כתבת מיקס 18

זהו הבחירות מאחורינו. ייתכן וחשבתם שהפעם לא תוחמץ ההזדמנות לביצוע שינויים מהותיים במדינה, אז חשבתם …… לצערנו מרבית האזרחים בישראל, לפחות עלפי דפוסי ההצבעה, לא חשבו כך.

“הקוסם” הצליח להעביר בשלושת הימים לפני הבחירות, מנדטים רבים לליכוד, תוך שהוא פונה לתחושות הקמאיות ביותר של הציבור.

חבל שביצועי “הקוסם” לא עובדים עד כה גם בתחומים כמו יוקר המחיה ודיור בר השגה לצעירים, אבל חסידיו מאמינים שגם זה יגיע.

תקוות רבות משני הצדדים של המפה הפוליטית מתנקזות היום לכיוון כחלון. אין ספק שהוא בא לעבוד ופיו וליבו שווים, אבל המפתח לשינוי מהותי, נעוץ בשיתוף הפעולה ובגיבוי שיקבל מ”הקוסם”.

וכעת ברצינות, רק כאשר ראש הממשלה יפנים, שחוזקה של החברה הישראלית, מותנה גם בהרגשת הבית החם שהמדינה נותנת לאזרחיה [תרתי משמע] ובסיפוק צרכים סביר של הדור צעיר בעיקר, שתרם ויתרום גם בעתיד, את חלקו למדינה. רק כשיבוצעו צעדים מהותיים, תוך הפניית המשאבים הנדרשים, להורדת מחירי הדיור בבעלות, פתרונות לדיור מתאים בהשכרה לטווח ארוך והורדת יוקר המחיה, ניווכח שהוא והכפופים לו, שינו דיסקט והם אכן רוצים ופועלים לטובת העם, בדיוק באותה מידת חשיבות, שהינם מטפלים בבעיות הביטחון, הרובצות לפתחנו.

flowersss

קצת על הסיבות לניצחון הליכוד ולכישלון המחנה הציוני בבחירות.

כל עוד פורסמו הסקרים התבשמו ראשי המרכז הציוני מאוויר פסגות.

גם אצל לא מעט מראשי המפלגות והציבור הרחב, השתרשה הדעה שאנו על חודו של מהפך. לעניות דעתי [למרות שזו חוכמה שבדיעבד] המחנה הציוני עשה עד לבחירות מספר שגיאות קטגוריות, שאפשרו ללכוד לנצח בגדול ואלו הן:

1. הוויתור על שאול מופז. באם לא נחשיב את השנים שלאחר קום המדינה בה מפא”י הייתה בשלטון ברציפות, הרי שפעמיים בלבד נצחה מפלגת העבודה –המערך, את הליכוד בבחירות. זה קרה כשעמדו ביטחוניסטים בראשה [ יצחק רבין ז”ל ויבדל לחיים ארוכים אהוד ברק]. הוויתור על שאול מופז הסתבר כשגיאה! אין ויכוח על יכולותיו הביטחוניות וככזה הוא היה יכול להוסיף רבות להרצוג וזה עוד לפני שציינו את מוצאו המזרחי. הבחירה בידלין במקומו [איש ראוי מאוד ובעל זכויות רבות, שלא כיהן כרמטכ”ל או שר ביטחון], הייתה טעות בקריאת המפה של מרבית בוחרי הליכוד.
2. ניהול הקמפיין – זה התחיל בבלגן ומריבות פנימיות ונמשך בניצוחו של אדלר שהתבסס על קמפיין נגטיבי בעיקרו. [זה הוא או אנחנו] השחרת פני נתניהו בלבד, לא הביאה את “הסחורה” כאשר ממול לא הוצגה תכנית תמציתית לשינוי. גם חזרה על המילים: מהפר, שינוי, תקווה וכיו”ב, כשאין לצדן תכנית בסיסית, המבהירה מה תעשה ממשלה חדשה אחרת ובצורה שתשרת את מרבית האזרחים, פגעה בסיכויי ההצלחה.
3. מהלך המיני עימות בין המנהיגים- בהזדמנות זו לא השכיל הרצוג לשאול ולתקוף את נתניהו, מדוע המשיך המחדל של עליית מחירי הדיור באופן חד, בכל תקופת כהונתו והסתפק בשאלת פרווה, שקשורה בכלל לאחריות הנשיא.
4. במפגן התמיכה של השמאל- נתנו ליאיר גרבוז לנאום ולדבר בצורה פלגנית, יהירה ולא עניינית. אין הוא מעמודי התווך של אנשי הרוח במדינה ומהיכרות עם השקפתו, לא היה מקום לתת לו לנאום. לאחר שנאמרו הדברים, היה על הרצוג להוקיע אותם בחריפות, כדי לחסום חזרה של אנשי ימין מתלבטים לליכוד.
5. זה אולי קוריוז ואולי לא, אבל הבובות בארץ נהדרת, של נתניהו והרצוג שיקפו למרות הסאטירה דמות של גבר, גבר למול חנון…
6. בימים האחרונים לפני הבחירות נתניהו עבד קשה, חכם [שמעתי שאמרו “מלוכלך” משהוא….] ויעיל. הרצוג נאלם דום בתקשורת שסיקרה בגדול את נתניהו. התוצאות לא איחרו לבוא.

DSC_0993__ (Large)

כמה מילים על הכדאיות בלהיות חבר כנסת בישראל.

משכורתו של חבר כנסת בישראל נכון להיום, הינה כ- 40,000 ברוטו.
בנוסף הוא זכאי להוצאות סוציאליות נדיבות , רכב מנהלים, טלפון ומינוי לעיתון.
בונוס נוסף הינו 50,000 שח לשנה, כתקציב “קשר” עם הבוחר.
מספרים על אריה דרעי כשהגיע לראשונה לכנסת, שאל את עמיתיו הוותיקים: על זה כל הרעש ?
ענו לו: תמתין ותלמד. והוא אכן למד, כמו מרבית חבריו.
החברות בכנסת מביאה מינוף אדיר מבחינת תקשורת, כוח והשפעה המתורגמים להון, בשוק הפרטי.
על הקשרים בין הון ושלטון, המתבצעים ברובם בתחום האפור, לא נרחיב, אבל התופעה הכללית ידועה ומוכרת.

 

או טו טו האביב מגיע [בפועל], אז סבלתם או נהניתם מהחורף?

אחת הדרכים לפצל בין בני האדם זה לחלק אותם בין אוהבי חורף וסתיו או קיץ ואביב . כדי להיות ברור אני שייך למיעוט ששונא חורף ולמה:
בחורף אתה לא סגור על הבגדים, לקחת סוודר או שלא ומה עם מעיל וצעיף ומטריה…. צריך לעקוב אחרי החזאים וטעויות התחזית [דווקא בקיץ הם בסדר: מחר ימשיך להיות חם….באמת…] ואנחנו אוהבים יציבות.
בחורף חולים הרבה יותר [בעיקר ילדים וקשישים] מספיק לשמוע את הדיווחים מחדרי המיון המפוצצים באנשים, כדי לגבש דעה.
אגב, לא סתם אמריקאים מבוגרים, מעדיפים אזורים חמים כמו מיאמי, גם הפן הבריאותי קובע כאן, החום מסייע להתרחבות כלי הדם ומקטין לחץ דם והיווצרות תחלואה לבבית.
בארצות סקנדינביה הקרות, יש את התנאים הסוציאליים הטובים בעולם ובכל זאת מספר ההתאבדויות שם בממוצע, הינו הגבוה בעולם. כנראה שדיכאון החורף מתגבר, ככל שהתנאים במזג האוויר קשים וממושכים יותר.
בכל העולם, העשירים שידם משגת, קונים בית נוסף באיים או אזורים חמים, ליד ים או אגם ולא באזור רדוף רוחות, סערות או שלג.
ים זה כיף ושלווה כשמזג האוויר נעים. אה… ואם אתם מאוד סובלים ממיני וביקיני, תעברו בדמיון לחורף.
אביב זה פריחה, זה התחדשות, זה הנופים הכי יפים……
לטובת הקורא מספר 1, קיץ זה גם הרבה גלידה ולאו דווקא בטעם פיסטוק…
יש עוד לא מעט סיבות, אבל כדי להיות טיפה מאוזנים, גם בחורף מופעים דברים חשובים ויפים [אבל רצוי שיהיו במידה] כמו למשל גשמים ושלג, כמו התירוץ להתכרבל ביחד עם אהובתך [ולהיפך] כשקר, אבל בעצם באם אתה צריך את התירוץ הזה, אתה בבעיה ובמחשבה שניה, בקיץ זה עוד יותר נעים.
אז נכון שכשנמצאים ביום חם ולח בקיץ, מחפשים איזה משב קריר וחורף זה מים על כל המשמעויות מבחינתנו ,אז בסדר צריך גם חורף, רק חבל רק שאי אפשר לקבל אותו רק בזמן
השינה ולהתעורר ליום שטוף שמש….

מחקר חדש ומדאיג על הדרדרות בבריאותם של קשישים לאחר אשפוז בבתי חולים.

ייתכן שקראתם את תוצאות המחקר והלכתם הלאה… איראן וכ”ו….. אבל כדאי להתעכב עליו לרגע, לשם קבלת מסקנות.
אחד מכל שני קשישים מגיל 70 ומעלה [יש בעיה עם המילה קשיש, כשמתארים אדם מבוגר ופעיל] שהתאשפזו בבתי חולים, טוענים שמצבם הבריאותי חודש שלאחר האשפוז, הדרדר בהשוואה למצבם טרום האשפוז.
את המצב החולה של מערכת הבריאות כולנו מכירים [מה עם הקוסם כשצריך אותו…]. אבל הצירוף של מעט עובדי סיעוד ורפואה, מזון לא טעים, וחוסר ניידות, מביאים בלא מעט מהמקרים להחמרה ניכרת במצב המאושפז. חלק מהאנשים שהתייחסו לדו”ח, דיברו גם על יד קלה על ההדק במתן כמויות גדולות של תרופות הרגעה, שהרעו את המצב.
לדעתי, כאן למשפחה המלווה יש חלק מרכזי. לא כולם יכולים לעמוד בהוצאה של עוזר\ת סיעודי\ת. אבל תורנויות בין בני המשפחה לשם סיוע באוכל והליכה לשירותים, תוך קבלת אינפורמציה מהרופא המטפל, יכולה לעשות הבדל עצום במצבו של המאושפז. הרבה בריאות.

DSC_0281___ (Large)

כמה מילים על ספרי עיון:

פחות אהבתי את ספרו של ד”ר שמעון אזולאי – קץ האושר.
למרות שהספר אמור להציע תפיסה על משמעות החיים והאושר הוא עוסק לטעמי בהצגתם של רעיונות התחלתיים לא מגובשים ופרוצים לרווחה [מבחינת ההיגיון שלי לפחות] המשאירים את הקורא [אני] בטעם של החמצה.

מעט מומלץ יותר מבחינתי הינו ספרו של ד”ר שרון מועלם- דווקא החלשים שורדים. הספר המתהדר בכותרת משנה:
מסע אל נפלאות הרפואה, מתאר מספר תופעות בריאותיות, על רקע של התפתחות גנטית ומסביר איך התקבעו חולשות וחוזקות מסוימות, בהתאמה לאירועים דרמטיים בעבר וכיצד ההסתגלות הגנטית של האדם, הינה פועל יוצא של סביבתו.

הספר המומלץ הפעם, גם הוא אינו ספר חובה. המדובר בספרו של חיים שפירא – מחשבות לעת לילה [שופנהאואר, קירקגור, ניטשה – פילוסופיה קיומית.]
באם הנושא הפילוסופי באופן כללי מדבר אליכם, ואינכם בקיאים בפרטי ההגות של הפילוסופים האמורים, זהו ספר כניסה, מעניין ומעורר מחשבה. למי שרחוק מהנושא, מומלץ לנסות לקרוא מעט בחנות ולהחליט.

DSC_09171_m (Large)

עדכונים ומעט על הומור ואהבה.

בכתבת המיקס הקודמת פרסתי מקצת מהלבטים על הפורמט הרצוי לבלוג בהמשך, ייתכן ובאמת נתמקד בהמשך בעיקר בצילום [זה מזכיר לי לעדכן אתכם שבמדור עולם הצילום, התווספו שתי כתבות, הסוקרות מצלמות חדשות והפעם של חברת אולימפוס.] או שנמשיך במיקס כפי שזה נעשה כעת, הדעות חלוקות. אבל אפרופו משוב ודעות, קיבלתי באחת מכתבות המיקס הראשונות בקשה ממנוי, לעדן, או להוריד את אחת הבדיחות והחלטתי להשעות את נושא ההומור, אז כעת הוא חוזר, ובעדינות כמבוקש.

מספרים על קומיקאי פולני שסיפר כך:

ההבדל היחיד בין גברים ונשים הוא בכך, שנשים רוצות הרבה דברים מגבר אחד בלבד ואילו הגברים רוצים רק דבר אחד בלבד, אבל מהרבה נשים.

ובאם אנחנו רוצים להישאר בנושא קרוב, אנחנו עושים המון שימוש במילה “אהבה”, האם אנחנו תמיד מתכוונים לאותו הדבר?

מרגרט אטווד כתבה: לאסקימואים יש 52 מילים על שלג מכיוון שהוא חשוב להם. צריכות להיות אותה כמות מילים גם בשביל אהבה.

לעומתה ג’ון צ’ארדי מסתפק ב – 3 אפשרויות וכותב כך:

DSC_0126__ (Large)

אהבה היא המילה המשמשת לתאר את הריגוש המיני של הצעירים, את ההרגל של גיל העמידה ואת התלות ההדדית של הזקנה.

​מה דעתכם?
בכל מקרה בטח תסכימו, שבאם היו עושים עוד קצת אהבה במקום מלחמה,
הכל היה נראה אחרת לגמרי…..