על בעיית הדיור הקריטית במדינת ישראל

על בעיית הדיור הקריטית במדינת ישראל ובכלל האם הממשלה מעוניינת בפתרון אמיתי , או שנוח לה עם המצב הקיים והכול מס שפתיים.

DSC_0114ל

את המאמר המצורף כתבתי ב2010 הרבה לפני שקמה תנועת המחאה. שווה לקרוא אותו כי לאחריו אתייחס לפתרונות אפשריים במישור הכללי והספציפי.

ב- 2011 התחילה תנועת המחאה בנושא הדיור . את הגפרור הדליקה דפני ליף ועד מהרה המחאה התרחבה לכדי תופעה המונית. הממשלה שהרגישה רעד קל בכנף הקימה את ועדת טרכטנבג , עוד אחת מני רבות ולשם שינוי אישרה חלק מהמלצותיה, אבל המצב הבעייתי בכללותו נשאר כשהייה.

2 ממנהיגי המחאה סתיו שפיר ואיציק שמלי הפכו לחברי כנסת בעבודה, ללא יכולת מעשית לצערנו של עשיית שינויים בקנה מידה מהותי.

יאיר לפיד שלדעת רבים על הרקע הזה קיבל הרבה מנדטים, לא הביא לשינוי מיוחל עד רגע זה וחלק ניכר מבוחריו שקיוו והאמינו בשיפור מצבם כמשפחות צעירות המעוניינות בקורת גג משלהם, עד כה התבדו.

הנה המאמר כפי שהופיע ב-2010 :

מאמר שתחילתו בהיבט האישי על בעיית הדיור בישראל וסופו בצורך בשינוי מהותי במדינה

כשהייתי בן 26 התחתנתי וקניתי דירה חדשה בראשל”צ (קומה ד’, 3 חדרים, ללא מעלית). את הדירה קניתי ללא משכנתא וללא סיוע מהמשפחה (פשוט כי לא היה לתת).

הדירה נקנתה מכספי חיסכון שלי משרותי בצבא קבע ממנו מימנתי גם דירה שכורה קודם לכן ורכב משומש.

בזמן כתיבת מאמר זה (2010) בני הבכור בן 30. מימנו לו לימודים אקדמיים, חלק מטיוליו הארוכים בחו”ל וגם קצת עזרה בשוטף. למרות כל זאת, בני שחי עם חברתו, ומתכוון להינשא בקרוב, חי בדירה שכורה, נוסע על רכב מהחברה בה הוא עובד ומשתכר היטב, (גם חברתו) ולמרות כל זאת אין להם אפשרות לקנות דירה ללא סיוע מאסיבי מההורים או על ידי לקיחת משכנתא גבוהה אשר תשעבד את עתידם, ובאם להורים (במובן הרחב של המילה) אין אפשרות כלכלית, ו/או יש להם מספר ילדים, קיימת בעיה, אבל לא הייתי כותב על בעיה פרטית לכאורה, באם היא איננה מהווה סימפטום לבעיה הכללית, כך המצב אצל רובם הגדול של חבריהם בשכבת גיל זה.

בסקר שפורסם לא מזמן על מצבם של רוכשי הדירות ב-14 מדינות, “זכתה” ישראל במקום ה-13, ולדעתי, היום אנחנו שוכנים לבטח במקום האחרון.

כדוגמא, לישראלי ייקח יותר מפי שלוש זמן, לרכוש דירה מלאמריקאי וזה עוד בטרם דברנו על צבא ומילואים. אז הדיבור על בועת נדל”ן אינו מקדם כלום, פתרונות אמיתיים יש בשפע והם ידועים,(פורסמו במוספים כלכליים, בכלכליסט, גלובס ואחרים) צריך פשוט חקיקה

לא נכון יהיה להשלים עם מצב בו ,זוג צעיר , ששירת בצבא, שירות לאומי וכד’ ומתפרנס משתי משכורות ממוצעות לא יוכל לרכוש דירה סבירה, בכוחות עצמו, תוך 7-10 שנים. ובמידה ויצטרך משכנתא שתוגבל עד ל30% מגובה הנכס כדי לא לפגוע בעתידם הכלכלי.

DSC_0126צ (Large)

כמשקל נגד לבעיה זו, קיימת במדינה שכבה של בעלי הון “ובכירים” אשר מרוויחים משכורות מנופחות ומושכים דוידנדים בענק. שיאני שכר אלו, שמאות מתוכם מתנוססים מידי שנה בטבלאות ההשוואה בעיתונות הכלכלית, (תופעה פסולה המאיצה את הנושא), מרויחים שכר כל כך גבוה, מנופח, ומנותק מהעם, שלא רק שאין בו כל פרופורציה לכישורים ולשעות היממה, אלא שהוא מנציח את הפערים בישראל לרמה בלתי נסבלת שמאיימת על המרקם החברתי שלנו.

כל ניסיון של יוזמת חקיקה המיועדת כמובן להגביל את רמות השכר של “הבכירים” לרמות המתקבלות על הדעת, נתקל בקיר אטום., נעצר בלוביסטים ממומנים או ב”יועצים” בלתי תלויים שגם הם נמנים על מקבלי אותו השכר, ומסקנותיהם ברורות מראש.

באם לא די לנו בשני הנושאים הכבדים שצוינו,בוודאי תרצו להתגאות בתחום החינוך וההישגים הלימודיים בישראל,(מעצמת הייטק או לא?), אז זהו, שההישגים של היום נזרעו לפני 30 שנה ויותר.

בשנים הקרובות, באם לא תיושם תכנית מיידית להעלאת רמת החינוך וההישגים הלימודיים בישראל,(מבלי לפגוע באוכלוסיית המצוינים) מצבנו בענין זה ילך ויורע.

אבל רגע, באם אנחנו לא דואגים לנוער ולצעירים, אנחנו בטח דואגים לאזרחים הותיקים, אז נסתפק בעובדה שהעוני באוכלוסיית הקשישים (ההורים שלכם, הסבים והסבתות)הולך וגדל בהתמדה. בכך שגיל הפרישה בישראל הינו מהגבוהים בעולם, ועמלת הביטוח הלאומי מספיקה בקושי לשרידות של מספר ימים במשך חודש (לכ-45% מהתושבים, מעל גיל 50, אין בכלל פנסיה).

אולי חשבתם, בסדר, אנחנו לא בדיוק צעירים וגם לא לקראת גיל פרישה, אז דעו לכם ששיעור המיסים העקיפים על מה שמכונה מעמד הביניים בישראל, הינן מן הגבוהים בעולם, והדוגמאות האחרונות, של התייקרויות חריגות בדלק ובמים, רק ממחישות את הנאמר.

חשבתי לגעת בעוד תחומים הטעונים שיפור דחוף ,אבל צריך לסייג ולומר: ישראל היא מדינה עם הרבה יתרונות, אנשים חמים (ואל תעתיקו את זה לכביש), חברותיים, אינטליגנטים, התברכנו במזג אויר מן הטובים בעולם, וכל המורשת המפוארת שלנו המחברת אותנו למקום הזה בקשר בל יינתק.אבל, אסור להסכים שתופעות מעין אלה שצוינו, ימשיכו לקעקע את יסודות החברה.

אז מה עושים כדי שהדברים לא יישארו בגדר “שיחות סלון” או באתרי האינטרנט? ברור כי כל עוד הממשלה בישראל לא תרתם לנושא לא יהיה שינוי. הלחץ לשינוי יתחיל מבחוץ מהאזרחים, הנושא יצבור תאוצה וייתכן שסופו בהקמת תנועה חברתית פוליטית. תנועה כזאת, תוכל לפעול בתחומים ראויים כגון:

1. השגת דיור הולם בר השגה ובמחירים סבירים בישראל.
2. צמצום הפערים החברתיים בישראל. בשלב הראשון, הורדה דרסטית (או מיסוי דרסטי) של שכר “הבכירים” בישראל והעלאת שכר המינימום לשכירים ו/או למבצעים הכשרה לתעסוקה מועדפת.
3. מתן העדפה יזומה לחיילים וחיילות בסדיר ובמילואים בצה”ל ,בדגש נוסף על המערך הלוחם ותומכי לחימה.
4. תמיכה בלימודים ובחינוך לאוכלוסיות חלשות ומתן תנאים מיטביים למצטיינים.
5. מתן קצבת מחייה הולמת לקשישים באוכלוסיות החלשות.

חשוב להדגיש כי באם מפלגה ציונית תראה טיפול עקבי וקבלות בנושאים אלו (לא רק כסיסמאות בחירות) היא תזכה לקולות מרובים ואהדת מרבית הציבור.
כל זה טוב ויפה אבל חלק יאמרו בצדק הדברים ראויים וחשובים אבל כרוכים בעלויות גבוהות מהיכן יבוא הכסף? מכמה אפשרויות:
הטלת מס מדורג ומשמעותי הרבה יותר למשתכרים בשנה ממיליון ש”ח ומעלה.
התייעלות וסדרי עדיפויות (זה תמיד נכון).
הגדלת העוגה כתוצאה מגבייה טובה יותר ממשתמטים כרוניים.
הגדלת ההכנסות הצפויות מהגז הטבעי.
על ידי שינוי במדיניות הממשלה שעיקרו יישום צעדים מעשיים לכיוון של שלום (מבלי לוותר על אינטרסים חיוניים) הנתמכים בסיוע כספי של מדינות העולם לטובת פרויקטים אזרחיים מוגדרים.
שימוש בחלק מהרזרבה.

DSC_1081מ (Large)

מה התחדש מאז, המצב רק הורע , מחירי הדירות המשיכו לנסוק במקביל המשכורות דרכו במקום . ישראל ממוקמת אחרונה בעולם המערבי מבחינת הפער בין המשכורת הממוצעת למחיר דירה ממוצעת. בישראל צריך להשקיע 144 חודשי משכורת נטו כדי להשיג דירה.

זהו מספר המדבר בעיקר לכלכלנים, בפועל זהו מספר הזוי שאין להשלים עימו.

במישור האישי [והפחות חשוב לקוראים] בני התחתן עם חברתו הם מגדלים תינוקת מקסימה ובודקים ככל שהזמן מאפשר [וזה לא פשוט], פרויקטים לבניה כולל משכנתא מהותית.האם נכון בימים אלו להיכנס להתחייבות על קניית דירה, אולי כדאי להמתין,הרי סופה של כל בועה להתפוצץ. עם זאת רבים וטובים טוענים כי בשוק עובדים כללי הביקוש וההיצע בלבד ואין פה כל בועה. ימים יגידו.

במישור הכללי על כל השלכותיו, צריך לשאול האם הממשלה ובעיקר ראש הממשלה ושר האוצר מעוניינים בכלל להוריד את המחירים ואם כן האם בשיעור מהותי או קוסמטי.

לעניות דעתי הם אינם מעוניינים [נכון לעכשיו] כי מחירי הדיור ירדו באופן מהותי .

כדי לעשות צדק בעניין, צריך לומר כי גם הנגיד הקודם סטנלי פישר, החזיק בדעה כי ירידה מהותית של מחירי הדיור, בעייתית למשק, לקבלנים ויכולה לאיים על יציבות הבנקים.

באם הממשלה הייתה רוצה\תרצה להוריד מחירי הדירות היא יכולה לבצע גם את הדברים הבאים:

א.ביטול מס ערך מוסף לזכאים [תוך התחיבות שלא למכור הדירה במשך מספר שנים] ו\או בניית פרויקטים של דיור בר השגה ושיווקם בהתאם לקריטריונים.

ב.הפחתת הבירוקרטיה לפרויקטים לדיור בגודל מסוים והלאה [בניית המסלול מהיר].

ג. חיוב הקבלנים להתחיל לבנות ולסיים הבניה בלוח זמנים יעיל, במקביל להקצאת עובדים מהארץ ומחו”ל.

ד. העמדת קרקעות לשיווק לזוגות צעירים ולכאלה שאינם בעלי דירות, תוך קביעת מחיר הנחה מיוחד [ בשונה משיטת המכרזים הממקסמת את מחיר הקרקע].

ה. בחינת הצעות ואישור בהתאם לבדיקה, של גופי בניה גדולים מחו”ל תוך התחייבות לטיב הבניה והמחיר הסופי.

ו,פיתוח שוק להשכרה בתנאים סבירים ולטווח רחוק [יש להמתין ולראות האם המיזם שהוכרז לאחרונה בנושא, ייתן פתרון אמיתי].

ז. לקבוע מדיניות לפיה לא ישוכנו משרדים בדירות מגורים ובחינת האפשרות להתאמת מגדלי משרדים למגורים.

ח. קיזוז ריבית המשכנתא ממס הכנסה.

ט.בדיקה ואישור על פי הצורך של שיטות בניה מוזלות [כגון מכולות] תוך הקפדה שלא יהפכו לשכונות סלמס.

אז מה נראה לכם שהם רוצים או לא……מישהו דיבר על חידוש המחאה החברתית……….

DSC_2728מ (Large)

כתבת מיקס 4

על האיש והאגדה – אריק איינשטיין ז”ל.

מה כבר אפשר להגיד שלא נאמר על אריק איינשטיין, שהוא מזכיר את ארץ ישראל היפה והטובה, על הכישרון יוצא הדופן ששילב משחק, הומור ושירה, על משובות הנעורים והזיק שלא כבה בעיניים גם בשנים האחרונות, על האהבה לספורט ולסמל גם כשאתה אנדרדוג,

DSC_5674מ (Large)

על המארג העצום והבלתי נדלה כמעט של שירים יפיפיים שליוו ויילוו אותנו בתחנות חיינו.

על צניעות למול ראוותנות, על ביישנות למול מוחצנות, על חלק מנכסי צאן ברזל משיריה של אומה, שירים שנכנסים ללב ולא מתכהים עם השנים. על השפעת היחיד על הכלל, גם כשהוא לא בתפקידי משילות או טייקון פיננסי.

על העולם של היום, למול העולם של אז [שפתאום נראה לנו יותר יפה] על תה עם לימון למול וודקה פרימיום, על לייקים וירטואליים, לעומת צ’פחה או חיבוק ממשי ובכלל על הדרך…..

סע לאט הוא לא רק שיר על בטיחות בדרכים, הוא מבקש כמעט מפציר,לקחת את הכול יותר לאט, על תמהרו, תיהנו מהפשטות….מהדרך……

—————————————————————–

עוד משהוא על שירים שיעמדו במבחן הזמן ומשפט שאימצתי:

על שלמה ארצי [יבדל לחיים ארוכים] אין צורך להוסיף כתרים, שלמה מופיע ונהנה מתקשורת מצוינת ומאהבה גדולה שהקהל מרעיף עליו ובצדק רב.

באוסף האחרון שלו, שלמה ארצי ביצע יחד עם אריק איינשטיין שיר בשם “חוזרים הביתה” שלטעמי הוא הטוב באלבום. שלמה הוא גם אביו של בן ארצי שמושמע מעט מאוד.

אבל יש שיר אחד של בן ארצי שאני מאוד אוהב, אינני בקי במרבית המילים, אבל לקחתי משם את המשפט החוזר, שהולך ככה:

אני אפס, כל אחד הוא קצת אפס וכל אחד זקוק לאהבה.

מדי פעם אני מוצא את עצמי מאזין ברכב לשיר והוא עדיין מתחבר לי נכון.

DSC_1007צ (Large)

זהו כעת לדברים יותר שכלתניים, אבל לא פחות משפיעים או במילים אחרות :

זה מתחיל בנרות ריחניים ויכול להסתיים בקלפי [ דרוש מנהיג בנרות ].

אינני יודע באם הגברת נתניהו שתרשימי הזרימה של הסוויטות המבוקשות בבתי המלון והנחיותיה המדויקות שכיכבו בעיתונות, [מזמן שבעלה הייה ראש אופוזיציה ] היא העומדת מאחורי הדרישות הראוותניות והתקציבים מנקרי העיניים לאחזקת בתיהם. בכל מקרה קיימת כאן לטעמי, התנהגות נהנתנית , פסולה ומנותקת מהעם באופן מהותי.

ברור שהצניעות של מנהיגים מסוג בן גוריון ובגין לא תחזור, גם העולם השתנה לא מעט מאז, אבל זה לא מתחיל להסביר את הנתק בסגנון החיים הבזבזני, בין מרבית העם למנהיגו.

האמת גם אנחנו אשמים קצת , תסתכלו ימינה ושמאלה, אתם רואים מנהיגים בעלי שיעור קומה, משהוא אלטרנטיבי…… נקודה למחשבה.

———————————————————————————–

למרות זאת, בואו ננסה לחייך [חשוב – אתם יודעים, שכמות החיוכים והצחוק יורדת דרסטית עם הגיל.

ממאות ביום, בגיל הילדות ועד 3 עד 10 בלבד, בגיל הבגרות והלאה. מה זה אומר עלינו, לא דברים טובים במיוחד. רוצים לשפר: תחשפו לצחוק, להומור [גם הומור עצמי] , קומדיות, ובכלל חייכו הרבה, זה לא מתבזבז.

קבלו בדיחה בשקל תשעים [אפשר להגדיל] :

באי הכנס למיניות התכנסו לארוחת ערב במלון.

אחד הגברים עם צלחת מלאה, הסתובב ובמרפקו נתקל בחזיתה השופעת של אישה צעירה.

הגבר: יו… אני מה זה מצטער, אבל אני בטוח שאת תסלחי לי, באם הלב שלך רך, כמו החזה שלך.

האישה: תקשיב חמוד, מה שבטוח זה, שבאם המה שמו…שלך קשה כמו המרפק שלך , תמצא אותי עוד רבע שעה, בחדר 214 .

DSC_3447צ (Large)

נחמד,חייכנו, בואו נחזור לצילום: על חוקים בצילום ולמה חשוב להפר אותם.

באם עברת קורס צילום או תעברו קורס צילום, יתעכבו איתכם על מספר חוקים בסיסיים בצילום: לרבות : שמירה על קו אופק ישר, “איסור” על המרכוז, חוק השלישים, תוואי הולכת עין, עוגנים בצילום, חוק האלכסונים, פתיחה לימין או לשמאל בהתאם למבט\כיוון התנועה של הדמות ועוד.

כל החוקים האלו אמורים לתת לכם הנחיות כיצד להגיע לקומפוזיציה המנצחת.

קרי, לתמונה הטובה \היפה\המרשימה\המרגשת ביותר מהסיטואציה הנתונה.

כל זה יפה וטוב לשלב הראשון, לדוגמא בהרבה מקרים העברת הנושא מהמרכז לצד,

עושה טוב לתוצאה הסופית בתמונה.

אבל בשלב השני לאחר שאנחנו בקיאים בחוקים, צריך להבין, שלכל היותר היה צריך לקרוא להם: הנחיות מומלצות לתחילת הדרך בצילום.

וזאת מכיוון, שבאם אנחנו רוצים להתקדם, התמונות שלנו צריכות בהסתכלות בציר הזמן , להראות את ההתפתחות שלנו ו\או את הסגנון הייחודי שלנו ואז אין מקום לבלעדיות בחוקים. הצילום אינו משול לכביש, בו הקפדה על החוקים הכרחית, הצילום צריך להתאפיין גם ביצירתיות וככזו היא אינה מוציאה “שטנצים” של צילומים החוזרים על עצמם, אלא כאלה המאופיינים בייחוד,לפעמים בניגוד לכללים וכאלה הגורמים לצופה לפחות, לעכב את מבטו ולחזור אליהם בהמשך.

 

בכתבת מיקס מס’ 2 הובא ציטוט של אלברט איינשטיין, הציטוט הבא שלו, מובן לכל אחד מאיתנו, באם לא במילים לפחות בתחושה:

” שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה יראה לך כשעה. שב ליד אישה יפה שעה וזה יראה לך כדקה. – זו יחסות.”

אנחנו [או מרביתנו] , תמיד משווים את הדברים לסביבתנו.

במפעל תעשייתי גדול, שילמו למהנדסים במשך שנים משכורת קבועה והכול היו מרוצים. לאחר מכן החליטו להעלות את השכר לכלל המהנדסים. חלקם קיבלו העלאה של 15% ולחלק הנוסף ניתנה העלאה של 25%. פה התחילו בעיות, שהתבטאו בחוסר שביעות רצון, מורת רוח, תלונות וכיו”ב.

כלומר ההסתכלות לא הייתה על כך שהשכר עלה ומצבו הספציפי של כל מהנדס השתפר, אלה מדוע, השכר עלה פחות מאשר אצל האחרים, כאשר עמדת הבסיס הייתה שווה.

גם על הנושא הזה ובהקשר לציטוט, כתבתי מספר מילים [שחלק יקראו להם שיר].

 

הכל יחסי ואולי לא

תגידו, שעה זה הרבה או מעט,

בהסתכלות ארוכה ,על זמן במרחב,

זה כל כך מעט,אפילו לא גרגר אבק.

אבל אם אתה תקוע בפקק,

ואתה מאחר לפגישה קובעת עם מנהל הבנק,

השעה הופכת ,למשהו די מהותי,כמעט.

וכשערב מגיע, ואתה עם יפיפייה צעירה ,יושב על הבר,

השעה מתקצרת להרף עין,

כאילו אין כבר מחר.

ובואו נסקור עוד דוגמאות, פשוטות,

כמה הכול שונה ולא רק בקצוות.

שמעתי חבר שאומר ,

ירדתי על סטייק 800 גרם

יכולתי לבלוס ,עוד חצי קילוגרם,

לשני 300 גרם בשר, זה מכביד והרבה,

ושלישי טבעוני, בכלל לא בקונטקסט הזה.

בשר ,זה שם מכובס לרצח חיות,

ואצלו זו לא רק סיסמא ,

פשוט “תנו לחיות לחיות”

ויש את הפרוות האמיתיות .שחלק מהנשים בהן מתהדרות,

ויש למולן זעקה , של לבשו תחליפים,

ויש ,בזבזני אנרגיה [או כסף] למול כאלה, שממש חוסכים,

ויש זוללי מתוק, ויש סוכרתיים,

ויש מכורים להימורים ויש גם קמצנים,DSC_0067מצ (Large)

ויש אפילו פורנוגרפיה בוטה,

שעוברת בשיוויון נפש אצל אחדים,

ויש פורנוגרפיה עדינה ,

שנתקלת בהתנגדות והתרסה אצל אחרים.

יש משהו שנראה טוב, ויש משהו שנראה רע,

אבל בעצם, מי קבע מיהו ,מה.

האם זה עניין של זווית הראייה?

או אולי אורכו השונה של סרגל המדידה?

הרי מים חיים זה דבר טוב ונפלא,

אבל באם תשתו ללא כל בקרה,

יהפכו המים לשתיית תרעלה.

ובפוליטיקה , שם העניין עוד יותר מסובך

כשזה אומר כולה שלי ומולו אחר אומר,

רק על גופתי.

אז נכון שיש ערכים מהותיים שאותם לא נפר

ועל קדושת החיים לא נוותר

ונכון שיש דברים קיצוניים בקצוות,

ואולי לא ממש כדאי שם להיות.

אבל איפה מתחיל הקצה, ובמה הוא תלוי?

בחינוך, במסורת, בתנאים משתנים,

באורחות המקום, בהסתכלות הצדדים,

אז זה קל להגיד “הכול יחסי”

ואיזון הוא מפתח לאושר אישי,

אבל איזון הוא דבר נורא פרטי,

ולא פחות מכך, “מאוזן” המצב היחסי.

אז כל אחד במקומו, עושה עבודה,DSC_0481מ (Large)

והוא מחליט בתוכו,

מה זה טוב, מה זה רע.

מה מתאים עבורי וממש לא מתאים עבורך

ואולי זה נכון רק לאותה נקודה

ולא כך יהיה בשנה הבאה,

והכול כמעט קביל, והכול כמעט הגיוני,

רק שנדע, שאין פה פתרון אחד-

המוני ופסקני.

ואולי בכל זאת הכול יחסי…..

בהתייחס עבורך, או בהתייחס עבורי…

 

סערה במזג האוויר או גם המחדל מרחף באוויר.

הסערה במחצית דצמבר 2013, הייתה חזקה מהותית ממה שהורגלנו אליו. התוצאה תושבים [בהם קשישים, חולים ותינוקות] ששוהים ארבע ימים ללא חשמל ובתנאים ממש קשים, ישובים נצורים ללא אספקה טרייה , מאות מכוניות תקועות, אלפי עצים שקרסו, צירים שנחסמו ואתה רק מקווה, שלעולם לא נעמוד בפני תופעות קשות יותר, גם מבחינת פגעי הטבע וגם מהמציאות הביטחונית הסובבת אותנו.

האם הטיפול היה רשלני, האם נערכו כמו שצריך, האם היה פה מחדל ?

ברור שהיו ליקויים, בטוח שצריך להפיק לקחים ומבקר המדינה כבר הודיע שיכנס לעובי הקורה.

הייתי קרוב יחסית לירושלים, החלפתי את המכונית באוטובוס ולקחתי בזמן מאוד מצומצם מספר תמונות לפני שהכול מפשיר.

 

————————————————————————————