלו, ימצא את עצמו בפני הסדר מורכב וקשה מאין כמותו, או שהוא ייכנע בפני הסמנים הימניים כמו גב' רגב ומר דנון ממפלגתו ומר בנט ואחרים ממפלגות אחרות ובכך ידאג להעביר את תפוח האדמה הלוהט למחליפו [???] ובלבד שלא יהיה הסדר במשמרתו.
הדילמה הזאת מתחברת לפנייתם ואזהרתם של גורמים בולטים בכלכלה הישראלית שהבהירו בפנייתם ערב ועידת דאבוס לראש הממשלה, כי אי הגעה להסדר מדיני וזניחת המשא ומתן עם הפלשתינאים, תתורגם לחרם כלכלי משמעותי, מצד לא מעט מדינות וחברות גלובליות, דבר שיפגע קשות בכלכלה הישראלית.
אז מה עושים כדי לצאת מהקיפאון ולעצור את ההתדרדרות במצבנו הבינלאומי.
לעניות דעתי צריך לערוך גם משאל עם מקדים [בנוסף למשאל העם לאחר החתימה על ההסדר]. ובטיימינג הכי קרוב שאפשר, ומדוע?
מכיוון שבהתאם לראיונות שניתנו על ידי אנשים מחו"ל ומישראל המכירים את השיחות ואת התהליך המדיני, עקרונות ההסדר האפשרי הוצעו ברובם וקבלתם היא פונקציה של עיתוי ומנהיגות משני הצדדים . לכן ניתן לנסח שאלות במשאל העם המקדמי שלא יפגעו בקלפי המו"מ.
לכל צד יש קוים אדומים וברור שמבחינתנו, במקרה של הסדר כלשהוא, צריכה לעבור תקופת זמן ממושכת של שנים לא מעטות, בה תפסק ההסתה וייבנו אזורי תעשיה וסחר משותפים, כדי להרגיע מעט את החששות מפני הסדר רחב.
לדעתי, עריכתו של משאל עם כזה [בו יש כמובן חשיבות מהותית לאופן ניסוח השאלות] הייתה מעניקה לנו הרבה נקודות בדעת הקהל העולמית כאומה אשר פניה לשלום, ותשובה הולמת למכבש ההסתה הערבי אסלמי, הפועל לצערנו גם באירופה וארצות הברית.
בנוסף התוצאות יכולות לתת רוח גבית או אינדיקציה ברורה לכל ראש ממשלה, על מהות הקווים האדומים של מרבית העם.
יש שיאמרו מדוע לרתום את הסוס לפני העגלה, באם יגיעו להסכם נתייחס. זה נשמע הגיוני, אבל לצערנו אנחנו ממוקמים בליבה של " שכונה" בה המדיניות של חלק מהארצות השכנות והקרובות אינה מתחשבת דווקא עם ההיגיון שלנו .מכאן שגם דרכי הפעולה צריכים להיות יצירתיים יותר ואפשר לעשות זאת, מבלי לוותר על דברים שבמהות ותוך שיפור [במקום צניחה] של מעמדנו בעולם.
עוד כמה מילים על חוסר שיוון כלכלי בעולם ואצלנו ואיך כל זה, מתחבר לפתרון מדיני.
לפי הנתונים האחרונים העושר המצרפי של 85 משפחות העשירות בעולם המסתכם ב-1.7 טריליון דולר שווה "לעושרם" של [שימו לב] 3.5 מיליארד בני אדם העניים ביותר. זהו נתון בלתי נתפס ואתם יודעים מה בעיניי, גם בלתי מוסרי בעליל.
חוסר השוויון בעולם מאז שנות ה-80 רק הולך וגדל כאשר 1% מהמשפחות העשירות בעולם צברו כ-46% מהעושר העולמי.
המספרים בארץ בנושא אי השוויון, עליהם דיברנו בעבר, גם הם מדגישים את הפערים הבלתי נסבלים בין האלפיון העליון לשאר התושבים. אגב לראשונה התבשרנו, כי בישראל עלו חובות משק הבית המצטברים על ההכנסות המצטברות של משקי הבית [בניכוי חברות].
מובן כי פערים גדולים מדי בחברה מחלישים גם את החוסן הלאומי, אצל הפלשתינאים הנתונים קשים עוד יותר והם כשלעצמם, יכולים להוות דלק לבעיות בטחון ופיגועים.
אז כשבודקים את מצבנו באזור הקרוב והרחוק , מבינים כי זהו אינטרס שלנו, שההסדר בנינו לבין הפלשתינאים, לא יתמהמה לזמן רב מדי ובפראפרזה על המשפט המפורסם : זו לא רק הכלכלה, טמבל ! זה פשוט משפיע על החיים בכללותם.
איך מונעים את האסון הבא מצנרת הגז וההדברה בבית.
השבוע היו מקרים שלא צריכים לקרות במדינה מתוקנת עם אחריות נהלים ופיקוח. צריך להזכיר, משרדי ממשלה לא הוקמו בשביל משרות רמות, כיבודים, ותגובות מכובסות לאחר מחדלים, שלצערנו חוזרים על עצמם.
האם יש הסבר הגיוני מדוע המדינה לא מחייבת [ומסבסדת] התקנת גלאי גז בכל מערכת ביתית. קיימים גלאים בשוק החופשי, בעלי תו תקן במחירים של 100 ₪ לערך . כלומר במחיר של עשרות בודדות של שקלים ניתן להציל חיי אדם. זהו אבסורד.
משפחתי אינה משתמשת בגז. ההפרש הכספי מול האלטרנטיבות בחשמל שווה לדעתי פי כמה, את הבטיחות והשקט הנפשי. אבל בהנחה שיש ברשותכם מערכת גז, אלו העובדות הבסיסיות שצריך לשנן:-
גז הבישול כבד יותר מהאוויר, לכן בעת דליפה הוא ישקע למטה. במיוחד כמדובר בחלל סגור, בלתי מאוורר. לכן הסכנה הגדולה ביותר הינה דווקא לתינוקות וילדים. לא רק בגלל מסת הגוף הקטנה שלהם, אלה גם בגלל ריכוז הגז באזור הנמוך בחלל הבית.
לגז הבישול יש ריח אופייני המוסף לו בבתי הזיקוק. באם הרחתם גז בדקו שהברזים ושסתום הביטחון סגורים ושהבית מאוורר, הימשכות הריח מחייבת פינוי מהיר של בני הבית והילדים קודם כל והזמנת טכנאי גז מורשה לבדיקה מקיפה, עם מכשור מתאים לאיתור והפסקת הדליפה.
אל תתפתו להזמין בלוני גז מוזלים מגורמים עלומים. בנוסף מומלץ כי תזמינו בדיקה שנתית , שתבדוק את תקינות המערכת ותבוצע על ידי טכנאי גז מורשה
אל תחכו לתקנות חדשות, הקפדה על הצבת בלוני הגז במקום מתאים עם צנרת מתאימה ובטיחותית, כולל התקנת גלאי גז בעל תו תקן, על ידי טכנאי גז מורשה, אלו דרישות הסף ההכרחיות כדי להימנע מפיצוץ.
ובאותו שבוע לצערנו, עלתה לכותרות הרשלנות בהדברה ביתית, שגם היא גבתה חיי אדם.
מעבר לפעילות מנע כגון: ניקיון, אטימת סדקים, רשתות חלונות ובפתחים וריסוס מבוקר בבור הביוב החיצוני הנמצא בחצר, צריך להבין כי קטילת מזיקים וחרקים פוגעת ברוב המקרים גם בבני האדם.
ההדברות "הירוקות " במקרה הטוב מבוססות על כימיקלים רעילים מסוג פירטרואידים שהינן בעלי השפעה פחותה [תלוי ריכוז החומר הפעיל] אבל הם אינם חומרים "אקולוגים".
אופציה אחרת [כנראה עדיפה] שהופיעה בעיתונות השבוע למי שחייב בריסוס, עסקה בחומר מבית חברת באייר [גרמניה] בשם רספונסר, בעל ריכוז חומר פעיל נמוך במיוחד.
בנוסף קיימת הדברה בשיטת הג'ל [ללא ריח] בה המדביר המורשה [חובה לבדוק רישיון אישי] מפזר את הג'ל בפינות מועדות, מאחורי ארונות וכיו"ב. בהדברה מסוג זה סיכוני הפגיעה באדם נמוכים ביותר.
גם באם החלטתם כבר לבצע הדברה רגילה ואחרי שבדקתם את החברה ואת רישיון המדביר, כדאי להבהיר למדביר שבבית ישנים גם תינוקות ומגדלים בו חיות בית .
במידת האפשר, תכננו שלא לחזור לבית לאחר מספר שעות [תלוי החומר], אלא לאחר מספר ימים כתוצאה משילוב של עריכת טיול או חופשה..
במעבר חד מעט המלצות לצילום וביקור בזמן הקרוב.
שמורת פורה בצפון הנגב – אזור נופי יפה, הכולל גם שרידי ארכיאולוגיה ומשתדרג בחורף עם פריחת הכלניות.
מוזיאון הרצללינבלום בתל אביב – המקום עבר שיפוץ הכולל שימור. ניתן לראות ציורי קיר ורצפה יפים ובין התערוכות הפתוחות לקהל ללא תשלום, מתקיימת תערוכה המוקדשת לנשים שהטביעו את חותמן.
נחל שורק – לנחל יוצאים טיולים מודרכים מטעם מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע ניתן כמובן לטייל גם באופן עצמאי כדי לצלם בעיקר את לינת הקורמורנים על עצי האיקליפטוס.
בהזדמנות זו, באם אינכם קוראים באופן שוטף את כתבות ההדרכה ומבחני המצלמות וציוד הצילום במדור " עולם הצילום", הינכם מוזמנים לשם בכל זאת, כדי לקרוא את הכתבה הייחודית על אמן הצילום : נח פולברג.- שווה.
מכאן סקירה והמלצה קצרה על 2 ספרים\סרטים שונים לחלוטין.
ברשותכם כמה מילים, על 2 ספרים שהפכו לסרטים, כשהמיקוד האיכותי לדעתי, נוטה פעם לגרסה הכתובה ובפעם השנייה לסיפור המצולם.
את הספר – הזאב מוול סטריט, קראתי בעבר ופחות התרשמתי מהתערובת של כסף, שקרים, סקס בוטה, וסמים. לא משהוא שמשאיר רושם ניכר לאחר הקריאה.
לעומתו הסרט, מדגיש פעם נוספת מדוע סקורסזה גם בגיל 71 הוא אשף קולנועי ובמאי על. הסרט שנמתח לאורך 3 שעות אינו משעמם לרגע. בתפקיד הראשי ליאונרדו דיקפריו במשחק מעולה, שעשוי [ כך מנבאים חלק מהפרשנים ], להביא לו את פסלון האוסקר הנכסף.
מכיוון שהסרט הזאב מוול סטריט, מעלה על נס את תאוות הבצע הבלתי נשלטת, תוך חיים מופקרים, הרצופים בניבולי פה וגוף,
בחרתי להתייחס מהצד השני [אולי כמשקל נגד], לספרה של קתרין ריאן הייד – תעביר את זה הלאה. הספר שיצא במהדורה מחודשת של התרגום העברי ב- 2013, הוסרט כבר בשנת 2000 וזכה להצלחה מסחרית גדולה מאוד, כאשר בעקבות סיפורו של הילד טרוור מק'קני עמותות ואנשים רבים, עשו מעשים טובים למען הכלל. עם זאת לעניות דעתי דווקא הספר נוגע יותר. הקריאה בו מביאה לאיזו משאלת לב , איזו התרפקות על עולם שיכול להיות אחר, לו רק אנחנו נהייה טובים [ואנחנו משתדלים נכון ?] והאחרים ילכו בעקבותינו וכך בתגובת שרשרת, יהפוך העולם בסיום התהליך, לכמעט גן עדן עלי אדמות.
אלה שהספר אינו כה פשטני, גיבוריו אינם חפים מטעויות אנושיות והוא יפרוט על מיתרי ליבכם גם באם ניחנתם בקשיחות או סקפטיות מובנית. למי שעוד לא יצא לקרוא, בהחלט – מומלץ.
ובהקשר הזה של טוב לב ויכולת השפעה על העולם סביבנו, כדאי לזכור את הציטוט המיוחס למהטמה גנדי : –
" עלינו להיות השינוי, שאנו רוצים לראות בעולם ".