ועכשיו לעניין אחר לגמרי: כמה מילים על אמבולנס, ערבות הדדית ושכל ישר.
אני נוסע אתמול בערב בשדרות משה דיין בראשון,התנועה מתנהלת לאיטה, הרבה מכוניות בכביש. ממול נשמעת סירנה של אמבולנס שפנסיו מהבהבים. צפירת הסירנה עולה ויורדת אבל הנהגים בשלהם, יתכן שלחלקם יללת הסירנה מפריעה לשיחת הטלפון אבל אין שום שינוי בכביש והאמבולנס יוכל להגיע ליעדו רק באם יהפוך להליקופטר. כעת אני יותר קרוב אליו וכמעט רותח, הנהגים שמלפניו לא מנסים לרדת לשוליים,לא מנסים לפנות את הדרך,תיכף הרמזור יתחלף ועדיין האמבולנס תקוע באותו מקום.
מוסכם עלינו, שהאמבולנס צופר ומהבהב ללא הפסק רק בגלל מצב חירום , אני באמת שלא מבין את האטימות של האנשים, הרי באם אחד מבני משפחתם [חס וחלילה] היה באמבולנס, הם היו מפנים את הדרך מייד, אז מהיכן האדישות הזו , אנשים תתעוררו. בפעם הבאה לא רק שתפנו את הדרך, אלה שתנחו גם את הנהגים שבסביבתכם לנהוג כך.
ועוד משהוא בהקשר זה,בוודאי גם אתם נתקלתם בכבישים חדשים שנסללו ללא שוליים [או שוליים מזעריים], מה זה הטמטום הזה ?, לא צריך להיות מומחה לבטיחות כדי להבין ששוליים מתאימים, נחוצים לעצירה במקרה חירום ואפילו במקרה של תאונת שרשרת, תופחת חומרתה בזאת שהרכבים ירדו לשוליים ולא יתקעו ישירות אחד באחורי השני. אה…כן… הם גם יקלו על האמבולנס, במקרי של נפגעים ונהגים אדישים שבדרך..
מכיוון שאני מתקשה כעת ולכתוב על צילום, נראה לי מעבר חד מדי, קבלו כמה שורות שאולי ימתנו, או אפילו ייתנו מעט פרופורציה …
ילד קטן
זה מתחיל בחיוך של ילד קטן,
עם עיניים בורקות וגומות נפערות.
כמה יופי וחן, חום ותום ומשובה,
וליבך מתמלא בהמון אהבה,
ואולי אצלו, זה יהיה אחרת שונה,
אולי התמימות תשפיע והטוב ימוצה…
אתה מניח ידך, על לחיו החלקה,
כמה רך ונעים, איזו הרגשה נפלאה.
ילד קטן כל הטוב הצרוף,
הנה פה הוא זוחל ושם הוא כבר קם,
מתנדנד, מתהלך, כמו נוגע בים.
ים של אושר, ים של תום ושל חום,
של רצון לשחק וגם קצת לחבק.
ילד קטן שנהרה על פניו, חיוך על שפתיו
ואתה מסתכל בו ורואה,
זו תמצית יופיו של עולם, שרחוק מאוד,
מלהיות מושלם.
אז איפה טעינו, אנחנו הגדולים
ולמה כולנו, כל כך מהר משתנים.
אבל הוא בשלו בברכך נאחז,
ידיו ממוללת את שולי המכנס
ועיניו מבקשת, נו כבר חבר,
בוא נשחק, מתי תעורר?
ואתה מגרש את ההרהור ואליו מסתכל,
עינייך מחייכות ואתה מתכופף ופועל,
משתלבות הידיים, מישר גב וכתפיים
ואת הילד אתה מניף באחת ורסיסי צחוקו,
מדביקים אותך מיד,
ושניכם כל כך נהנים, מאושרים, מרגישים,
את הרגע הזה תזכור לכל החיים.
אתה מביט למרומים ולבך ממלמל תודה
וילד קטן מחייך במבוכה…
אפרופו צילום – מהו צילום עבורכם.
תיעוד [יום הולדת של הילד או שבט נידח באפריקה]
הנצחת רגע מיוחד\אדם מיוחד\תופעה מיוחדת.
סיפור בתמונות.
הנצחת התפתחות של תהליכים [לטובה\לרעה.]
מקור ליצירתיות.
המחשת והאדרת סיטואציה\נוף\דומם\חי.
עיסוק אומנותי.
הבלטה של דברים שאיננו רואים או מתעכבים עליהם.
אמצעי לעיסוק ביופי ובאסתטיקה.
מקצוע גרידא.
כלי לביטוי אישי.
הסתכלות אחרת על הסובב אותנו.
תחביב אהוב.
נראה לי שחלק מהדברים שלובים אחד בשני, אין לי ספק כי יש לכם הגדרות נוספות ולא פחות טובות, בכל מקרה מורכבות זו ממחישה מעט, את סוד קסמו של צילום טוב. אז כשיש לכם מעט זמן, שלא לדבר על הרבה, צאו פשוט לצלם.
במסגרת בלוג זה אמליץ לכם מדי פעם על מקומות לצילום בארץ בהתאמה ללוח השנה.
1. במרום גולן נערכים סיורי שלכת מודרכים.
בעונה זו הצבעים עזים ושווים ביקור וצילום . ההדרכות בימי שבת 9/16-23/11
2. במלון מצפה הימים יתקיימו פעולות בתשלום בנושא נדידת בעלי הכנף לרבות סדנאות, הרצאות מומחים וטיבוע ציפורים. הפעילות במהלך נובמבר 2013
3. פריחת חלמוניות – ריכוזים משמעותיים נראה ביער יתיר ובלהבים הזמן המומלץ לביקור בין 5-12 נובמבר.
——————————————————————————————————————-
מה דעתכם כעת לתרגל את שרירי הפנים ולהעלות חיוך [אגב, ידעתם שחיוך אמיתי, להבדיל מחיוך מעושה, מפעיל גם את קמטי ההבעה בזוויות העיניים ולא רק את איזור השפתיים].
והפעם ציטוטים המיוחסים לגורג בסט, אגדת כדורגל באנגליה, היום בן 65.
הוצאתי את רוב הכסף על אלכוהול, בחורות ומכוניות מהירות.
האמת שאת שאר הכסף סתם בזבזתי.
דיוויד בקהאם לא יודע לבעוט בשמאל, לא יודע לנגוח, לא יודע לתקל ולא כובש מספיק, אבל חוץ מזה…… הוא בסדר גמור.
כעת משהוא כספיח לחדשות של הזמן האחרון:
על הכנת העורף לשע"ח וחלוקת ערכות המגן.
כידוע פיקוד העורף בצדק ביקש מזה זמן רב, בתשדירים רבים, במודעות ובפניה בכתב, כי האזרחים יגיעו להצטייד בניחותא ובזמנן הפנוי בערכות מגן.
ברור גם שחלק מהמחזות בתורים המשתרכים שראינו עד כדי אלימות, היו יכולים להימנע ועל פניו החלטה שלא לפתוח עוד תחנות, הייתה שנויה במחלוקת.
אבל בואו נדרש לבעיה המרכזית:
במחסני המדינה ואצל האזרחים מצויים ערכות רק עבור כ-60% מתושבי המדינה, זאת הנחת עבודה שידועה לקברניטים זמן רב.
כדי להשלים את ההצטיידות בערכות מגן לכלל תושבי המדינה, היה צריך מזמן להגדיל פי כמה את המכסות ל-2 היצרניות המקומיות ו\או לייבא מסכות מחו"ל.
התקציב הכרוך בכך, כפי שפורסם הינו מעל 1.3 מיליארד שקלים ולתחזוקת כלל המסכות מדי שנה ידרשו עוד כ-300 מיליון שקל.
בזמנו פורסם כי הממשלה מעוניינת לצייד את כל האזרחים במסכות ומחפשת מקורות לתקציב נוסף. תקציב נפרד מתקציבו של משרד הביטחון.
עבר מאז הרבה זמן [שנים] המבקר הצביע על המחדל בדוחותיו ועולם כמנהגו נוהג. מדי פעם מוזכר בעיתונות כי מפעל שלאון [אחד היצרנים] עומד לפני סגירה או מגייס מעט עובדים, כי התקבל תקציב זמני מסוים. אבל בגדול אין שינוי במצב.
מכיוון שאנחנו מדינה אירופאית עם רמת סיכונים נמוכה משוויץ, גם לא הוגדרו תחומי אחריות ברורים בין משרד הביטחון לבין המשרד להגנת העורף, ברור שעד שהאחריות אינה ברורה גם המוטיבציה לפתור את נושא המסכות [ונושאים נוספים קשורים] לכאן או לכאן, אינה בראש סדר העדיפויות ומכאן ניתן להסיק את אחת מ3 האפשרויות:
למרות השמיכה הקצרה של התקציב, תפקידה של ממשלה להגן על כלל אזרחיה ובאם המסכות חשובות להגנת התושבים, יש לחלקם [ולתחזקם] לכלל האזרחים.
אין למסכות משמעות באזורנו וחבל על הר השקלים שמתאדה בנושא. [טיעון קלוש, אבל טיעון]
ברגע שהנושא יורד מסדר יומה של התקשורת, הקברניטים גוררים רגליים ועוסקים בעיקר במה שנמצא על סדר היום ולאו דווקא בהחלטות משמעותיות לטווח ארוך.
אישית, נראה לי שהאפשרות השלישית היא המועדפת עליהם ולטובת כולם, הלוואי ואני טועה.
הערה כללית: שלא יתקבל הרושם, כי בהמשך יופיעו רק דברים שליליים ויש לי רק ביקורת על המתרחש במדינתנו הקטנטונת, בפירוש קיימים תחומים בהם אנחנו יכולים להתגאות ולעמוד מאחורי המילים: "אור לגויים."
עם זאת בבלוג נעסוק מדי פעם, במה שלטעמי טעון שיפור דחוף ואינו מתיישב עם השכל הישר ו\או אמות המידה המוסריות.
ברשותכם כתבתי כמה מילים שיש להם קשר [לפחות עקיף] לדברים ולא אני לא שמאלן ואני לא בעד לוותר מראש וכיו"ב. אבל אני כן רוצה כמו רבים, שיתקיימו יחסי שכנות טובה ואפשר להתחיל עם הפלסטינאים ומשם להתקדם בהתאם לנסיבות.
ללא גבולות
הרוח היא מהות החופש והיא מנשבת לכיוונים שונים,
הגלים מתחילים בלב ים ומתנפצים בחופים אחרים.
הציפורים נודדות בין ארצות ויבשות, מתמקמות חורפות ושוב ממריאות.
הנחלים חוצים, אזורים ומדינות, מבתרים במסלולם, קרקעות וגבולות.
החיות עוברות ממקום למקום, לפי כיוון השמש, או אספקת המזון.
גם שרשרת הרים ארוכה, מסתיימת היכן שהטבע רצה.
כך גם ימים ומדבריות, משתרעות ללא תלות בגחמות אנושיות.
רק האדם החכם מכל, טיפש למעשה מכל תת מין של ציפור,
לה אין גבולות מלאכותיים, אין תקציבי ענק שלביטחון מוזרמים,
ביטחון שבשמו חוצים בין אנשים, שמים תוויות וחיים נגדעים….
למה צריך גבול שאין בו כניסה, למה להשמיד קהילות שלמות,
עם מנטרה של קדושת האומה ומי קדוש ממי ומי ראוי יותר,
למה אי אפשר אחרת להתנהל ?
כמה שנים צריך לעבור, עד שאת שנאת החינם מתוכנו נעקור.
תארו לכם עולם עם פחות גיבורים, שבו אנשים "סתם" חיים ועוזרים,
נהנים, מתפתחים, פשוט מבינים, את קדושת החיים.
קבלו המלצה על ספר
אני מאוד ממליץ לכם לקרוא את הספר: הוכחה לגן עדן מאת ד"ר אבן אלכסנדר.
ספר מדהים, חזק, מטלטל, מהדהד. לטעמי חובה לקרוא.
קבלו המלצה על סרט
במישור שונה לחלוטין, באם אתם רוצים פשוט לצאת בחיוך מהסרט, לצחוק במהלכו מההומור "הנמוך" [חלק יגידו להיקרע מצחוק, אבל זה כבר סובייקטיבי] ואינכם סובלים כאשר אתם צופים בגופה המתערטל והמתוחזק היטב, של גניפר אניסטון, תשתדלו להשיג לכם עותק מהסרט: אנחנו המילרים, באם הוא כבר ירד מהאקרנים.
אפרופו סרטים, בעידן מתחמי הסינמה סיטי והיס פלנט, תכירו [למי שלא מכיר] את בית הקולנוע חן רחובות. קולנוע של פעם, שהמניע היחיד להצלחתו הוא הקרנת סרטי איכות [הכוונה בגדול ברוך, ונכון לפעמים גם שם יש נפילות].
הקולנוע שכבר עמד בזמנו בפני הריסה לצרכי נדל"ן, נשאר על כנו בלחץ התושבים והצופים המעריכים סרטי איכות ובאים במיוחד לראותם ממקומות שונים.
אז גם באם אינכם מתכננים להגיע בשביל סרט לרחובות, עברו על רשימת הסרטים המוצגת שם וחפשו אותם בבית הקולנוע הקרוב אליכם. זהו לטעמי, סינון ראשוני בדרך לצפיה בסרט איכותי.
אוטוטו נחזור לצילום, לפני זה משפט למחשבה המיוחס ל:אנדרי מורואה.
"לעיתים קרובות מאוד, אנחנו מחפשים את האושר,
כפי שאנו מחפשים את משקפינו כשהם מונחים על אפינו",
כמה מילים שלכאורה לא קשורות ובכל זאת….
שיר הכפכפים
לרוב כותבים על דברים גדולים, חשובים
ואני הפעם חשבתי לכתוב, תתפלאו – סתם על זוג כפכפים.
כפכפים ששורדים, כל כך הרבה שנים,
ואל תטעו, אני רחוק מאותם קמצנים.
מסתכל עליהם ישנים, מרופטים,
קיבלו את צורת הרגל בחלוף השנים,
העור שלהם מחורץ, יש בו גם חתכים,
ואפילו הריח….. טוב, אתם כבר לבד מבינים.
אבל כל פעם שכואבת לי הרגל, מאיזה מותג על יוקרתי,
או הברך זועקת: הלו, הספורט הזה כבר לא בשבילי,
אני חוזר אליהן, מחליק לתוכן, מרגיש נעים כמו בבית החם.
הסוליה שלהם גמישה ומרופטת,
אבל אצלי בגוף ההרגשה הטובה כבר מתפשטת,
סתם זוג כפכפים, שעבורי הם בול מתאימים,
ולמרות ההבטחה מהפתיחה, עולה בי עוד מחשבה,
שאולי כתבתי, על עוד תופעה.
על תערוכת 100 צילומי טבע מהעולם.
בחודש יוני התקיימה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב תערוכת 100 צילומי טבע נבחרים מהעולם. התמונות נבחרו מטעם ה-BBC ומוזיאון הטבע בלונדון.
חלק מהתמונות העבירו חוויה מרשימה גם למי שבקי בתחום.
במקביל הוצגו צילומים יפים של צלמי טבע מהארץ.
מדובר על יוזמה שתהפוך למסורת, והביקור מומלץ בעתיד, גם למי שצילום אינו תחביבו.
לשם התרשמות כללית, צילמתי בהרשאה בתוך האולם, [ומכאן האיכות הפחות טובה] חלק מהתמונות שהוצגו:
על מומחים לשירות הציבור
לפני כ-3 חודשים התקשרה אלי גברת נחמדה, הציגה את שמה הפרטי בלבד ואמרה שהיא מטעם ערוץ 2 ומטפלת בתכנים לתוכנית הבוקר שלהם…… לדבריה הגיעה אלי בגלל התמחותי בכלכלת משפחה, כאשר בכוונתה לשלב יועץ במהלך התוכנית, שיסביר להורים, איך ניתן לחסוך כסף בפעילות עם הילדים בתקופת החגים. מכיוון שקצב דיבורה היה מהיר, תקיף ואסרטיבי לא כל כך השתלבתי בשיחה מעבר להמהום קצר של הסכמה, שלאחריו היא הודיעה לי שהשתתפות בתוכנית תעלה לי 4500 שח בתוספת מע"מ והאם יש לנו עוד על מה להוסיף ולדבר.
אמרתי לה שנוכל לדבר רק בקצרה כי אני כבר צריך לצאת והאם זה בסדר מבחינתה שנשוחח על בעיית התחממות כדור הארץ. מיד שמעתי את צליל ניתוק השיחה.
האמת שלא התחממתי כי זו הייתה שיחה שנייה מסוגה. מדובר כנראה בסוג של משרדי יח"צ, שעובדים בשיתוף פעולה עם התוכניות בערוצי השידור ההמוני וגוזרים קופון נאה, כמעט על כל יועץ שמגיע לתוכנית.
מסקנה:
היזהרו מיועצים המופיעים על המרקע ובדקו את המוניטין שלהם, הופעה בתוכנית גם באם היא בעלת רייטינג גבוה, אינה הכשר מקצועי.
מחשבה:
כנראה שאני הפראייר היחיד כאן, הייתי מחזיר פי כמה את ההשקעה, מעלה סרטון לאתר, מקבל הזמנות נוספות לתקשורת וכיו"ב.
אגב היועץ שהופיע בתוכנית דיבר לעניין.
כעת ציטוט של המשפט המיוחס לאיש גאון. [אלברט אינשטיין].
רק 2 דברים הם אינסופיים:
היקום והטמטום האנושי ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון.
