על בעיית הדיור הקריטית במדינת ישראל ובכלל האם הממשלה מעוניינת בפתרון אמיתי , או שנוח לה עם המצב הקיים והכול מס שפתיים.
את המאמר המצורף כתבתי ב2010 הרבה לפני שקמה תנועת המחאה. שווה לקרוא אותו כי לאחריו אתייחס לפתרונות אפשריים במישור הכללי והספציפי.
ב- 2011 התחילה תנועת המחאה בנושא הדיור . את הגפרור הדליקה דפני ליף ועד מהרה המחאה התרחבה לכדי תופעה המונית. הממשלה שהרגישה רעד קל בכנף הקימה את ועדת טרכטנבג , עוד אחת מני רבות ולשם שינוי אישרה חלק מהמלצותיה, אבל המצב הבעייתי בכללותו נשאר כשהייה.
2 ממנהיגי המחאה סתיו שפיר ואיציק שמלי הפכו לחברי כנסת בעבודה, ללא יכולת מעשית לצערנו של עשיית שינויים בקנה מידה מהותי.
יאיר לפיד שלדעת רבים על הרקע הזה קיבל הרבה מנדטים, לא הביא לשינוי מיוחל עד רגע זה וחלק ניכר מבוחריו שקיוו והאמינו בשיפור מצבם כמשפחות צעירות המעוניינות בקורת גג משלהם, עד כה התבדו.
הנה המאמר כפי שהופיע ב-2010 :
מאמר שתחילתו בהיבט האישי על בעיית הדיור בישראל וסופו בצורך בשינוי מהותי במדינה
כשהייתי בן 26 התחתנתי וקניתי דירה חדשה בראשל"צ (קומה ד', 3 חדרים, ללא מעלית). את הדירה קניתי ללא משכנתא וללא סיוע מהמשפחה (פשוט כי לא היה לתת).
הדירה נקנתה מכספי חיסכון שלי משרותי בצבא קבע ממנו מימנתי גם דירה שכורה קודם לכן ורכב משומש.
בזמן כתיבת מאמר זה (2010) בני הבכור בן 30. מימנו לו לימודים אקדמיים, חלק מטיוליו הארוכים בחו"ל וגם קצת עזרה בשוטף. למרות כל זאת, בני שחי עם חברתו, ומתכוון להינשא בקרוב, חי בדירה שכורה, נוסע על רכב מהחברה בה הוא עובד ומשתכר היטב, (גם חברתו) ולמרות כל זאת אין להם אפשרות לקנות דירה ללא סיוע מאסיבי מההורים או על ידי לקיחת משכנתא גבוהה אשר תשעבד את עתידם, ובאם להורים (במובן הרחב של המילה) אין אפשרות כלכלית, ו/או יש להם מספר ילדים, קיימת בעיה, אבל לא הייתי כותב על בעיה פרטית לכאורה, באם היא איננה מהווה סימפטום לבעיה הכללית, כך המצב אצל רובם הגדול של חבריהם בשכבת גיל זה.
בסקר שפורסם לא מזמן על מצבם של רוכשי הדירות ב-14 מדינות, "זכתה" ישראל במקום ה-13, ולדעתי, היום אנחנו שוכנים לבטח במקום האחרון.
כדוגמא, לישראלי ייקח יותר מפי שלוש זמן, לרכוש דירה מלאמריקאי וזה עוד בטרם דברנו על צבא ומילואים. אז הדיבור על בועת נדל"ן אינו מקדם כלום, פתרונות אמיתיים יש בשפע והם ידועים,(פורסמו במוספים כלכליים, בכלכליסט, גלובס ואחרים) צריך פשוט חקיקה
לא נכון יהיה להשלים עם מצב בו ,זוג צעיר , ששירת בצבא, שירות לאומי וכד' ומתפרנס משתי משכורות ממוצעות לא יוכל לרכוש דירה סבירה, בכוחות עצמו, תוך 7-10 שנים. ובמידה ויצטרך משכנתא שתוגבל עד ל30% מגובה הנכס כדי לא לפגוע בעתידם הכלכלי.
כמשקל נגד לבעיה זו, קיימת במדינה שכבה של בעלי הון "ובכירים" אשר מרוויחים משכורות מנופחות ומושכים דוידנדים בענק. שיאני שכר אלו, שמאות מתוכם מתנוססים מידי שנה בטבלאות ההשוואה בעיתונות הכלכלית, (תופעה פסולה המאיצה את הנושא), מרויחים שכר כל כך גבוה, מנופח, ומנותק מהעם, שלא רק שאין בו כל פרופורציה לכישורים ולשעות היממה, אלא שהוא מנציח את הפערים בישראל לרמה בלתי נסבלת שמאיימת על המרקם החברתי שלנו.
כל ניסיון של יוזמת חקיקה המיועדת כמובן להגביל את רמות השכר של "הבכירים" לרמות המתקבלות על הדעת, נתקל בקיר אטום., נעצר בלוביסטים ממומנים או ב"יועצים" בלתי תלויים שגם הם נמנים על מקבלי אותו השכר, ומסקנותיהם ברורות מראש.
באם לא די לנו בשני הנושאים הכבדים שצוינו,בוודאי תרצו להתגאות בתחום החינוך וההישגים הלימודיים בישראל,(מעצמת הייטק או לא?), אז זהו, שההישגים של היום נזרעו לפני 30 שנה ויותר.
בשנים הקרובות, באם לא תיושם תכנית מיידית להעלאת רמת החינוך וההישגים הלימודיים בישראל,(מבלי לפגוע באוכלוסיית המצוינים) מצבנו בענין זה ילך ויורע.
אבל רגע, באם אנחנו לא דואגים לנוער ולצעירים, אנחנו בטח דואגים לאזרחים הותיקים, אז נסתפק בעובדה שהעוני באוכלוסיית הקשישים (ההורים שלכם, הסבים והסבתות)הולך וגדל בהתמדה. בכך שגיל הפרישה בישראל הינו מהגבוהים בעולם, ועמלת הביטוח הלאומי מספיקה בקושי לשרידות של מספר ימים במשך חודש (לכ-45% מהתושבים, מעל גיל 50, אין בכלל פנסיה).
אולי חשבתם, בסדר, אנחנו לא בדיוק צעירים וגם לא לקראת גיל פרישה, אז דעו לכם ששיעור המיסים העקיפים על מה שמכונה מעמד הביניים בישראל, הינן מן הגבוהים בעולם, והדוגמאות האחרונות, של התייקרויות חריגות בדלק ובמים, רק ממחישות את הנאמר.
חשבתי לגעת בעוד תחומים הטעונים שיפור דחוף ,אבל צריך לסייג ולומר: ישראל היא מדינה עם הרבה יתרונות, אנשים חמים (ואל תעתיקו את זה לכביש), חברותיים, אינטליגנטים, התברכנו במזג אויר מן הטובים בעולם, וכל המורשת המפוארת שלנו המחברת אותנו למקום הזה בקשר בל יינתק.אבל, אסור להסכים שתופעות מעין אלה שצוינו, ימשיכו לקעקע את יסודות החברה.
אז מה עושים כדי שהדברים לא יישארו בגדר "שיחות סלון" או באתרי האינטרנט? ברור כי כל עוד הממשלה בישראל לא תרתם לנושא לא יהיה שינוי. הלחץ לשינוי יתחיל מבחוץ מהאזרחים, הנושא יצבור תאוצה וייתכן שסופו בהקמת תנועה חברתית פוליטית. תנועה כזאת, תוכל לפעול בתחומים ראויים כגון:
1. השגת דיור הולם בר השגה ובמחירים סבירים בישראל.
2. צמצום הפערים החברתיים בישראל. בשלב הראשון, הורדה דרסטית (או מיסוי דרסטי) של שכר "הבכירים" בישראל והעלאת שכר המינימום לשכירים ו/או למבצעים הכשרה לתעסוקה מועדפת.
3. מתן העדפה יזומה לחיילים וחיילות בסדיר ובמילואים בצה"ל ,בדגש נוסף על המערך הלוחם ותומכי לחימה.
4. תמיכה בלימודים ובחינוך לאוכלוסיות חלשות ומתן תנאים מיטביים למצטיינים.
5. מתן קצבת מחייה הולמת לקשישים באוכלוסיות החלשות.
חשוב להדגיש כי באם מפלגה ציונית תראה טיפול עקבי וקבלות בנושאים אלו (לא רק כסיסמאות בחירות) היא תזכה לקולות מרובים ואהדת מרבית הציבור.
כל זה טוב ויפה אבל חלק יאמרו בצדק הדברים ראויים וחשובים אבל כרוכים בעלויות גבוהות מהיכן יבוא הכסף? מכמה אפשרויות:
הטלת מס מדורג ומשמעותי הרבה יותר למשתכרים בשנה ממיליון ש"ח ומעלה.
התייעלות וסדרי עדיפויות (זה תמיד נכון).
הגדלת העוגה כתוצאה מגבייה טובה יותר ממשתמטים כרוניים.
הגדלת ההכנסות הצפויות מהגז הטבעי.
על ידי שינוי במדיניות הממשלה שעיקרו יישום צעדים מעשיים לכיוון של שלום (מבלי לוותר על אינטרסים חיוניים) הנתמכים בסיוע כספי של מדינות העולם לטובת פרויקטים אזרחיים מוגדרים.
שימוש בחלק מהרזרבה.
מה התחדש מאז, המצב רק הורע , מחירי הדירות המשיכו לנסוק במקביל המשכורות דרכו במקום . ישראל ממוקמת אחרונה בעולם המערבי מבחינת הפער בין המשכורת הממוצעת למחיר דירה ממוצעת. בישראל צריך להשקיע 144 חודשי משכורת נטו כדי להשיג דירה.
זהו מספר המדבר בעיקר לכלכלנים, בפועל זהו מספר הזוי שאין להשלים עימו.
במישור האישי [והפחות חשוב לקוראים] בני התחתן עם חברתו הם מגדלים תינוקת מקסימה ובודקים ככל שהזמן מאפשר [וזה לא פשוט], פרויקטים לבניה כולל משכנתא מהותית.האם נכון בימים אלו להיכנס להתחייבות על קניית דירה, אולי כדאי להמתין,הרי סופה של כל בועה להתפוצץ. עם זאת רבים וטובים טוענים כי בשוק עובדים כללי הביקוש וההיצע בלבד ואין פה כל בועה. ימים יגידו.
במישור הכללי על כל השלכותיו, צריך לשאול האם הממשלה ובעיקר ראש הממשלה ושר האוצר מעוניינים בכלל להוריד את המחירים ואם כן האם בשיעור מהותי או קוסמטי.
לעניות דעתי הם אינם מעוניינים [נכון לעכשיו] כי מחירי הדיור ירדו באופן מהותי .
כדי לעשות צדק בעניין, צריך לומר כי גם הנגיד הקודם סטנלי פישר, החזיק בדעה כי ירידה מהותית של מחירי הדיור, בעייתית למשק, לקבלנים ויכולה לאיים על יציבות הבנקים.
באם הממשלה הייתה רוצה\תרצה להוריד מחירי הדירות היא יכולה לבצע גם את הדברים הבאים:
א.ביטול מס ערך מוסף לזכאים [תוך התחיבות שלא למכור הדירה במשך מספר שנים] ו\או בניית פרויקטים של דיור בר השגה ושיווקם בהתאם לקריטריונים.
ב.הפחתת הבירוקרטיה לפרויקטים לדיור בגודל מסוים והלאה [בניית המסלול מהיר].
ג. חיוב הקבלנים להתחיל לבנות ולסיים הבניה בלוח זמנים יעיל, במקביל להקצאת עובדים מהארץ ומחו"ל.
ד. העמדת קרקעות לשיווק לזוגות צעירים ולכאלה שאינם בעלי דירות, תוך קביעת מחיר הנחה מיוחד [ בשונה משיטת המכרזים הממקסמת את מחיר הקרקע].
ה. בחינת הצעות ואישור בהתאם לבדיקה, של גופי בניה גדולים מחו"ל תוך התחייבות לטיב הבניה והמחיר הסופי.
ו,פיתוח שוק להשכרה בתנאים סבירים ולטווח רחוק [יש להמתין ולראות האם המיזם שהוכרז לאחרונה בנושא, ייתן פתרון אמיתי].
ז. לקבוע מדיניות לפיה לא ישוכנו משרדים בדירות מגורים ובחינת האפשרות להתאמת מגדלי משרדים למגורים.
ח. קיזוז ריבית המשכנתא ממס הכנסה.
ט.בדיקה ואישור על פי הצורך של שיטות בניה מוזלות [כגון מכולות] תוך הקפדה שלא יהפכו לשכונות סלמס.
אז מה נראה לכם שהם רוצים או לא……מישהו דיבר על חידוש המחאה החברתית……….
