הורדת המע"מ וקביעת מחיר מטרה לדיור לזוגות צעירים – תחילתו של השינוי המיוחל או מס שפתיים ועבודה בעיניים.

אני לא מתומכי מר יאיר לפיד, לא הצבעתי עבורו ולא טיפחתי ציפיות ממנו וממפלגתו. עם זאת האיש ידע לנצל היטב את הוואקום הציבורי ואת הרצון לשינויי. 19 מנדטים אינם באים ברגל והם מהווים הוכחה לתסכול הקיים ולכמיהת הדור הצעיר [ ואף המבוגר ] לסדר עדיפויות שונה לגבי יוקר המחיה בארץ, בדגש על שוק הדיור.

עד ליוזמתו בנושא הורדת המע"מ לדירות עד 1.6 מיליון שח לזוגות צעירים וזכאים , הסקרים נבאו למפלגתו ירידה חדה, עד כמעט התרסקות. האם יישום ההצעה לביטול המע"מ מהווה שינוי כיוון ? לדעתי, בהחלט . העובדה לפיה מספר לא מבוטל של כלכלנים אינם תומכים בהצעה, רק תעצים את האפקט ותעניק לו את התמיכה הציבורית, שהוא כל כך זקוק לה. לדעתי אי מימוש היוזמה והשארת שוק הדיור ברמת המחיר הנוכחית או גבוהה ממנו, תגרום למפלגתו להפוך למפלגה שולית בבחירות הבאות [שכנראה יוקדמו] ולהתפרצות המחאה החברתית כבר בקיץ הקרוב, מחאה שתלווה כנראה גם, בלא מעט אלימות והלוואי ואני טועה [בנושא האלימות].

גם נושא מחיר המטרה ייבדק לגופו, בהתאם להצהרת שר השיכון מר אורי אריאל, המחירים ירדו ב 20% . האם באמת כך יקרה או שהמחירים כמעט ויישארו על כנם, זאת נדע בעוד מספר חודשים ספורים. ברור לכולם כי גם הוזלה של 18-20% מרמת המחיר הנוכחית אינם מהווה את סיומו של המשבר, אבל היא בהחלט צעד מהותי בכיוון הנכון.

צריך להבין כי הנתון של 160 משכורות חודשיות הנדרשות לקניית דירה ממוצעת, הוא הזוי מבחינת התאמתו למציאות .[ מדובר במשכורת שכולה מוקדשת לחסכון , כלומר זהו מדד כלכלי שבינו לבין אפשרות החיסכון המעשית של זוג צעיר, קיים פער עצום ] גם נתון של חסכון מצטבר של 80 משכורות חודשיות להשגת דירה אינו פשוט, אבל זהו היעד שצריך לחתור אליו.

באם התוכניות יקרמו עור וגידים, [דבר שנראה כעת פחות אוטופי] נהייה עדים לשינוי משמעותי, בהלך הרוח של הציבור הרחב . אך מה בדבר אותם זוגות צעירים, שמשכנו את עתידם לאחרונה וקנו דירה במחירים של היום. באם הממשלה תרצה להתחשב בהם [הסיכויים לכך קלושים ביותר], ניתן לתת להם זיכוי ממס עד הסכום שיקבע, כאשר זיכוי זה יתפרס על שנים, כדי שלא תיווצר הכבדה נוספת על התקציב.

שאלה נוספת היא מה יעשו אותם קבלנים בעלי הפרויקטים לבניה בטווח המחירים הנקוב, הרי ברור שעד שלא תיושם ההחלטה בפועל, או לחלופין עד שיתברר כי שוב עבדו על הציבור והתוכניות אינם שוות את הנייר עליו הן הודפסו, צפויים אתרי המכירות הספציפיים להיכנס להקפאה עמוקה.

אז זהו שלא. יכול לבוא מר קבלן ולומר: אני מזמין את כל הזכאים לחתום חוזים מותנים על הדירות, כולל תשלום מקדמה. במידה והיוזמה לביטול המע"מ הופכת לעובדה מוגמרת, אחרי שקיבלה את כל האישורים החוקיים, החוזה כולל לוח התשלומים שבו נכנס לתוקף. ובאם לצערנו היוזמה לא תצא לפועל, מוחזרת לכם המקדמה והחוזה בטל.

הרי אף אחד מאתנו אינו נביא ורק בעוד כחודשיים ניווכח בעובדות. האם "האסימון נפל" למקבלי ההחלטות והם ביצעו פניית פרסה לטובת מרבית האזרחים הנורמטיביים במדינה תוך שהם מפעילים פיקוח על המחירים והקבלנים, או שהם ממשיכים במדיניות התירוצים והברברת, כדי להמשיך וליהנות מעטיני השלטון כאילו הבעיה תתפוגג מעצמה [והיא לא…] והם מחוברים לנצח לעמדות השלטון [והם לא…].

ובמעבר חד מקורת גג למזון או לייתר דיוק על – מקסום הבריאות משימורי הטונה.

הישראלים בגדול אוהבים לאכול טונה, העניין הוא שמרביתנו צורכים את המוצר הפחות בריא. באופן כללי על הלגיטימיות של שימורים כחלק מינורי מתזונה בריאה, נכתוב כמה מילים בהמשך, אם כי הם אינם סותרים את הקביעה כי המזון בעולם אידאלי, צריך להיות כמה שיותר טבעי, טרי ובריא מבחינת הרכבו. אבל אנחנו חיים במציאות ובה עדיין שימורי טונה, הינם מזון לגיטימי, למרות הזיהום המתמשך באוקיינוסים וסכנת הכספית שעוברת מהדגה אלינו.

כמו כל מוצר, גם כאן יש הבדלי מחיר מרובים המגלמים בתוכם גם את איכות הנתחים, אבל אנחנו נתרכז בהבדלים הבריאותיים בין שימורי הטונה בשמן לבין אלו שבמים.

במחקר מ-2013 נמצא כי בשימורי טונה בשמן, אין כמעט את חומצת השומן הבריאה אומגה 3. בתזונה המערבית המודרנית גדל מאוד משקלה של חומצת השומן אומגה 6 למול אומגה 3 , דבר שעלול לגרום לתהליך דלקתי בגוף וזירוז מחלות קשות ומסכנות חיים .

כאמור בשימורי טונה בשמן [ שאיכותו לא נבדקה] אין כמעט אומגה 3 בדג עצמו [נסחפה לשמן] בעוד שבשימורי טונה במים , הטונה עצמה עשירה באומגה 3 ברמה גבוהה.

המסקנה ברורה: העדיפו שימורי טונה במים. [למהדרין קיימים שימורים בצנצנות זכוכית במחיר גבוה מאוד]. באם גם לכם יש בעיה עם הטעם, סחטו את המים מהמוצר, הוסיפו מעט שמן זית איכותי, מעט לימון ותבלינים עפ"י טעמכם ובתיאבון.

וממזון לאופנה. על מיסוני – סיפורו של מותג מהעולם הישן.

הסיפור של משפחת מיסוני מעורר השראה והחודש כאשר הגיעו בהרכב משפחתי משולש [הנכדה הבוגרת, האם והסבתא המייסדת] לשבוע האופנה בתל אביב, התוועדנו לאנשים [היום בשונה מהעבר אלו בעיקר נשים] שמאחורי המותג.

תחילתו של הסיפור בתחילת שנות החמישים, זוג צעיר איטלקי ששם משפחתם הוא מיסוני, התחילו עסק זעיר בתחום האופנה, באמצעים מינימליים בחצר ביתם.

העסק שגדל והתרחב מאוד, זוכה להערכה מקצועית רבה ונחשב גם כיום לאחד ממותגי האופנה הנחשקים ביותר. בשונה מעסקי אופנה מפורסמים אחרים, מיסוני לא איבד את הד.נ.א. העסקי שלו, אשר בעיקרו מתבסס על שילוב של גיאומטריה וקוים זורמים, בצבעוניות מתחלפת ומובהקת .

היפה בסיפור הוא, כי הם סירבו לכל ניסיונות ההשתלטות והכסף הגדול [מאוד], שהוצע להם בעבור מכירת המותג. החברה נשארה בשליטת המשפחה, שהבהירה את סדר העדיפויות מבחינתה. רוצה לומר : שהיחסים הטובים והבין דוריים במשפחה, תוך שמירת הלכידות בתוכה, קודמים וחשובים הרבה יותר, מכל סכום כסף.

האמת , מותגי העל לסוגיהם , לא עושים עלי שום רושם, אבל הסיפור הזה באמת שונה, אז באם אתם יודעים על סייל רציני לסוודרים של מיסוני, תעדכנו גם אותי .

וכעת לחלקה הגדל והולך של הטכנולוגיה בחיינו, האם קיבלנו רק יתרונות, או שלצדם טמונה גם הסכנה.

הטכנולוגיה משדרגת את חיינו, אין ספק בכך, נזכיר מספר דוגמאות:

מערכת של טייס אוטומטי במטוס, תורמת לשיפור בטיחות הטיסה ומונעת את עייפות הטייסים.

מערכת של ניווט בכבישים חוסכת לנו זמן, מתח מיותר ומביאה אותנו בדיוק ליעדנו.

גם מערכת של GPS ימי משחררת אנשי צוות למנוחה, חוסכת בכוח אדם ומחשבת את המסלול הקצר ביותר.

רובוט רפואי אינו מושפע מרגשות ומסוגל לדייק ברמה שאינה אפשרית על ידי בן אנוש.

מחשב יכול לעבד נתונים בכמות ששום מומחה אנושי לא יכול להתחרות בה.

והרשימה של העליונות הטכנולוגית כמובן רק בתחילתה.

אבל – וזה אבל גדול! מה קורה כשמתגלה תקלה ?

על דוגמא קטנה אוכל לספר לכם מהחיים. כאשר אחד מבניי [רועי] מצא עצמו לפני כשנה, בפאתי כפר פלסטיני עוין באזור ירושלים. באם היה מצויד במפה ומביט גם בה, היה חוסך מעצמו אי נוחות גדולה מאוד.

כשלמדתי בזמנו להיות סקיפר היה צריך לנווט גם עם מפה.

אין לי ספק שגם היום [וגם בעתיד] חיילי צה"ל לומדים לנווט, גם בעזרת מפה טופוגרפית פשוטה.

גם היום, הרופא צריך לפקח על הרובוט והטייס צריך להיות מיומן מספיק, למקרה שתתרחש תקלה בטייס האוטומטי.

ברור שהקידמה הטכנולוגית, הכוללת גם אוטומציה ומיחשוב, לא תיעצר. זוהי התפתחות מתבקשת שתלך ותגבר, אבל במקביל אסור לזנוח את השליטה והמיומנות האנושית, גם בדברים הבסיסיים. כי כשהמערכות הטכנולוגיות כושלות רק מיומנות האדם, יכולה לתת תשובה במצבי חירום.

לא כך היה לצערנו היה במאי 2008 ובפברואר 2009 . בשתי טיסות שונות, יצאה מכלל שימוש המערכת של טייס אוטומטי. הקברניטים [אמריקאי וצרפתי] לקחו את ההגאים לידיים ,אבל לרוע המזל שניהם פעלו לא נכון ובאופן לא מיומן ו- 277 הנוסעים ואנשי הצוות מצאו את מותם.

מאז בוצעו תרגולות רבות בחברות התעופה, כדי שמצבים דומים לא יישנו. הובהר שוב, כי אסור לזנוח את הידע, המיומנות וכושר ההחלטה של האדם, לשם טיפול במצבים הקריטיים, בהם הטכנולוגיה לרבות במערכות אוטומטיות או רובוטיות, מזייפת או קורסת.

מכאן להמלצה על ספר ; אינטואיציה – להקשיב לקול הפנימי.

ספרה של ד"ר ג'ודית אורלוף.

אפרופו הנושא הקודם, לכאורה, ניתן היה להכין תוכנה המסווגת על פי תופעות גופניות/נפשיות ואשר מקצה בהתאם את סוגי התרופות והטיפולים ומייתרת את תפקידו של הרופא.

הספר "אינטואיציה להקשיב לקול הפנימי" הולך עוד צעד, ברור שצריך את הרופא האנושי ולא ניתן להסתפק בטיפולי מחשב, אבל במרבית המקרים, הרופא צריך להקשיב גם ליכולות האינטואיטיביות שלו, יכולות אותם ניתן לטפח אצל כל אדם ובכל גיל כדי למקסם את הכלים הטיפוליים ואת קבלת ההחלטות שלנו. ספר שבוודאי יעורר מחלוקת אצל חלק מהממסד הרפואי בגלל הנטייה הרוחנית שבו, אך הוא בהחלט מעניין לקריאה ומאתגר בגישתו.

מעט המלצות לצילום וביקור בזמן הקרוב.

במוזיאון תל אביב לאמנות תערך תערוכתו של האמן והצלם ויק מוניס שהינו האמן הברזילאי המוכר ביותר בעולם. בתערוכה המקיפה יוצבו סדרות מפורסמות כגון "תמונות שוקולד" "תמונות זבל" ועוד. הפתיחה מ-28 מרץ.

החברה להגנת הטבע מארגנת טיולים וסיורים במסגרת "טבע עירוני" כשירות לציבור וללא תשלום. לפרטים על האירועים והסיורים הקרובים אליכם [ אפילו בתל אביב מתקיימים סיורים] התקשרו : 03-6388688 עד 29 מרץ.

למטיילים בצפון כדאי לשלב את פריחת הדובדבן שנמצאת כעת בשיאה.

באם אתם מטיילים באזור ירושלים נפתח מלון יהודה החדש בצמוד לגן החיות התנכי, המהווה מקום צילום יפה בפני עצמו. בנוסף ניתן להצטרף לסיורי הטרקטורונים בטבע שמסביב.

לפריקים של קולנוע – עד 6 אפריל יתקיימו בסינמטקים השונים הקרנות סרטים של פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-11.

עוד ציטוט שאני מקווה שתאהבו והמיוחס שוב לאלברט איינשטיין:

הדמיון חשוב יותר מידע. ידע הוא מוגבל. דמיון – אינסופי.

תודה על תשומת לבכם גם לכתבות החדשות בעולם הצילום.

על תמונה שקיבלה 15 מיליון צפיות מהעולם.

מי שמכיר אותי, כנראה מכיר גם את התמונה שמעל [מאוד מכווצת כדי למנוע/להפחית העתקות ]. למי שלא, הנה הסיפור בקצרה. בתחילת הדרך שלי בתחום הצילום [לא מחשיב את כל השנים של צילומי שמחות משפחתיות ותיעוד טיולים] העליתי צילומים פשוטים שלי לאתר פיקאסה של גוגל. באוגוסט 2011 נבחרה התמונה הזו על ידי פיקאסה כתמונה זוכה. בכל תמונה שמועלית בפיקאסה יש נומרטור [מד צפיות] שעל פיו צפו בתמונה כ- 15 מיליון איש מהעולם [חלק גם כתבו ביקורות מפרגנות ומרגשות ]. אז כן ללא פוליטיקה, העולם באמת יכול להפוך לכפר גלובאלי "קטן".

[ באם יש לך זמן מצ"ב קישור לכתבה שהתמונה תופסת בה מקום נכבד –  קישור לכתבה ]

להשלמת נושא אפקט הזברה בו אנחנו עוסקים, הנה עוד קצת צילומים כדי להשלים "התמונה"

הלקח המרכזי לטעמי מהנושא הוא, שתמונות טובות [וודאי כאלה עם היבט אמנותי לדעתכם] זקוקות לחשיפה וכמה שיותר מאסיבית. אז זה פחות משנה באם אתם מקצוענים, הזוכים לניקוד גבוה באתרים כמו 1x או px500 ואחרים או בחרתם לפרסם בפורום צילום מקומי [בהזדמנות אכתוב על היתרונות והחסרונות של ההשתתפות בפורומים המקומיים]. התמונות [כאמור המיוחדות בעלות ערך מוסף] זקוקות לחשיפה וחשיפה משמעותה מעבר למשפחה וחברים, כדי לקבל פידבק כמה שיותר רחב ולשתף כמה שיותר אנשים בראיה וביצירה המיוחדת שלכם.

ונעבור לפרסומות [ממש בקטנה….]

אנחנו מוצפים בפרסומות, בכל אמצעי התקשורת יותר מדי פרסום על מעט מדי תוכן מועיל.

מדי פעם אני נתקל בפרסומות ואיך להגיד בעדינות: ההיגיון המוצק אינו הצד החזק שלהן.

קחו למשל פרסומת שהייתה של חברת הביטוח הראל, פחות או יותר זה הולך ככה:

אולי יש לך ביטוח בריאות, אבל אין לך הראל . הראל חברת ביטוחי הבריאות הגדולה בישראל.

רגע מפרסם נכבד, באם יש לי כבר ביטוח בריאות ואתם הגדולים בתחום, מן הסתם הסיכויים שלי , להיות בעל פוליסה של הראל גבוהים יחסית, לא…..

דוגמא לפרסומת נוספת הינה: טיוטה ראב 4, הרכב שהמציא את קטגוריית הפנאי שטח.

אתם מדמיינים את הרכב יושב בשולחנות השרטוט וצועק: יש! המצאתי קטגוריה חדשה..

אגב לפחות עוד חברה יפנית אחת, פרסמה בעבר שהיא המציאה את הנישה הספציפית בתחום ובכלל האם זו המצאה ? או התפתחות תהליכית…..טוב זה היה נושא זניח, בואו נעבור לדברים יותר חשובים.

על מגמת ההשמנה ההולכת ומתרחבת ….ומדדים שכדאי להכיר.

החודש התפרסמו נתונים לפיהם מגמת ההשמנה בילדים ובמבוגרים הולכת ומתרחבת . כמעט כל ילד שלישי נחשב לשמן וכמעט כל גבר שני בגילאי 55-60 נחשב כבר לשמן [ BMIגדול מ-25 ].

האמת כשאני עובר כמוכם ברחוב וזו אינה ההתרשמות שאני מקבל, התמונה המצטיירת נראית הפוכה, יותר אנשים עושים הליכות וריצות, יותר נמצאים בחדרי כושר ובכל זאת ההנחה היא שהנתונים אינם מצוצים מהאצבע וגם באם הבעיה אינה כל כך רחבה, עדיין היא משמעותית וחשובה לבריאות. מעבר לפעילות הגופנית, תזונה נכונה, הפחתת מתח ועוד נתעכב ברשותכם הפעם על שני מושגים [מדדים] שיש להם השלכה ישירה על ההשמנה והבריאות.

המושג הראשון הינו האינדקס הגליקמי [קיים גם עומס גליקמי אבל לצרכינו האינדקס מספק]. במילים פשוטות מדובר על העלאת הסוכר בגוף, מיחידת מזון ספציפית, בגודל נתון.

הבעיה נובעת מהפחמימות שנמצאות לא רק במוצרי דגנים ומאפים, אלא גם בפירות בחלק קטן מהירקות, והאגוזים, במוצרי חלב משקאות ומיצים טבעיים ועוד.

קיימים מוצרי מזון בעלי פחמימות באינדקס גליקמי נמוך ואחרים בעלי אינדקס גליקמי גבוה . הסולם נע מ- 0 ועד 110 הגבוה ביותר.

מאכלים בעלי אינדקס גליקמי גבוה, עלולים להרע מצב של השמנה, סכרת ועוד.

לדוגמא דובדבנים הם פירות בעלי אינדקס גליקמי נמוך [22] ואילו תמרים יבשים בעלי אינדקס גליקמי גבוה [103].

אורז יסמין בעל אינדקס [109] ואורז בסמטי [58].

את טבלת מיני המזונות והאינדקס הגליקמי ניתן למצוא באינטרנט [רצוי להשוות מספר טבלאות] ובספר : מהפכת הגלוקוז.

הוספת שומן בריא [במידה] כגון אגוזים או שמן זית ו/או תוספת של מיץ לימון מנמיכים את האינדקס הגליקמי .

עירוב של מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה ונמוך ייתן תוצאה ממוצעת בהתאם לכל סוג מזון.

הבהרה: אין באמור כדי להוריד את המזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה ובעלי ערך בריאותי מן התפריט של אדם בריא, אלה יש כאן עוד מדד שכדאי להכיר ולהתחשב בו, במידת האפשר.

המדד השני שקשור לנושא, הינו מדד חומציות ובסיסיות הנובע מאכילת מיני מזונות שונים, המשפיעים על בריאות הגוף.

מדד הנושא PH נע מ- 0 ל- 14 כאשר 7 היא נקודת האיזון.

רמת החומציות הטובה לגופנו הינה 6.8- 7.5 . חומציות גבוהה גורמת לעצמות חלשות ושברים [ הגוף שרוצה להגיע לאיזון, מפצה את עצמו על ידי לקיחת סידן מהעצמות] הגברת סיכון לסרטן ועוד.

בגדול מרבית הירקות והפירות מעלים בסיסיות ומוצרי בשר, מרבית הדגנים, גבינות וכ"ו מעלים חומציות. ההמלצה לאכול יותר מוצרים יוצרי בסיס ממוצרים יוצרי חומצה. [ המהדרים מדברים על 70% מזונות יוצרי בסיס]

ניתן להיעזר בטבלאות באינטרנט [השוו כמה כי ישנם הבדלים מסוימים] ובספרות.

הערות: מיץ לימון והדרים למרות התחושה החמוצה בפה הינם בסיסיים, לכן משקה של מים ומיץ לימון מסייע להורת החומציות.

למי שאוהב מיץ מעשב חיטה/ עשב שעורה, אלו מיצים בעלי השפעה בסיסית משמעותית. [קיימים גם כתוספים והוספתם לתפריט חומצי תעזור בנטרולו]

אגב הנושא מושפע לא רק ממזון .סטרס ומתח מעלים חומציות, צחוק ועיסוי נעים, מעלים בסיסיות.

בואו נעשה אתנחתא לחיוך :

הפעם ממדרשו של גראו'צו מרקס [קומיקאי יהודי – אמריקאי] שאמר:

תנו לי ספה נוחה, כלב, ספר טוב, ואישה יפה.

אחר כך תשלחו את הכלב לקרוא את הספר במקום אחר ותנו לי קצת ליהנות.

ועוד משהוא בקטנה, שאלו את שארל דה גול, האם אתה מאושר ?

והוא ענה : מה אני אידיוט…

בואו נחזור למציאות פחות מחייכת : על חברה שרוצה להקטין את כמות הרוע בתוכה.

לצערנו, אנחנו שומעים לא מעט, על התנהגות עבריינית במזיד שמביאה לקורבנות בנפש בכביש, במוקדי הבילוי, ברחוב ובבתים.

במקרים רבים בהם העבריינים כבר מובאים לדין, הם מצליחים לחמוק מעונש משמעותי, בעזרת עורכי דין מתוחכמים ומערכת משפט רפה, המשדרת מסר לפיו, אולי הפשע משתלם.

לעניות דעתי המצב הזה חייב להשתנות!

עבריין בעיקר סידרתי [לא מדובר במעידה חד פעמית] כדאי שיהיה ניתן לזהות, כדי שהחברה הנורמטיבית תדע להיזהר.

מוצע שבתעודת הזהות של העבריין, יהיה סימון בולט המהווה אינדיקציה לביצוע פשעים בעבר. גם חשבונותיו בבנקים וההמחאות האישיות, יסומנו בבחינת ידע הציבור וייזהר.

לאחר x שנים ללא עבר פלילי ובמקרה של תרומה לקהילה, ניתן יהיה להסיר הזיהוי.

באופן כזה לדעתי, הפשעים יצומצמו ותהייה חשיבה נוספת מצד העבריין בפועל, האם לא כדאי לוותר על ביצוע פשעים נוספים בעתיד.

כל זאת מומלץ לעשות, בתוספת הגברת החינוך לערכים, הגברת הפעילות המשטרתית למניעה והגברת הענישה במקרי פשע שנדונו והוכחה אשמתם.

המלצה על ספר עיון חדש.

קיימים הרבה מאוד ספרים על השבחת הכישורים האישיים והצלחה במישור האישי והעסקי, רבים מתוכם חוזרים על מנטרות לעוסות וידועות, מעטים עוסקים בשינוי פנימי מהותי, תוך שהם יוצקים תוכן חדש וכלים פשוטים המאפשרים את שיפור הרצוי. אחד מאותם מעטים יצא לאחרונה לאור אצלנו .שם הספר: אינטליגנציה חיובית והמחבר הינו: שירזאד צ'אמין . [הוצאת מטר]. במילה אחת למתעניינים – מומלץ.

עוד סיבה להביע אהבה.

חג האהבה וולנטיין דיי, נחגג ב- 14 לפברואר. למעשה זהו חג נוצרי, שמקובל היום במרבית העולם המערבי ואומץ בחלקו גם כאן, [אולי מסיבות מסחריות] למרות ט"ו באב שלנו.

מרבית השירים שאנחנו שומעים או קוראים קשורים לאהבה, אפילו אני כתבתי כמה ואין לי מושג ירוק, למה דווקא את השיר הבא אשמח שתקראו כעת , אולי בגלל שיש לו סיום אופטימי ?

הארה

" כל כך הרבה ספרים קראת ,שהראו לך את הדרך הנכונה

אז למה אצלך , יש דווקא , סמני שאלה והדרך עקלקלה,

כל כך הרבה מומחים פגשת , שהסבירו לך איך עוברים,

לנתיב המהיר , של חיים מאושרים ומלאים,

אבל אתה המשכת להלך בדרכים צדדיות , מדשדש ,

וגם נופל ,לפעמים.

כל כך הרבה סיפורי הצלחה שמעת,

על אנשים באור הזרקורים

ואתה מחפש ונתקל, וחשוך לך לעיתים.

כל כך הרבה משפטים חכמים ,

שיננת ואותם רצית לשבץ ברגעים הנכונים,

אך כשהיא עמדה במפתן הדלת,

נשארת שוב ללא מילים.

ובבוקר…ובבוקר כבר זרחה השמש,

והיא התמתחה לצידך והיה לה חיוך מושלם,

ובשפתיים טעם של דובדבן ,הכי מתוק בעולם.

ולא חיפשת יותר דרך נכונה ,או נתיב מהיר,

אפילו אור זרקורים ומשפטים חכמים,

נראו לך פתאום , ממש מיותרים.

ורצית רק דבר אחד , ממש קטן,

שזה יישאר ככה, כמו שזה,

בלי שינויים, בלי שיפורים,

בלי תיאורים נמלצים.

פשוט ככה- אתה והיא ,

מתעוררים ,מחייכים, מתחבקים,

וכל השאר, הא… את זה , נשאיר למומחים. "

אחרי הסיום החביב בשיר עוד משהוא בקצרה לגבי האופטימיות [ רק על קצה המזלג, נרחיב על כך באחת הכתבות הבאות]

במחקר מקיף שארך כ-50 שנה על נזירות, נמצא שהנזירות עם הגישה החיובית והאופטימית חיו בממוצע 10 שנים יותר מהנזירות שנטו לפסימיות ומחשבות שליליות.

אז נכון שהכוס חצי מלאה……איזו שאלה………. לחיים……….

הידעת כי הסיכון להיהרג בישראל, בקרב רוכבי אופנועים, גבוה יותר מפי 18 מאשר אצל נהגי ונוסעי המכונית. הידעת כי אחוז התאונות הקטלניות באופנועים גבוה משמעותית מאשר במכוניות.

ככל שנפח המנוע באופנוע גדול יותר, כך ההסתברות לתאונה, לרבות קטלנית, גבוהה יותר.

רכיבה על אופנוע בלילה, גובה יותר תאונות מאשר רכיבה במשך היום.

ששת החודשים הראשונים לאחר קבלת הרשיון לאופנוע הם המועדים ביותר סטטיסטית לתאונות.

החל מגיל 30, יורדת עקומת התאונות אצל רוכבי האופנועים (מישהו הזכיר מתינות וניסיון), אך עדיין נשארת גבוהה יחסית לנהיגה במכונית.

לתנאי הדרך אצל רוכבי האופנועים, יש משמעות גבוהה הרבה יותר מאשר למכוניות, בהסתברות לתאונה.

מה למדנו מזה?

1. אופנוע (ובכלל רכב דו-גלגלי) הינו רכב המועד יותר לתאונות ,בעיקר כשהוא נפגש עם הטמפרמנט של הנהג והתשתיות בארץ.
2. באם אתה הורה לילד בגיל מתאים, חובה עליך, להסביר ולחזור ולהסביר את הסיכון העודף שבנהיגה באופנוע.
3. למחייבי הרכיבה על אופנועים, בגלל : הרוח המתבדרת בשיער והכיף שברכיבה אותו לא נבטל, נאמר כך, באם התקציב מאפשר לכם ,קנו אופנוע המיועד לנהיגת שטח וחולות בלבד(גם שם צריך להיות זהירים). באם החלופה אינה ריאלית, ובכל זאת הנכם מתעקשים על רכיבה על אופנוע, הפנימו גם הנושאים הבאים:
א. תוצאות הנהיגה באופנוע מושפעות גם מגורמים שאינם בשליטתך לכן, אל תוסיף סיכון מצטבר בדברים המצויים תחת שליטתך כגון: נהיגה לאחר שתיית אלכוהול, נהיגה בעת השפעה של תרופות מסוימות, וכיו"ב.
ב. קסדה מלאה ביגוד מחזיר אור ומיגון ברמה הגבוהה ביותר, אלו דברים שאסור לחסוך בהם.
ג. פתח מיומנויות נהיגה במקומות ללא תנועה כגון: מגרשים , ובכל מקרה, אל תפגין לראווה מיומנויות אלו בכביש ללא צורך.
ד. סע באופן הזהיר ביותר והשקול ביותר, כי תוך פחות משנייה, נתוני הכביש, לרבות המכשולים עליו והתנועה שמסביבך, יכולים להשתנות.
ה. באם הנך גם נהג מכונית, משאית וכיו"ב על תנסה ללמד לקח את רוכבי האופנועים, סע בנתיבך באופן זהיר מבלי לחתוך ולשנות כיוון במפתיע

לסיכום באם הנך יכול לבצע חשיבה מחודשת ולהתחשב באנשים היקרים לך ולוותר ו\או לצמצם את הרכיבה באופנוע מהסיבות האמורות, הרווח יהיה כולו שלך.

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

הכותרת הזאת אינה רק חלק משיר או עובדה גיאוגרפית. המשפט הזה, משקף את המהפך הפוליטי שעוברים ראשי ממשלה בישראל, בזמן קצר יחסית מתחילת כהונתם והוא הפניה שמאלה מהבחינה המדינית.

אז מדוע הדבר הזה [ משיכה שמאלה בעמדות מדיניות ], קורה גם לראשי ממשלה מהימין וגם כאשר עפ"י מפת המפלגות קיים רוב בוחרים לגוש מרכז ימין . מדוע ראש ממשלה שהוכתר "אבי ההתנחלויות" מפנה יהודים מאדמתם ועוקר ישובים שלמים. מדוע ראש ממשלה אחר, שדגל במדיניות לפיה אסור להחזיר אף שעל, מאדמת ארץ ישראל השלמה, עשה שלום והחזיר את כל סיני.

האם זה קרה רק בגלל לחץ בינלאומי ובעיקר אמריקאי, האם זה בגלל תקשורת שמאלנית ברובה, האם בגלל הידיעה המתחוורת לזה שיושב בראש הפירמידה, כי קיימות מגבלות על גודל הכוח והפעלתו, האם זה כרוך במתינות שבאה באופן טבעי עם הגיל, האם זה קשור לכובד האחריות הכוללת , אולי להתבהרות התמונה על סיכוני האופציות האמיתיות העומדות בפנינו, אולי יש פה מקבץ של סיבות ואולי סיבה עלומה . בכל מקרה על העובדה לפיה ראשי ממשלה מכהנים, נוטים שמאלה ומחפשים את ההסדר, קשה לחלוק.

האם גם ראש הממשלה הנוכחי בקדנציה השנייה שלו, ימצא את עצמו בפני הסדר מורכב וקשה מאין כמותו, או שהוא ייכנע בפני הסמנים הימניים כמו גב' רגב ומר דנון ממפלגתו ומר בנט ואחרים ממפלגות אחרות ובכך ידאג להעביר את תפוח האדמה הלוהט למחליפו [???] ובלבד שלא יהיה הסדר במשמרתו.

הדילמה הזאת מתחברת לפנייתם ואזהרתם של גורמים בולטים בכלכלה הישראלית שהבהירו בפנייתם ערב ועידת דאבוס לראש הממשלה, כי אי הגעה להסדר מדיני וזניחת המשא ומתן עם הפלשתינאים, תתורגם לחרם כלכלי משמעותי, מצד לא מעט מדינות וחברות גלובליות, דבר שיפגע קשות בכלכלה הישראלית.

אז מה עושים כדי לצאת מהקיפאון ולעצור את ההתדרדרות במצבנו הבינלאומי.

לעניות דעתי צריך לערוך גם משאל עם מקדים [בנוסף למשאל העם לאחר החתימה על ההסדר]. ובטיימינג הכי קרוב שאפשר, ומדוע?

מכיוון שבהתאם לראיונות שניתנו על ידי אנשים מחו"ל ומישראל המכירים את השיחות ואת התהליך המדיני, עקרונות ההסדר האפשרי הוצעו ברובם וקבלתם היא פונקציה של עיתוי ומנהיגות משני הצדדים . לכן ניתן לנסח שאלות במשאל העם המקדמי שלא יפגעו בקלפי המו"מ.

לכל צד יש קוים אדומים וברור שמבחינתנו, במקרה של הסדר כלשהוא, צריכה לעבור תקופת זמן ממושכת של שנים לא מעטות, בה תפסק ההסתה וייבנו אזורי תעשיה וסחר משותפים, כדי להרגיע מעט את החששות מפני הסדר רחב.

לדעתי, עריכתו של משאל עם כזה [בו יש כמובן חשיבות מהותית לאופן ניסוח השאלות] הייתה מעניקה לנו הרבה נקודות בדעת הקהל העולמית כאומה אשר פניה לשלום, ותשובה הולמת למכבש ההסתה הערבי אסלמי, הפועל לצערנו גם באירופה וארצות הברית.

בנוסף התוצאות יכולות לתת רוח גבית או אינדיקציה ברורה לכל ראש ממשלה, על מהות הקווים האדומים של מרבית העם.

יש שיאמרו מדוע לרתום את הסוס לפני העגלה, באם יגיעו להסכם נתייחס. זה נשמע הגיוני, אבל לצערנו אנחנו ממוקמים בליבה של " שכונה" בה המדיניות של חלק מהארצות השכנות והקרובות אינה מתחשבת דווקא עם ההיגיון שלנו .מכאן שגם דרכי הפעולה צריכים להיות יצירתיים יותר ואפשר לעשות זאת, מבלי לוותר על דברים שבמהות ותוך שיפור [במקום צניחה] של מעמדנו בעולם.

עוד כמה מילים על חוסר שיוון כלכלי בעולם ואצלנו ואיך כל זה, מתחבר לפתרון מדיני.

לפי הנתונים האחרונים העושר המצרפי של 85 משפחות העשירות בעולם המסתכם ב-1.7 טריליון דולר שווה "לעושרם" של [שימו לב] 3.5 מיליארד בני אדם העניים ביותר. זהו נתון בלתי נתפס ואתם יודעים מה בעיניי, גם בלתי מוסרי בעליל.

חוסר השוויון בעולם מאז שנות ה-80 רק הולך וגדל כאשר 1% מהמשפחות העשירות בעולם צברו כ-46% מהעושר העולמי.

המספרים בארץ בנושא אי השוויון, עליהם דיברנו בעבר, גם הם מדגישים את הפערים הבלתי נסבלים בין האלפיון העליון לשאר התושבים. אגב לראשונה התבשרנו, כי בישראל עלו חובות משק הבית המצטברים על ההכנסות המצטברות של משקי הבית [בניכוי חברות].

מובן כי פערים גדולים מדי בחברה מחלישים גם את החוסן הלאומי, אצל הפלשתינאים הנתונים קשים עוד יותר והם כשלעצמם, יכולים להוות דלק לבעיות בטחון ופיגועים.

אז כשבודקים את מצבנו באזור הקרוב והרחוק , מבינים כי זהו אינטרס שלנו, שההסדר בנינו לבין הפלשתינאים, לא יתמהמה לזמן רב מדי ובפראפרזה על המשפט המפורסם : זו לא רק הכלכלה, טמבל ! זה פשוט משפיע על החיים בכללותם.

איך מונעים את האסון הבא מצנרת הגז וההדברה בבית.

השבוע היו מקרים שלא צריכים לקרות במדינה מתוקנת עם אחריות נהלים ופיקוח. צריך להזכיר, משרדי ממשלה לא הוקמו בשביל משרות רמות, כיבודים, ותגובות מכובסות לאחר מחדלים, שלצערנו חוזרים על עצמם.

האם יש הסבר הגיוני מדוע המדינה לא מחייבת [ומסבסדת] התקנת גלאי גז בכל מערכת ביתית. קיימים גלאים בשוק החופשי, בעלי תו תקן במחירים של 100 ₪ לערך . כלומר במחיר של עשרות בודדות של שקלים ניתן להציל חיי אדם. זהו אבסורד.

משפחתי אינה משתמשת בגז. ההפרש הכספי מול האלטרנטיבות בחשמל שווה לדעתי פי כמה, את הבטיחות והשקט הנפשי. אבל בהנחה שיש ברשותכם מערכת גז, אלו העובדות הבסיסיות שצריך לשנן:-

גז הבישול כבד יותר מהאוויר, לכן בעת דליפה הוא ישקע למטה. במיוחד כמדובר בחלל סגור, בלתי מאוורר. לכן הסכנה הגדולה ביותר הינה דווקא לתינוקות וילדים. לא רק בגלל מסת הגוף הקטנה שלהם, אלה גם בגלל ריכוז הגז באזור הנמוך בחלל הבית.

לגז הבישול יש ריח אופייני המוסף לו בבתי הזיקוק. באם הרחתם גז בדקו שהברזים ושסתום הביטחון סגורים ושהבית מאוורר, הימשכות הריח מחייבת פינוי מהיר של בני הבית והילדים קודם כל והזמנת טכנאי גז מורשה לבדיקה מקיפה, עם מכשור מתאים לאיתור והפסקת הדליפה.

אל תתפתו להזמין בלוני גז מוזלים מגורמים עלומים. בנוסף מומלץ כי תזמינו בדיקה שנתית , שתבדוק את תקינות המערכת ותבוצע על ידי טכנאי גז מורשה

אל תחכו לתקנות חדשות, הקפדה על הצבת בלוני הגז במקום מתאים עם צנרת מתאימה ובטיחותית, כולל התקנת גלאי גז בעל תו תקן, על ידי טכנאי גז מורשה, אלו דרישות הסף ההכרחיות כדי להימנע מפיצוץ.

ובאותו שבוע לצערנו, עלתה לכותרות הרשלנות בהדברה ביתית, שגם היא גבתה חיי אדם.

מעבר לפעילות מנע כגון: ניקיון, אטימת סדקים, רשתות חלונות ובפתחים וריסוס מבוקר בבור הביוב החיצוני הנמצא בחצר, צריך להבין כי קטילת מזיקים וחרקים פוגעת ברוב המקרים גם בבני האדם.

ההדברות "הירוקות " במקרה הטוב מבוססות על כימיקלים רעילים מסוג פירטרואידים שהינן בעלי השפעה פחותה [תלוי ריכוז החומר הפעיל] אבל הם אינם חומרים "אקולוגים".

אופציה אחרת [כנראה עדיפה] שהופיעה בעיתונות השבוע למי שחייב בריסוס, עסקה בחומר מבית חברת באייר [גרמניה] בשם רספונסר, בעל ריכוז חומר פעיל נמוך במיוחד.

בנוסף קיימת הדברה בשיטת הג'ל [ללא ריח] בה המדביר המורשה [חובה לבדוק רישיון אישי] מפזר את הג'ל בפינות מועדות, מאחורי ארונות וכיו"ב. בהדברה מסוג זה סיכוני הפגיעה באדם נמוכים ביותר.

גם באם החלטתם כבר לבצע הדברה רגילה ואחרי שבדקתם את החברה ואת רישיון המדביר, כדאי להבהיר למדביר שבבית ישנים גם תינוקות ומגדלים בו חיות בית .

במידת האפשר, תכננו שלא לחזור לבית לאחר מספר שעות [תלוי החומר], אלא לאחר מספר ימים כתוצאה משילוב של עריכת טיול או חופשה..

במעבר חד מעט המלצות לצילום וביקור בזמן הקרוב.

שמורת פורה בצפון הנגב – אזור נופי יפה, הכולל גם שרידי ארכיאולוגיה ומשתדרג בחורף עם פריחת הכלניות.

מוזיאון הרצללינבלום בתל אביב – המקום עבר שיפוץ הכולל שימור. ניתן לראות ציורי קיר ורצפה יפים ובין התערוכות הפתוחות לקהל ללא תשלום, מתקיימת תערוכה המוקדשת לנשים שהטביעו את חותמן.

נחל שורק – לנחל יוצאים טיולים מודרכים מטעם מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע ניתן כמובן לטייל גם באופן עצמאי כדי לצלם בעיקר את לינת הקורמורנים על עצי האיקליפטוס.

בהזדמנות זו, באם אינכם קוראים באופן שוטף את כתבות ההדרכה ומבחני המצלמות וציוד הצילום במדור " עולם הצילום", הינכם מוזמנים לשם בכל זאת, כדי לקרוא את הכתבה הייחודית על אמן הצילום : נח פולברג.- שווה.

מכאן סקירה והמלצה קצרה על 2 ספרים\סרטים שונים לחלוטין.

ברשותכם כמה מילים, על 2 ספרים שהפכו לסרטים, כשהמיקוד האיכותי לדעתי, נוטה פעם לגרסה הכתובה ובפעם השנייה לסיפור המצולם.

את הספר – הזאב מוול סטריט, קראתי בעבר ופחות התרשמתי מהתערובת של כסף, שקרים, סקס בוטה, וסמים. לא משהוא שמשאיר רושם ניכר לאחר הקריאה.

לעומתו הסרט, מדגיש פעם נוספת מדוע סקורסזה גם בגיל 71 הוא אשף קולנועי ובמאי על. הסרט שנמתח לאורך 3 שעות אינו משעמם לרגע. בתפקיד הראשי ליאונרדו דיקפריו במשחק מעולה, שעשוי [ כך מנבאים חלק מהפרשנים ], להביא לו את פסלון האוסקר הנכסף.

מכיוון שהסרט הזאב מוול סטריט, מעלה על נס את תאוות הבצע הבלתי נשלטת, תוך חיים מופקרים, הרצופים בניבולי פה וגוף,

בחרתי להתייחס מהצד השני [אולי כמשקל נגד], לספרה של קתרין ריאן הייד – תעביר את זה הלאה. הספר שיצא במהדורה מחודשת של התרגום העברי ב- 2013, הוסרט כבר בשנת 2000 וזכה להצלחה מסחרית גדולה מאוד, כאשר בעקבות סיפורו של הילד טרוור מק'קני עמותות ואנשים רבים, עשו מעשים טובים למען הכלל. עם זאת לעניות דעתי דווקא הספר נוגע יותר. הקריאה בו מביאה לאיזו משאלת לב , איזו התרפקות על עולם שיכול להיות אחר, לו רק אנחנו נהייה טובים [ואנחנו משתדלים נכון ?] והאחרים ילכו בעקבותינו וכך בתגובת שרשרת, יהפוך העולם בסיום התהליך, לכמעט גן עדן עלי אדמות.

אלה שהספר אינו כה פשטני, גיבוריו אינם חפים מטעויות אנושיות והוא יפרוט על מיתרי ליבכם גם באם ניחנתם בקשיחות או סקפטיות מובנית. למי שעוד לא יצא לקרוא, בהחלט – מומלץ.

ובהקשר הזה של טוב לב ויכולת השפעה על העולם סביבנו, כדאי לזכור את הציטוט המיוחס למהטמה גנדי : –

" עלינו להיות השינוי, שאנו רוצים לראות בעולם ".

על מכוניות חדשות ובטיחות בדרכים.

השבוע האחרון של דצמבר 2013 היה נורא מבחינת תאונות הדרכים.

בחדשות הראו פיתוח מסחרי שהבשיל מניו זילנד של רכב מרחף, מעין הליקופטר אישי רק הרבה יותר זול. אבל יעבור עוד זמן רב עד שפתרון טכנולוגי כזה או אחר, ירוקן את כבישנו או לפחות יפחית את הצפיפות וישחרר את הפקקים.

מה עושים בינתיים, פשוט נוהגים יותר בזהירות. הכביש כידוע הוא אחד המקומות המסוכנים והבלתי צפויים ביותר. מעל ל – 200,000 מכוניות חדשות עולות עליו מדי שנה [ממוצע של השנים האחרונות] , כאשר מספר המכוניות הישנות שיורדות מהכביש ומספר הכבישים החדשים ואורכם שנסללים במהלך השנה, מתגמדים לעומת הנתון הזה. הכביש הולך ונעשה צפוף יותר ומטבע הדברים כל שנה נוספים נהגים צעירים, בלתי מיומנים וחלקם תאבי ריגושים. רק שבכביש אלו תכונות הרסניות ומסוכנות מאוד ולא רק לאותם נהגים.

מעל מחצית מהרוגי תאונות הדרכים הינם הולכי רגל, גם בשבוע הזה נוכחנו שוב לצערנו, כי מעבר חציה מסומן ומשולט היטב אינו מגן מפני פגיעה.ואפילו בהליכה על המדרכה בחלק הקרוב לכביש יש לשים לב לתנועה.

במכוניות חדשות הולך וגדל בשנתיים האחרונות, מספרן של המכוניות הקטנות [קבוצות המיני והסופר מיני] .מן הסתם, תוצאה של הפנמת המצב הכלכלי ורצון לחיסכון בדלק ובמחיר הקניה.

בשונה מבעבר, היום רבים מרוכשי המכוניות בבואם לקבל החלטה מכניסים למשוואה בנוסף לפרמטרים הרגילים כמו : מחיר, התאמה לצרכים, עלויות אחזקה וכיו"ב גם את נושא הבטיחות. יש שמסתפקים במספר הכוכבים [ היום לא כדאי לרדת מ-5 כוכבים שהינו הדירוג המקסימלי במבחן האירופאי euroncap ] ויש שנכנסים לאתר וקוראים את הדו"ח המפורט הכולל גם ציונים מספריים, על הדגם הספציפי ומקבלים החלטה בהתאם.

נזכיר שקיים גם האיגוד האמריקאי [ IIHS ] שמקיים מבחני ריסוק למכוניות ומוציא דוחות וציונים בנושאי בטיחות וניתן להיעזר גם בו, אם כי במידה פחותה, מכיוון שכל המכוניות המגיעות לישראל, חייבות בתקינה אירופאית.

כדאי לזכור שבכביש המסה עדיין מאוד חשובה, אז מעבר לזהירות מיוחדת מרכבים כבדים כגון: משאית, אוטובוס ועוד, צריך לקחת בחשבון שבאם שני רכבים קיבלו ניקוד זהה במבחני הבטיחות, הרי שהרכב הגדול והכבד יותר יעניק בהגדרה, הגנה טובה יותר על הנוסעים. כך שלעניות דעתי באם אתם כבר רוכשים רכב חדש קטן [וזה נכון כמובן גם לרכב ישן] על תתפשרו על ציוני הבטיחות הגבוהים ביותר.

בהקשר לכך, הכלי המסוכן ביותר בכביש לנהגו ונוסעיו הוא האופנוע, לנושא זה אקדיש מאמר נפרד, במדור הבא של : נושאים חשובים מעבר לשוטף.

נחזור לצילום, האם מצלמת סוני RX10 מתחילה שינוי רדיקלי בענף הצילום ?

בכתבה על קוים מנחים לצילום, הזכרתי גם את מצלמות הגשר ובשורה תחתונה, אפשר היה להבין, שכל יתרונותיהם הפונקציונאליים די מתגמדים, לעומת האיכות הנמוכה יחסית של הצילום.

וזה היה נכון, עד שהופיעה פתאום הסוני RX10 עם מבחני איכות טובים מאוד [באופן יחסי] וטרפה את הקלפים, או במילים אחרות, מה שנכתב על מצלמות הגשר אינו תופס לגביה ובאם תמשך ההתפתחות ממצלמה זו ואילך, השוק ישנה את פניו וצמד המילים: שינוי דרסטי [ בשוק הצילום] יתאר באופן נכון את פני הדברים . אז מה השתנה לנו במצלמה זו, שלא היה מקודם ? התשובה נעוצה בשילוב של שני משתנים : האחד גודל החיישן "1 שהינו גדול הרבה יותר מהחיישנים במצלמות גשר אחרות [ אם כי עדיין קטן משמעותית ממצלמות הרפלקס ] והשני עדשת זום של 200- 24 [במונחי 35 מ"מ ] עם צמצם קבוע 2.8 לכל האורך. כל זה בגוף קומפקטי יחסית עם יכולות וידאו טובות מאוד ובמשקל [ כולל העדשה הקבועה ] של 815 גרם. מחיר הפתיחה של המצלמה בחו"ל 1300 דולר ובארץ 5800 ₪. נכון לא זול, [המחירים לאחר ההשקות תמיד יורדים] אבל בואו נשווה רגע את הנתונים למצב הקיים. רק עדשה איכותית בצמצם 2.8 קבוע באורך המוקד הזה, הייתה אמורה להעלות פי 5 שלא לדבר על המשקל.

האם סוני תמשיך בפיתוח הזה, האם זה לא הימור עסקי גדול מדי שעלול להוריד השקעות עתק אחרות וקודמות לטמיון, האם חברה רצינית אחרת תלך בעקבותיה, האם נוכל לראות מצלמת גשר עם חיישן 4\3 [כמו באולימפוס ופנסוניק] עם עדשה 2.8 קבוע, באורך מוקד 24-300 ובמשקל סביר . ברור שבמידה וזה יקרה, השוק ישנה לחלוטין את פניו. רבים וטובים לא ירצו יותר לסחוב את תיקי העדשות והמצלמות הכבדות ו"יסתפקו" בלהיט החדש, באם אכן יתממש.

קראתי השבוע מאמר של כותב ותיק מוערך ומקצועי, על המהפכה שתעשה חברת טמרון בשוק עם העדשה 150-600 החדשה [ משקלה כ-2 קילו ומחירה 1040 דולר בלבד בחו"ל] ברור כי זהו שיפור חשוב ודיל משמעותי לצלמי הטבע, אך לדעתי ההשלכות על כלל השוק, יהיו הרבה יותר מהותיות מעדשה כזו או אחרת, באם לסוני RX10 יהיו פיתוחי המשך.

אפרופו צלמי טבע וציפורים, בימים אלו יש תמורה מלאה לאגרה על סחיבת העדשות הכבדות, המצלמות,החצובה וכיו"ב , החל מאזורי צילום ליד בריכות דגים וכלה בעגלת מסתור באגמון החולה ובסביבה על רקע החרמון, ההנאה מובטחת.

על הקשר בין תרופות, כסף, וקינמון שמוסיף המון

כידוע חברות התרופות כמו כל חברה מסחרית רוצות להרוויח כסף וכמה שיותר .

המאפיין הזה ברוב המקרים טוב גם לצרכנים, כי זה מדרבן אותם להמשיך ולהשקיע במחקר ובפיתוח, שתוצאותיהם  מביאות להכנת תרופות שמביאות מזור למחלות  ומאריכות חיים.

אולם מצד שני,  מכוון שהמניע העיקרי הוא כסף, חלקן מעבירות את עיקר פעילותן, לתרופות שיש
לקחתן לתקופה ממושכת, על כל ההשלכות הנובעות מכך ובנוסף חלקן מתעלמות במודע מתחום המניעה ומפתרונות קיימים  בעולם הצומח לבעיות רפואיות,  במידה והינן זמינות לצרכן.

כידוע קיימות תרופות לא מעטות על בסיס הצומח ואולי המפורסמת שבהן הינה האספירין, המופקת  בתהליכים כימיים ומקורה מקליפת עצי ליבנה ו\או ערבה .אבל כאן [ ומעט נעסוק בכך גם בהמשך]

אני מבקש לתת את הדגש על התבלין שנמצא בהישג יד  של כולנו – הקינמון.

הולכים ומתרבים המחקרים אשר מצביעים על התועלת בשימוש בקינמון בתחומים הבאים:

נוגד חמצון משמעותי, מוריד את רמת הסוכר בדם, מוריד רמות כולסטרול וטריגליצרידים, מקטין את השומן באזור הבטן [חשוב מאוד בריאותית ולא רק לגזרה], מפחית הידרדרות אלציימר , מפחית תהליך סרטני, מקל על דלקות וכאבים, מחזק עיכול, אנטי בקטריאלי ועוד.

אז באם התבלין הזה אינו שגור עדיין אצלכם,שימו לב אליו. צריכה של רבע עד חצי כפית ביום, טומנת בחובה יתרונות בריאותיים משמעותיים.

הערות:  א. להשתמש בקינמון  טרי ככל האפשר ובעל ניחוח ארומטי מובהק.

ב. חולי כליות וכבד חייבים להיוועץ ברופא.

ג.במידת האפשר לרכוש קינמון מזן ציילון.

על הקשר בין אלמוג לפסגה ? ? ?

לפני פחות מ- 3 חודשים הגעתי למחלקת יולדות [ מלונית ] של אסף הרופא לחזות בתינוקת זערורית, נכדתי הראשונה. קוראים לה אלמוג [ תודו שהיום ההורים מעניקים לילדים, שמות הרבה יותר מיוחדים ]. והיא ממלאת אותי אושר גדול, כיף ממש, ואפילו מבלי שהיא יודעת, אני מקבל גם קצת פרופורציות לכל מיני דברים נורא "חשובים".

תרשו לי לא לפרסם כאן את תמונתה לבקשת ההורים, ואתם יודעים מה, לאחר חשיבה נוספת אני אפילו מעריך את בקשתם.

ולגבי הקשר לפסגה שלי, [או אולי גם שלכם] והדרך אליה, כתבתי בזמנו כמה מילים:

המסע לפסגה

מסתכל במראה ורואה בבואה,

הלו, האם באמת זה אני? זה אתה?

אתה שהיית בין השובבים בגברים,

אתה שרצית לחצות גאיות, עמקים,

להלך במדרון, לטפס על ההר,

להגיע לשיא – כאילו אין כבר מחר.

חושב על הדרך, על קשיים ,מכשולים,

על איך שעקפת אותם לא מעט פעמים,

עושה פה אתנחתא, מן סיכום שכזה,

מצב של ביניים , האם גם הוא משטה?

לא עוסק בספירה של חפצים וכספים,

יורד לעומק תחושות, לטיב יחסים,

לרובדי רגשות שעלי משפיעים,

וכן – רוצה להרים עוד אבנים .

לחפש מתחתן מהותם של דברים,

חושב ומהרהר, מעלה נשכחות,

ונזכר במה שרציתי להיות,

במה שהשגתי, ובמה שלא,

ולאן שהרחקתי ולאן שהלוואי עוד אבוא,

על מה שחלמתי ועל מה שהינו.

ועולות בי מחשבות ותחושות עלומות,

"רק תמשיך לחפש" – הן שבות אומרות,

ואני שואל- מה עם הדרך הסלולה?

זו שמובילה אותך לשיא , ממש לפסגה,

הרי חונכנו להיות ,מכווני מטרה,

ולך אין כאן תשובה ממש מוכנה.

אולי , כי ראית את אותה הפסגה,

ואולי היא בכלל אינה עבירה,

ואולי הנוף משם ,מסחרר את הנשמה,

ואולי הדרך ,היא הכי חשובה,

ופשוט להמשיך ,מנקודה לנקודה,

ואולי…ואולי…ואין לי קביעה,

באמת שרציתי תשובה אחידה וברורה,

אבל היא איננה ,אולי עוד תבוא,

אולי היא קיימת ,ואולי בכלל לא ?.

אז מה עושים ? את החיפוש מפסיקים ?

ולאן מפה בכלל ממשיכים ?

לוקח לי עוד נשימה עמוקה ,

ומעיף עוד מבט , לתוך המראה,

זווית הקלסתר כבר לא כשהייתה,

אניצי השיער נזרעו באפור,

אבל בעיניים, בעיניים ,אני מזהה את אותו האור.

, והזיק לא כבה, הוא בוער בעוצמה ,

ואני מניד את הראש ומחייך אל הדמות במראה ,

וביחד שנינו נמשיך במסע ,

ובכל יום נחפש ,עוד פסגה חדשה.

זהו להפעם, 2014 בתחילתה, שתהייה לכולנו שנה אזרחית טובה !

על בעיית הדיור הקריטית במדינת ישראל ובכלל האם הממשלה מעוניינת בפתרון אמיתי , או שנוח לה עם המצב הקיים והכול מס שפתיים.

את המאמר המצורף כתבתי ב2010 הרבה לפני שקמה תנועת המחאה. שווה לקרוא אותו כי לאחריו אתייחס לפתרונות אפשריים במישור הכללי והספציפי.

ב- 2011 התחילה תנועת המחאה בנושא הדיור . את הגפרור הדליקה דפני ליף ועד מהרה המחאה התרחבה לכדי תופעה המונית. הממשלה שהרגישה רעד קל בכנף הקימה את ועדת טרכטנבג , עוד אחת מני רבות ולשם שינוי אישרה חלק מהמלצותיה, אבל המצב הבעייתי בכללותו נשאר כשהייה.

2 ממנהיגי המחאה סתיו שפיר ואיציק שמלי הפכו לחברי כנסת בעבודה, ללא יכולת מעשית לצערנו של עשיית שינויים בקנה מידה מהותי.

יאיר לפיד שלדעת רבים על הרקע הזה קיבל הרבה מנדטים, לא הביא לשינוי מיוחל עד רגע זה וחלק ניכר מבוחריו שקיוו והאמינו בשיפור מצבם כמשפחות צעירות המעוניינות בקורת גג משלהם, עד כה התבדו.

הנה המאמר כפי שהופיע ב-2010 :

מאמר שתחילתו בהיבט האישי על בעיית הדיור בישראל וסופו בצורך בשינוי מהותי במדינה

כשהייתי בן 26 התחתנתי וקניתי דירה חדשה בראשל"צ (קומה ד', 3 חדרים, ללא מעלית). את הדירה קניתי ללא משכנתא וללא סיוע מהמשפחה (פשוט כי לא היה לתת).

הדירה נקנתה מכספי חיסכון שלי משרותי בצבא קבע ממנו מימנתי גם דירה שכורה קודם לכן ורכב משומש.

בזמן כתיבת מאמר זה (2010) בני הבכור בן 30. מימנו לו לימודים אקדמיים, חלק מטיוליו הארוכים בחו"ל וגם קצת עזרה בשוטף. למרות כל זאת, בני שחי עם חברתו, ומתכוון להינשא בקרוב, חי בדירה שכורה, נוסע על רכב מהחברה בה הוא עובד ומשתכר היטב, (גם חברתו) ולמרות כל זאת אין להם אפשרות לקנות דירה ללא סיוע מאסיבי מההורים או על ידי לקיחת משכנתא גבוהה אשר תשעבד את עתידם, ובאם להורים (במובן הרחב של המילה) אין אפשרות כלכלית, ו/או יש להם מספר ילדים, קיימת בעיה, אבל לא הייתי כותב על בעיה פרטית לכאורה, באם היא איננה מהווה סימפטום לבעיה הכללית, כך המצב אצל רובם הגדול של חבריהם בשכבת גיל זה.

בסקר שפורסם לא מזמן על מצבם של רוכשי הדירות ב-14 מדינות, "זכתה" ישראל במקום ה-13, ולדעתי, היום אנחנו שוכנים לבטח במקום האחרון.

כדוגמא, לישראלי ייקח יותר מפי שלוש זמן, לרכוש דירה מלאמריקאי וזה עוד בטרם דברנו על צבא ומילואים. אז הדיבור על בועת נדל"ן אינו מקדם כלום, פתרונות אמיתיים יש בשפע והם ידועים,(פורסמו במוספים כלכליים, בכלכליסט, גלובס ואחרים) צריך פשוט חקיקה

לא נכון יהיה להשלים עם מצב בו ,זוג צעיר , ששירת בצבא, שירות לאומי וכד' ומתפרנס משתי משכורות ממוצעות לא יוכל לרכוש דירה סבירה, בכוחות עצמו, תוך 7-10 שנים. ובמידה ויצטרך משכנתא שתוגבל עד ל30% מגובה הנכס כדי לא לפגוע בעתידם הכלכלי.

כמשקל נגד לבעיה זו, קיימת במדינה שכבה של בעלי הון "ובכירים" אשר מרוויחים משכורות מנופחות ומושכים דוידנדים בענק. שיאני שכר אלו, שמאות מתוכם מתנוססים מידי שנה בטבלאות ההשוואה בעיתונות הכלכלית, (תופעה פסולה המאיצה את הנושא), מרויחים שכר כל כך גבוה, מנופח, ומנותק מהעם, שלא רק שאין בו כל פרופורציה לכישורים ולשעות היממה, אלא שהוא מנציח את הפערים בישראל לרמה בלתי נסבלת שמאיימת על המרקם החברתי שלנו.

כל ניסיון של יוזמת חקיקה המיועדת כמובן להגביל את רמות השכר של "הבכירים" לרמות המתקבלות על הדעת, נתקל בקיר אטום., נעצר בלוביסטים ממומנים או ב"יועצים" בלתי תלויים שגם הם נמנים על מקבלי אותו השכר, ומסקנותיהם ברורות מראש.

באם לא די לנו בשני הנושאים הכבדים שצוינו,בוודאי תרצו להתגאות בתחום החינוך וההישגים הלימודיים בישראל,(מעצמת הייטק או לא?), אז זהו, שההישגים של היום נזרעו לפני 30 שנה ויותר.

בשנים הקרובות, באם לא תיושם תכנית מיידית להעלאת רמת החינוך וההישגים הלימודיים בישראל,(מבלי לפגוע באוכלוסיית המצוינים) מצבנו בענין זה ילך ויורע.

אבל רגע, באם אנחנו לא דואגים לנוער ולצעירים, אנחנו בטח דואגים לאזרחים הותיקים, אז נסתפק בעובדה שהעוני באוכלוסיית הקשישים (ההורים שלכם, הסבים והסבתות)הולך וגדל בהתמדה. בכך שגיל הפרישה בישראל הינו מהגבוהים בעולם, ועמלת הביטוח הלאומי מספיקה בקושי לשרידות של מספר ימים במשך חודש (לכ-45% מהתושבים, מעל גיל 50, אין בכלל פנסיה).

אולי חשבתם, בסדר, אנחנו לא בדיוק צעירים וגם לא לקראת גיל פרישה, אז דעו לכם ששיעור המיסים העקיפים על מה שמכונה מעמד הביניים בישראל, הינן מן הגבוהים בעולם, והדוגמאות האחרונות, של התייקרויות חריגות בדלק ובמים, רק ממחישות את הנאמר.

חשבתי לגעת בעוד תחומים הטעונים שיפור דחוף ,אבל צריך לסייג ולומר: ישראל היא מדינה עם הרבה יתרונות, אנשים חמים (ואל תעתיקו את זה לכביש), חברותיים, אינטליגנטים, התברכנו במזג אויר מן הטובים בעולם, וכל המורשת המפוארת שלנו המחברת אותנו למקום הזה בקשר בל יינתק.אבל, אסור להסכים שתופעות מעין אלה שצוינו, ימשיכו לקעקע את יסודות החברה.

אז מה עושים כדי שהדברים לא יישארו בגדר "שיחות סלון" או באתרי האינטרנט? ברור כי כל עוד הממשלה בישראל לא תרתם לנושא לא יהיה שינוי. הלחץ לשינוי יתחיל מבחוץ מהאזרחים, הנושא יצבור תאוצה וייתכן שסופו בהקמת תנועה חברתית פוליטית. תנועה כזאת, תוכל לפעול בתחומים ראויים כגון:

1. השגת דיור הולם בר השגה ובמחירים סבירים בישראל.
2. צמצום הפערים החברתיים בישראל. בשלב הראשון, הורדה דרסטית (או מיסוי דרסטי) של שכר "הבכירים" בישראל והעלאת שכר המינימום לשכירים ו/או למבצעים הכשרה לתעסוקה מועדפת.
3. מתן העדפה יזומה לחיילים וחיילות בסדיר ובמילואים בצה"ל ,בדגש נוסף על המערך הלוחם ותומכי לחימה.
4. תמיכה בלימודים ובחינוך לאוכלוסיות חלשות ומתן תנאים מיטביים למצטיינים.
5. מתן קצבת מחייה הולמת לקשישים באוכלוסיות החלשות.

חשוב להדגיש כי באם מפלגה ציונית תראה טיפול עקבי וקבלות בנושאים אלו (לא רק כסיסמאות בחירות) היא תזכה לקולות מרובים ואהדת מרבית הציבור.
כל זה טוב ויפה אבל חלק יאמרו בצדק הדברים ראויים וחשובים אבל כרוכים בעלויות גבוהות מהיכן יבוא הכסף? מכמה אפשרויות:
הטלת מס מדורג ומשמעותי הרבה יותר למשתכרים בשנה ממיליון ש"ח ומעלה.
התייעלות וסדרי עדיפויות (זה תמיד נכון).
הגדלת העוגה כתוצאה מגבייה טובה יותר ממשתמטים כרוניים.
הגדלת ההכנסות הצפויות מהגז הטבעי.
על ידי שינוי במדיניות הממשלה שעיקרו יישום צעדים מעשיים לכיוון של שלום (מבלי לוותר על אינטרסים חיוניים) הנתמכים בסיוע כספי של מדינות העולם לטובת פרויקטים אזרחיים מוגדרים.
שימוש בחלק מהרזרבה.

מה התחדש מאז, המצב רק הורע , מחירי הדירות המשיכו לנסוק במקביל המשכורות דרכו במקום . ישראל ממוקמת אחרונה בעולם המערבי מבחינת הפער בין המשכורת הממוצעת למחיר דירה ממוצעת. בישראל צריך להשקיע 144 חודשי משכורת נטו כדי להשיג דירה.

זהו מספר המדבר בעיקר לכלכלנים, בפועל זהו מספר הזוי שאין להשלים עימו.

במישור האישי [והפחות חשוב לקוראים] בני התחתן עם חברתו הם מגדלים תינוקת מקסימה ובודקים ככל שהזמן מאפשר [וזה לא פשוט], פרויקטים לבניה כולל משכנתא מהותית.האם נכון בימים אלו להיכנס להתחייבות על קניית דירה, אולי כדאי להמתין,הרי סופה של כל בועה להתפוצץ. עם זאת רבים וטובים טוענים כי בשוק עובדים כללי הביקוש וההיצע בלבד ואין פה כל בועה. ימים יגידו.

במישור הכללי על כל השלכותיו, צריך לשאול האם הממשלה ובעיקר ראש הממשלה ושר האוצר מעוניינים בכלל להוריד את המחירים ואם כן האם בשיעור מהותי או קוסמטי.

לעניות דעתי הם אינם מעוניינים [נכון לעכשיו] כי מחירי הדיור ירדו באופן מהותי .

כדי לעשות צדק בעניין, צריך לומר כי גם הנגיד הקודם סטנלי פישר, החזיק בדעה כי ירידה מהותית של מחירי הדיור, בעייתית למשק, לקבלנים ויכולה לאיים על יציבות הבנקים.

באם הממשלה הייתה רוצה\תרצה להוריד מחירי הדירות היא יכולה לבצע גם את הדברים הבאים:

א.ביטול מס ערך מוסף לזכאים [תוך התחיבות שלא למכור הדירה במשך מספר שנים] ו\או בניית פרויקטים של דיור בר השגה ושיווקם בהתאם לקריטריונים.

ב.הפחתת הבירוקרטיה לפרויקטים לדיור בגודל מסוים והלאה [בניית המסלול מהיר].

ג. חיוב הקבלנים להתחיל לבנות ולסיים הבניה בלוח זמנים יעיל, במקביל להקצאת עובדים מהארץ ומחו"ל.

ד. העמדת קרקעות לשיווק לזוגות צעירים ולכאלה שאינם בעלי דירות, תוך קביעת מחיר הנחה מיוחד [ בשונה משיטת המכרזים הממקסמת את מחיר הקרקע].

ה. בחינת הצעות ואישור בהתאם לבדיקה, של גופי בניה גדולים מחו"ל תוך התחייבות לטיב הבניה והמחיר הסופי.

ו,פיתוח שוק להשכרה בתנאים סבירים ולטווח רחוק [יש להמתין ולראות האם המיזם שהוכרז לאחרונה בנושא, ייתן פתרון אמיתי].

ז. לקבוע מדיניות לפיה לא ישוכנו משרדים בדירות מגורים ובחינת האפשרות להתאמת מגדלי משרדים למגורים.

ח. קיזוז ריבית המשכנתא ממס הכנסה.

ט.בדיקה ואישור על פי הצורך של שיטות בניה מוזלות [כגון מכולות] תוך הקפדה שלא יהפכו לשכונות סלמס.

אז מה נראה לכם שהם רוצים או לא……מישהו דיבר על חידוש המחאה החברתית……….

על האיש והאגדה – אריק איינשטיין ז"ל.

מה כבר אפשר להגיד שלא נאמר על אריק איינשטיין, שהוא מזכיר את ארץ ישראל היפה והטובה, על הכישרון יוצא הדופן ששילב משחק, הומור ושירה, על משובות הנעורים והזיק שלא כבה בעיניים גם בשנים האחרונות, על האהבה לספורט ולסמל גם כשאתה אנדרדוג,

על המארג העצום והבלתי נדלה כמעט של שירים יפיפיים שליוו ויילוו אותנו בתחנות חיינו.

על צניעות למול ראוותנות, על ביישנות למול מוחצנות, על חלק מנכסי צאן ברזל משיריה של אומה, שירים שנכנסים ללב ולא מתכהים עם השנים. על השפעת היחיד על הכלל, גם כשהוא לא בתפקידי משילות או טייקון פיננסי.

על העולם של היום, למול העולם של אז [שפתאום נראה לנו יותר יפה] על תה עם לימון למול וודקה פרימיום, על לייקים וירטואליים, לעומת צ'פחה או חיבוק ממשי ובכלל על הדרך…..

סע לאט הוא לא רק שיר על בטיחות בדרכים, הוא מבקש כמעט מפציר,לקחת את הכול יותר לאט, על תמהרו, תיהנו מהפשטות….מהדרך……

—————————————————————–

עוד משהוא על שירים שיעמדו במבחן הזמן ומשפט שאימצתי:

על שלמה ארצי [יבדל לחיים ארוכים] אין צורך להוסיף כתרים, שלמה מופיע ונהנה מתקשורת מצוינת ומאהבה גדולה שהקהל מרעיף עליו ובצדק רב.

באוסף האחרון שלו, שלמה ארצי ביצע יחד עם אריק איינשטיין שיר בשם "חוזרים הביתה" שלטעמי הוא הטוב באלבום. שלמה הוא גם אביו של בן ארצי שמושמע מעט מאוד.

אבל יש שיר אחד של בן ארצי שאני מאוד אוהב, אינני בקי במרבית המילים, אבל לקחתי משם את המשפט החוזר, שהולך ככה:

אני אפס, כל אחד הוא קצת אפס וכל אחד זקוק לאהבה.

מדי פעם אני מוצא את עצמי מאזין ברכב לשיר והוא עדיין מתחבר לי נכון.

זהו כעת לדברים יותר שכלתניים, אבל לא פחות משפיעים או במילים אחרות :

זה מתחיל בנרות ריחניים ויכול להסתיים בקלפי [ דרוש מנהיג בנרות ].

אינני יודע באם הגברת נתניהו שתרשימי הזרימה של הסוויטות המבוקשות בבתי המלון והנחיותיה המדויקות שכיכבו בעיתונות, [מזמן שבעלה הייה ראש אופוזיציה ] היא העומדת מאחורי הדרישות הראוותניות והתקציבים מנקרי העיניים לאחזקת בתיהם. בכל מקרה קיימת כאן לטעמי, התנהגות נהנתנית , פסולה ומנותקת מהעם באופן מהותי.

ברור שהצניעות של מנהיגים מסוג בן גוריון ובגין לא תחזור, גם העולם השתנה לא מעט מאז, אבל זה לא מתחיל להסביר את הנתק בסגנון החיים הבזבזני, בין מרבית העם למנהיגו.

האמת גם אנחנו אשמים קצת , תסתכלו ימינה ושמאלה, אתם רואים מנהיגים בעלי שיעור קומה, משהוא אלטרנטיבי…… נקודה למחשבה.

———————————————————————————–

למרות זאת, בואו ננסה לחייך [חשוב – אתם יודעים, שכמות החיוכים והצחוק יורדת דרסטית עם הגיל.

ממאות ביום, בגיל הילדות ועד 3 עד 10 בלבד, בגיל הבגרות והלאה. מה זה אומר עלינו, לא דברים טובים במיוחד. רוצים לשפר: תחשפו לצחוק, להומור [גם הומור עצמי] , קומדיות, ובכלל חייכו הרבה, זה לא מתבזבז.

קבלו בדיחה בשקל תשעים [אפשר להגדיל] :

באי הכנס למיניות התכנסו לארוחת ערב במלון.

אחד הגברים עם צלחת מלאה, הסתובב ובמרפקו נתקל בחזיתה השופעת של אישה צעירה.

הגבר: יו… אני מה זה מצטער, אבל אני בטוח שאת תסלחי לי, באם הלב שלך רך, כמו החזה שלך.

האישה: תקשיב חמוד, מה שבטוח זה, שבאם המה שמו…שלך קשה כמו המרפק שלך , תמצא אותי עוד רבע שעה, בחדר 214 .

נחמד,חייכנו, בואו נחזור לצילום: על חוקים בצילום ולמה חשוב להפר אותם.

באם עברת קורס צילום או תעברו קורס צילום, יתעכבו איתכם על מספר חוקים בסיסיים בצילום: לרבות : שמירה על קו אופק ישר, "איסור" על המרכוז, חוק השלישים, תוואי הולכת עין, עוגנים בצילום, חוק האלכסונים, פתיחה לימין או לשמאל בהתאם למבט\כיוון התנועה של הדמות ועוד.

כל החוקים האלו אמורים לתת לכם הנחיות כיצד להגיע לקומפוזיציה המנצחת.

קרי, לתמונה הטובה \היפה\המרשימה\המרגשת ביותר מהסיטואציה הנתונה.

כל זה יפה וטוב לשלב הראשון, לדוגמא בהרבה מקרים העברת הנושא מהמרכז לצד,

עושה טוב לתוצאה הסופית בתמונה.

אבל בשלב השני לאחר שאנחנו בקיאים בחוקים, צריך להבין, שלכל היותר היה צריך לקרוא להם: הנחיות מומלצות לתחילת הדרך בצילום.

וזאת מכיוון, שבאם אנחנו רוצים להתקדם, התמונות שלנו צריכות בהסתכלות בציר הזמן , להראות את ההתפתחות שלנו ו\או את הסגנון הייחודי שלנו ואז אין מקום לבלעדיות בחוקים. הצילום אינו משול לכביש, בו הקפדה על החוקים הכרחית, הצילום צריך להתאפיין גם ביצירתיות וככזו היא אינה מוציאה "שטנצים" של צילומים החוזרים על עצמם, אלא כאלה המאופיינים בייחוד,לפעמים בניגוד לכללים וכאלה הגורמים לצופה לפחות, לעכב את מבטו ולחזור אליהם בהמשך.

בכתבת מיקס מס' 2 הובא ציטוט של אלברט איינשטיין, הציטוט הבא שלו, מובן לכל אחד מאיתנו, באם לא במילים לפחות בתחושה:

" שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה יראה לך כשעה. שב ליד אישה יפה שעה וזה יראה לך כדקה. – זו יחסות."

אנחנו [או מרביתנו] , תמיד משווים את הדברים לסביבתנו.

במפעל תעשייתי גדול, שילמו למהנדסים במשך שנים משכורת קבועה והכול היו מרוצים. לאחר מכן החליטו להעלות את השכר לכלל המהנדסים. חלקם קיבלו העלאה של 15% ולחלק הנוסף ניתנה העלאה של 25%. פה התחילו בעיות, שהתבטאו בחוסר שביעות רצון, מורת רוח, תלונות וכיו"ב.

כלומר ההסתכלות לא הייתה על כך שהשכר עלה ומצבו הספציפי של כל מהנדס השתפר, אלה מדוע, השכר עלה פחות מאשר אצל האחרים, כאשר עמדת הבסיס הייתה שווה.

גם על הנושא הזה ובהקשר לציטוט, כתבתי מספר מילים [שחלק יקראו להם שיר].

הכל יחסי ואולי לא

תגידו, שעה זה הרבה או מעט,

בהסתכלות ארוכה ,על זמן במרחב,

זה כל כך מעט,אפילו לא גרגר אבק.

אבל אם אתה תקוע בפקק,

ואתה מאחר לפגישה קובעת עם מנהל הבנק,

השעה הופכת ,למשהו די מהותי,כמעט.

וכשערב מגיע, ואתה עם יפיפייה צעירה ,יושב על הבר,

השעה מתקצרת להרף עין,

כאילו אין כבר מחר.

ובואו נסקור עוד דוגמאות, פשוטות,

כמה הכול שונה ולא רק בקצוות.

שמעתי חבר שאומר ,

ירדתי על סטייק 800 גרם

יכולתי לבלוס ,עוד חצי קילוגרם,

לשני 300 גרם בשר, זה מכביד והרבה,

ושלישי טבעוני, בכלל לא בקונטקסט הזה.

בשר ,זה שם מכובס לרצח חיות,

ואצלו זו לא רק סיסמא ,

פשוט "תנו לחיות לחיות"

ויש את הפרוות האמיתיות .שחלק מהנשים בהן מתהדרות,

ויש למולן זעקה , של לבשו תחליפים,

ויש ,בזבזני אנרגיה [או כסף] למול כאלה, שממש חוסכים,

ויש זוללי מתוק, ויש סוכרתיים,

ויש מכורים להימורים ויש גם קמצנים,

ויש אפילו פורנוגרפיה בוטה,

שעוברת בשיוויון נפש אצל אחדים,

ויש פורנוגרפיה עדינה ,

שנתקלת בהתנגדות והתרסה אצל אחרים.

יש משהו שנראה טוב, ויש משהו שנראה רע,

אבל בעצם, מי קבע מיהו ,מה.

האם זה עניין של זווית הראייה?

או אולי אורכו השונה של סרגל המדידה?

הרי מים חיים זה דבר טוב ונפלא,

אבל באם תשתו ללא כל בקרה,

יהפכו המים לשתיית תרעלה.

ובפוליטיקה , שם העניין עוד יותר מסובך

כשזה אומר כולה שלי ומולו אחר אומר,

רק על גופתי.

אז נכון שיש ערכים מהותיים שאותם לא נפר

ועל קדושת החיים לא נוותר

ונכון שיש דברים קיצוניים בקצוות,

ואולי לא ממש כדאי שם להיות.

אבל איפה מתחיל הקצה, ובמה הוא תלוי?

בחינוך, במסורת, בתנאים משתנים,

באורחות המקום, בהסתכלות הצדדים,

אז זה קל להגיד "הכול יחסי"

ואיזון הוא מפתח לאושר אישי,

אבל איזון הוא דבר נורא פרטי,

ולא פחות מכך, "מאוזן" המצב היחסי.

אז כל אחד במקומו, עושה עבודה,

והוא מחליט בתוכו,

מה זה טוב, מה זה רע.

מה מתאים עבורי וממש לא מתאים עבורך

ואולי זה נכון רק לאותה נקודה

ולא כך יהיה בשנה הבאה,

והכול כמעט קביל, והכול כמעט הגיוני,

רק שנדע, שאין פה פתרון אחד-

המוני ופסקני.

ואולי בכל זאת הכול יחסי…..

בהתייחס עבורך, או בהתייחס עבורי…

סערה במזג האוויר או גם המחדל מרחף באוויר.

הסערה במחצית דצמבר 2013, הייתה חזקה מהותית ממה שהורגלנו אליו. התוצאה תושבים [בהם קשישים, חולים ותינוקות] ששוהים ארבע ימים ללא חשמל ובתנאים ממש קשים, ישובים נצורים ללא אספקה טרייה , מאות מכוניות תקועות, אלפי עצים שקרסו, צירים שנחסמו ואתה רק מקווה, שלעולם לא נעמוד בפני תופעות קשות יותר, גם מבחינת פגעי הטבע וגם מהמציאות הביטחונית הסובבת אותנו.

האם הטיפול היה רשלני, האם נערכו כמו שצריך, האם היה פה מחדל ?

ברור שהיו ליקויים, בטוח שצריך להפיק לקחים ומבקר המדינה כבר הודיע שיכנס לעובי הקורה.

הייתי קרוב יחסית לירושלים, החלפתי את המכונית באוטובוס ולקחתי בזמן מאוד מצומצם מספר תמונות לפני שהכול מפשיר.

————————————————————————————

על הפערים והעוני המובנה בישראל, או : אף פעם לא הייתי מחסידיו של עמיר פרץ ולמה כנראה שטעיתי.

מה שקורה מהבחינה הכלכלית אצל חלק מהותי מאזרחי המדינה, הוא בלתי נתפס בחברה מערבית מתוקנת. האפשרות לקניית דירה, ללא השתעבדות למשכנתא ענקית , הופכת להיות אצל מרבית המשפחות צעירות, לבלתי מושגת ולכך אני מקדיש כתבה נפרדת ורחבה במדור: נושאים מעבר לשוטף, בעדכון הבא.
היום אני מבקש להתרכז במנהיגות שכנראה אטומה לקשיים הכלכליים, של הרבה מאוד משפחות [וגם ביחידים לאחר שירות צבאי\לאומי בדרך כלל] הגרות בשכירות, כאשר 2 בני הזוג עובדים במשרות סבירות פלוס ולמרות זאת, הם אינן מסוגלות לספק את צורכי הילדים\המשפחה באופן ראוי.
שורש הבעיה נעוץ בשחיקת חלקן היחסי של המשכורות, למול עליה דרסטית בעלויות הדיור בפרט ועלויות המחיה השוטפות הנוספות.
בנוסף לכך, גם כל מערך קצבאות הילדים קוצץ באופן דרסטי. בהשוואה לאירופה הקצבאות נמוכות אצלנו, בין פי 2 ליותר מפי 5. [ כ-29 יורו לילד בישראל מול כ- 165 יורו בגרמניה ובאירלנד ובנוסף עלות המזון שם זולה יותר ]. גם במונחים של תוצר לנפש, הקצבה בישראל היא כחצי מהמקובל באירופה.
אז נכון, היו פוליטיקאים חרדים שדחפו את נושא הקצבאות כתמיכה בקהל שלהם, אבל נראה שפה שפכו את המים עם התינוק. למה אי אפשר להגדיל קצבאות לאוכלוסיות נזקקות ולהוריד הקצבאות לשכבות מבוססות ?

גם קצבת האבטלה בישראל, על כל סייגיה, הינה הנמוכה ביותר מכל מדינות אירופה וארה"ב.
בנוסף גם הפנסיה הסוציאלית לקשישים הינה הנמוכה ביותר במושגי תוצר לנפש ממדינות אירופה וארה"ב. בישראל של היום, לכ- 45% מהאוכלוסיה המבוגרת של בני 60 ומעלה, אין כלל פנסיה.
נחזור ברשותכם לכותרת, איך כל זה קשור לעמיר פרץ . אז אחרי שצחקנו על זה שהביט מעט דרך משקפת אטומה ואחרי שהתנצלנו וברכנו על זה ,שהוא דחף את נושא פיתוח "כיפת ברזל" כשמרבית המומחים התנגדו למהלך. אנחנו מגיעים דרכו למרבית נבחרי הציבור המהותיים שלנו, שאיך לומר, רובם הגדול "מרופד כספית" .
לא נראה לי טבעי, שראש ממשלה או שר שמרופד היטב כספית, יביא מרצונו לרפורמות שיביאו דיור זול לצעירים, או מערכת סוציאלית תומכת, אשר תאפשר חיים קצת יותר טובים למשפחות, שאינן מאוגדות ואשר חטאן היחיד נובע מכך, שאין להם זמן לצאת להפגנות ממושכות, כי הם עוסקים בהישרדות כלכלית יום יומית.
לא צריך להיות גאון, כדי להבין שהפערים פה הם בלתי נסבלים. מצד אחד מספר משפחות
המרכזות הון עצום ומקושרות זמן רב לעטיני השלטון, אליהם הצטרפו בשנים האחרונות, גם כמה צעירים מוכשרים [חלק לא מועט מתוכם יוצאי יחידה 8200], המבצעים אקזיטים של עשרות ומאות מיליונים,אבל מבחינה כמותית, מדובר באחוז זניח.
בישראל קיימים פערים עצומים, בין השכבה המצומצמת של בעלי הון וותיקים וחדשים, לבין מרביתה של האוכלוסיה. פערים אלו חורצים בחברה שלנו ומחלישים אותה ועד שלא יקום מנהיג פוליטי שזוכר את קשיי הקיום מביתו [ראה עמיר פרץ לשם המחשה] , או מנהיג אחר שיעמוד מול עמדה ברורה וחד משמעית של מרבית העם, ולפני שהוא מאבד את כסאו יבין שצריך שינוי רדיקלי לטובת האזרחים, יימשכו הדיבורים שהורגלנו אליהם בשנים האחרונות.
ככל שאותם דיבורים [הכוללים גם הקמת ועדות דמה, שאינן משנות דבר] נמשכים ללא שום שינוי מעשי, כך יהדהד יותר אותו "הפיצוץ" כשיגיע [ והוא יגיע, גם אם יתמהמה] ויעשה את השינוי המבני המתבקש , כדי שכולנו נחייה בחברה יותר צודקת ויותר שיויונית.

על ערכים ומוסר בעידן החדש
מבלי להיכנס לחריצת דין, אני מניח שכל מי שראה את התמונות של אביו של הזמר, החובק ילדות במחשוף לפני או אחרי מסיבת "קריוקי" מבין שנחצו כל הגבולות .
עם זאת אנחנו רואים ברחוב סביבנו ילדות [ואל תפגעו לנו באינטליגנציה, הן ילדות]
המתלבשות , מתאפרות ומתנהגות בגיל 10-15 כאילו הן בעשור השלישי "הזוהר" של חייהם.
מה זה כל הפסטיבלים של "בת-מיצווש" הכוללים סדנאות של ציפורניים מלאכותיות , תוספות שיער, מכוני יופי, לימוזינות במשפחות קשות יום, מה זה כל "הבוקים" כאילו כל ילדה ,היא העתק משוכפל, של כוכבת פופ בוגרת. אין פלא שרבבות של צעירים מגיעים לכל ריאליטי והחלום הוא להיות דוגמנית\שחקנית\זמרת והינו משתנה , בהתאם לתוכנית אליה מתקיימים האודישנים.
בעידן שבו הסלבס הם נותני הטון, בעידן שמקדש את החיצוניות, בעידן של פייסבוק, טיווטר ורשתות חברתיות, אשר מתנסחות בקיצור ובאופן שטחי, כאשר צריך הרבה חשיפה והרבה לייקים, כדי להרגיש טוב ומקובל, לא פלא שאמות המידה השתבשו לחלוטין.
יכול להיות, שבאם ההורים [שקשה להם, כי הם במרוץ הישרדות כלכלי ] היו מוצאים יותר זמן איכות למשפחה, לחינוך ילדיהם,לחיבה אמיתית, מה שראינו השבוע, לא היה מגיע לממדים כאלה.

אפרופו תוכניות ריאליטי
אלו הפכו מזמן, באם נרצה או לא לעמוד השדרה הטלויזיוני של הזמן האחרון.
אינני חסיד גדול של תוכניות ריאליטי, מצד שני התוכניות שעוסקות בגילוי כישרונות בתחום השירה והמוזיקה, מעשירות מדי פעם את חיינו, ביוצרים ומבצעים ראויים.
למי שעוד לא יצא לשמוע את האחים גת, [לבושים כאברכים] קבלו המלצה חמה.
לטעמי, שירתם המלווה בנגינת גיטרות, הינה תענוג צרוף.
ועוד משהוא שכנראה יכול להתבצע, רק בריאליטי אצלנו.
נערה בת 17 עולה מחבר העמים, שאביה לא בקשר עם משפחתה, שרה לאחיה למחצה שיר תקווה [המסתלסל מזרחית] שכתבה מירי מסיקה והלחין שמעון בוסקילה והביצוע….חודר ללבבות ונשמע נהדר.

בואו נחזור לצילום [ כמעט כתבתי, בואו נחזור לפוקוס], מתי כדאי לצלם אופקי ומתי אנכי ?.

להערכתי מעל ל- 90% מהצילומים שלי מצולמים אופקית. תחושתית נראה לי, שהצילום האופקי "נכון" יותר לעין , מבחינת הנוחות וההתרשמות מהתמונה.
מכיוון שמרבית התמונות שלנו אינן מודפסות, אלה מוצגות במחשבי הפרטי או באתרי מחשבים , הרי שגם שם הצורה האופקית מותאמת וגדולה יותר, בגלל מגבלות הגובה והפרופורציות במסך.
עם זאת לפעמים [מי יותר ומי פחות] נצלם אנכית. השאלה היא מתי?, באם הייתם מבקשים ממני תשובה "מהמותן", מה שנקרא בשליפה, הייתי עונה מתי שזה "יושב" לי יותר.
באם תרצו קצת הרחבה , הרי שזה קורה בדרך כלל, כשהנושא הצילומי הינו אנכי במובהק, למשל צילום של מגדל גבוה, או כדוגמא נוספת, צילום של קוף על ענף, שזנבו משתלשל כלפי מטה.
צילום כזה אופקי, יחתוך במרבית המקרים את הזנב . [ זה לא כואב לקוף, אבל לנו נראה שמשהו חסר].
גם בתמונה בה הסצנה מתאפיינת בריבוי קוים אנכיים, למשל גפנים בכרם הנטועות בשורות אנכיות, או שביל בין שתי שורות עצים ביער. בצילומים כאלה ודומיהם אעדיף לצלם אנכית.
ההמלצה הפשוטה והטובה לכולם, באם אין מגבלת זמן, כדאי לצלם, גם כמה תמונות אנכיות. לפעמים, התוצאות יפתיעו לטובה.

קבלו המלצה על ספר [למעשה על שניים]
בזמנו כשנכתב הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" של גון גריי,
הוא זכה להצלחה אדירה והפך לרב מכר, שמכר מיליוני עותקים ותורגם לשפות רבות.
בראיה עכשווית, ספריה של ד"ר לואן בריזנדיין "המוח הנשי" ו"המוח הגברי" עושים קצת סדר בראיה הגברית והנשית, בשלבי החיים השונים. גם באם ההתנהגות הסטריאוטיפית בספר אינה מתאימה לגמרי עבורכם, הרי שהיא מאפשרת הסתכלות פרקטית, על ההבדלים בנינו, מתוך הבנה שלעולם יהיה שוני, אבל תמיד קיימת האפשרות, להבין טוב יותר האחד את השני ולהסתייע בידע הזה, במהלך הקשרים הבין אישיים שלנו.
הערה: מחציתו של הספר "המוח הגברי", הינה ביבליוגרפיה [מראה מקום\ציטוטי מחקרים], כך שבפועל הספר הפך לספרון בן כמאה עמודים בלבד. למרות זאת, כדאי לקרוא גם אותו.

דברים בשם אומרם והפעם של אריך פרום על האהבה :
הפרדוקס הגדול של האהבה הוא, ששתי נשמות נעשות לאחת ובכל זאת, נותרות שתיים.

תערוכות צילום במוזיאון תל אביב.
במוזיאון תל אביב נערכת עד 25 ינואר 2014 תערוכתו של אמן הצילום ג'ף וול [נולד בקנדה, 1946]. בתערוכה מוצגות 30 מיצירותיו העיקריות במידות גדולות ומרשימות [ 2×3 מ' וכיו"ב], לרבות צילומי רחוב ייחודיים ועד צילומים מבוימים לפרטי פרטים.
מרבית הצילומים בצבע וחלקם בשחור לבן.

במקביל כדאי להזכיר את תערוכתו של מיכה בר עם, חתן פרס ישראל לצילום, אשר מציג
כ- 40 צילומים שצולמו ערב מלחמת יום הכיפורים.
בנוסף מוצגת תערוכת צילום, של האמן הישראלי שרון יערי, תחת הכותרת : זנק אל עצמך.
מקבץ התערוכות במקום [לרבות אלו שאינן בתחום הצילום] בהחלט מהווה המלצה לביקור.

על "משקה האלים" ויתרונות השוקולד המריר.
שוויץ זו המדינה שבה צורכים הכי הרבה שוקולד. השוויצרי צורך בממוצע 7 ק"ג של שוקולד בשנה.
הישראלי צורך בממוצע רק 1.5 ק"ג שוקולד בשנה [הנתון הזה קצת מוטה למטה, כי אני לא השתתפתי במדגם] .
מעבר להיצע הגדול יותר שיש להם בתחום, האם הם יודעים משהוא שאנחנו מפספסים?
את היתרונות הבריאותיים של השוקולד והם לא מעטים, נסקור לקראת סופה של הרשומה.
כרגע בואו נעשה סדר. איכותו של השוקולד נקבעת ברובה על ידי אחוז מוצקי הקקאו שבתוכו, נתון אשר מצוין על גבי החפיסה. מבחינתי שוקולד לבן אינו שוקולד, אלה ממתק שכל קשר בינו ובין הבריאות מקרי בהחלט.
השוקולדים המרירים שאנחנו עוסקים בהם מתחילים מ-70% מוצקי קקאו בתוכם ועד 85%.
בשוקולדים עם אחוזי קקאו פחותים, יש כמות סוכר גבוהה יותר שאינה מומלצת בצריכה גבוהה יחסית ומעל 85% המרירות והחמיצות של פולי הקקאו הופכת להיות מעמסה על חוש הטעם ובמקום שנהנה, מרבית האנשים יסבלו.
מי שלא בתוך העניין יגיד שגם 70% זה מר עבורו. ייתכן, אבל זו תשובה נכונה להיום וניתן לשנותה, מבלי להוריד מההנאה ותוך היחשפות למגוון טעמים עשיר ומגוון יותר.
הבעיה העיקרית נעוצה בכך שמרגילים אותנו לכמויות סוכר גבוהות מדי על שלל השפעותיהן השליליות על הגוף. אין בעיה לפתור את הנושא בהדרגה, קחו מעט מ-60% ואיכלו עם מעט 70% לאחר זמן לא רב גם שוקולד ה70% ,יהיה מתוק עבורכם. תמשיכו בתהליך ותערבבו שוב את ה-70% עם מעט שוקולד עם מוצקי קקאו גבוהים יותר וככה עד שתגיעו לטעם האידיאלי עבורכם, כלומר טעים ושאינו מתוק או מר מדי.
כאמור המרכיב העיקרי שעליו נשען השוקולד הוא הקקאו, שכונה על ידי האצטקים "משקה האלים" מחקרים אחרונים על קקאו ושוקולד מריר [מ- 70% ומעלה] מצאו יתרונות רבים בצריכה מבוקרת להלן תמציתם:
הקקאו מכיל נוגדי חמצון החשובים מאוד לבריאות, בכמות גבוהה ביותר [פי 2 מיין אדום, פי 3 מתה ירוק ופי 5 מקפה שחור] היפה הוא שגם בשוקולד המריר [אתם כבר יודעים למי הכוונה] נשמרת כמות גבוהה מאוד של נוגדי חימצון.
בקקאו יש הרבה מגנזיום, ברזל ואבץ.
צריכת הקקאו [והשוקולד המריר] במידה, טובה לבריאות הלב, נמצא שהיא גם מרחיבה את העורקים ומשרה הרגשה כללית טובה.
נראה לי כעת מתאים ובסדר, "ליישר" עוד קצת שוקולד מריר מעולה.
אחרי שנהנינו מהטעם, קבלו מעט הסתייגויות, למה במקום ירקות או כריך בריאות, לא נחסל חפיסת שוקולד מריר.

ראשית הימנעו משוקולד שיש בו תוספת חלב [ המנטרלת את מרבית יתרונותיו ] ומשוקולד שיש בו שומן מוקשה אפילו באחוזים מאוד קטנים[מזיק].
בנוסף הימנעו ממשקאות שוקולד ומאבקות להכנה עצמית הרוויות בסוכר.
יצרני חטיפי "הבריאות" רוכבים על גל הפרסומים החיוביים בנושא השוקולד המריר והם מוסיפים אותו למרכיבי החטיף, תוך הדגשת הנושא באריזה. אלה שכמות השוקולד במרבית החטיפים זניחה, כמות מוצקי הקקאו נמוכה והתעמקות בשאר מרכיבי החטיף תשאיר אותו בדר"כ על המדף.
איני ממליץ על שוקולד עם ממתיקים מלאכותיים הם לא טעימים לחיכי וגם הממתיקים המלאכותיים מהווים בעיה שאולי נכתוב עליה בעתיד כמה שורות. אגב, העלאת רמת הסוכר בגוף [ הערך הגליקמי ] כתוצאה מאכילת שוקולד, נמוכה יחסית בגלל השומן שבו.
בכל שוקולד יש רמה גבוהה של שומן כללי ושומן רווי לכן יש לצרוך אותו במידה, תוך התחשבות ממה מורכב מזונכם.
בשוקולד המריר, בגלל התאוברומין והקפאין, קיים אפקט מעורר.
לדעתי אדם ללא בעיה בריאותית ועם תפריט מאוזן , יכול להפיק תועלת מצריכה של 10-15 גרם שוקולד איכותי מריר ביום ועם זאת כדאי שתבקשו את חוות דעתם של אנשי המקצוע.
באם אתם רוצים לחזור לצילום, אז בוודאי קראתם על הטרנד החדש של צילומי ילדים קטנים כשהם מרוחים בשוקולד ולידם שאריות עוגת שוקולד וכיו"ב. אני משוכנע שגם אותם הורים שאוהבים את הגימיק שמצטלם יפה, דואגים לבריאות הילד ובמקרה זה כמה שפחות [סוכר] שווה כמה שיותר [בריאות].

בשולי החברה והחדשות

בין החדשות הגדולות על המתרחש בטהרן ועל האביב ביחסים בין ליברמן ודרעי לקראת הבחירות לרשויות  המקומיות, הובלעה ידיעה קטנטנה על התאבדותו של סרגיי חליופין ז"ל שעבד ב-17 השנים האחרונות כשומר לילה בבית מעריב.

מסתבר שסרגיי יצר בחייו, קשר אנושי יוצר דופן עם העובדים, ללא כל קשר לתפקידם בעיתון.

האיש שהיה בעל השכלה גבוהה, נאלץ בארץ חדשה, עם שפה שאינה שגורה לגמרי, לעבוד כשומר לילה, כעובד קבלן.

עם עזיבת בית מעריב על ידי עובדיו, החליט לשים קץ לחייו.

יהי זכרו ברוך .

תגידו עד מתי נסבול את הביזיון המכונה  "עובדי קבלן" ? ואת שכר העבדים המשולם להם,   כאשר במקביל קיימת שכבת מנהלים המתפקדת כמעט כגילדה סגורה והמשתכרת סכומי עתק בלתי הגיוניים. אותם מנהלים  "עושים כסף" בזמן שהם יושבים  פעם אחת בשירותים, יותר ממשכורתו החודשית של  "עבד קבלן".

ומזווית אחרת, האם גם אנחנו עוברים ביעף על עמדת השומר במתקנים השונים, ללא אמירה בסיסית של שלום. חזקה עלינו שמרבית השומרים ויתרת עובדי הקבלן [שרובם מחבר העמים ואתיופיה] אינם מועסקים שם מתוך בחירה. תקדישו לזה דקה, כשאתם חולפים דרכם בפעם הבאה.

כתבתי פעם משהוא על האנשים שבשוליים:

בשולי החברה

ערב ירד וסתם יצאתי להליכה
ראיתי אותו שרוע ,נתמך על עמוד בקצה המדרכה.
עיניו מזוגגות, פניו הכהות כמו קפואות.
מכנסיו בלויות וידיו מעט רועדות,
בקבוק ריק ,של וודקה זולה לצידו,
ומדי פעם ,עובר טיק עצבני בלחיו.
אתה צריך משהו , שאלתי
והוא הסב את מבטו, במהרה,
ושוב חזר לבהות ,בנקודה לא ברורה.

המשכתי ללכת ,כאילו  אין לי ברירה,
הוא הרי לא שיתף פעולה
ואני יצאתי לסתם הליכה,
אבל כשחזרתי ,הוא כבר לא היה
ונצבט לי הלב ,כי כשלתי בנתינת עזרה.

 מי יודע איזה ,חיים קשים הוא עבר,
מי יודע איזה עתיד, יש לו כאן בנכר,
אנחנו בעצמנו כל כך "עסוקים",
לא מרימים את החוטם,
חוץ מאהלן ומה העניינים.
בסלון יושבים,מקטרים,מבקרים
אבל מהר מאוד ,חוזרים לאותם עיסוקים.

להבא לא אוותר, המראה  שלו אצלי מנקר,
כיום אני מתעכב,מסתכל לצדדים
ואפילו מתנדב פה ושם לפעמים,
כי אין ברירה ,אנחנו אותם אנשים,
זה רק המקום,הזמן וחלוקת הקלפים,
שעושים אותנו ,לכל כך שונים.

בואו נחזור לצילום: כמה מילים  בתמצית [עוד נרחיב  בכך בהמשך] על קורסי צילום.

מזה שנים שתחום הצילום הופך להיות יותר ויותר פופולארי . הורדת מחירי המצלמות,נגישות אפשרויות הצילום מניידים למיניהם והתרחבות  אתרי הצילום והרשתות החברתיות המעודדות ומשתפות בתמונות בזמן אמת, יצרו ביקוש רב יחסית לקורסי וסדנאות צילום ובתוך כך גדל גם ההיצע של מארגני הקורסים וההדרכות בתחום הצילום.

לימודי\קורסי\ הצילום יכולים להיות ארוכים [מעל לשנה] ועד לקורס קצר של מספר מצומצם של מפגשים . הקורסים הנלמדים כוללים בדרך כלל קורסי מתחילים, מתקדמים, תאורת סטודיו וחוץ, צילומי נוף, צילומי אופנה, מאקרו, עיבודי תמונה ועוד,

[אגב ולתשומת לב הגופים בתחום, היו בעבר גם קורסים לרמות הגבוהות יותר, שכונו כיתות אמן בצילום, צילומי מאסטרים וכיו"ב .לעניות דעתי מסגרת לימודית, המקיימת קורסים לרמות הגבוהות ביותר ונהנית ממוניטין מקצועי, מקרינה בכך על כל פעילותה הבסיסית, בה נאגרת מירב הפעילות והרווחיות]

הסדנאות הקצרות כוללות בדרך כלל רק מפגש  אחד עד שלושה ונערכות במגוון נושאים לרבות צילומי לילה ,צילומי מזון, מאקרו,מחול, עירום אמנותי, טקסי עדות  ועוד.

קטגוריה נוספת קשורה הינה טיולי צילום בחו"ל, המאפשרים טיול ממוקד באזור גיאוגרפי נתון לשם צילומים מרוכזים של, חבל ארץ ייחודי, תופעת טבע, נופים, בעלי חיים, סגנון אדריכלי וכ"ו.

בעוד שבטיולי צילום לחו"ל, ניתן לעשות די בקלות הערכה מפוקחת, לגבי התועלת הצפויה מול המחיר, הרי שבקורסים, ההערכה היא פחות פשוטה וקיימות לא מעט התלבטויות, האם להירשם לקורס מסוים ובאם כן, תחת איזו מסגרת.

כאשר אנחנו מדברים על קורסים וסדנאות ברור שהרמה אינה אחידה והתמחור שונה.אגב מחיר גבוה אינו תמיד ערובה לטיב הקורס. המחיר מושפע מעבר למוניטין, לרמת המדריכים והציוד בעיקר בהתאם למספר השעות וכאן לדעתי כדאי להיות ערים ל- 3 פרמטרים :

1. ביקורת הצילומים במסגרת הקורס. זהו תהליך נחמד בו כל אחד מקבל התייחסות לצילומיו ומשתתף בהערות לצילומי אחרים. הבעיה היא שעקומת הלימוד מהנושא הולכת ויורדת, לאחר סקירה של מספר צילומים בודדים. מכיוון שאנו משלמים על זמן, כדאי לבדוק כמה זמן מושקע בכך ולטעמי ביקורת של מעל חצי שעה, מקסימום שעה במקרה של כיתה גדולה, הופכת להיות בלתי יעילה ואת הזמן היה כדאי לנצל ללימוד מעשי או תיאורטי של נושא חדש.

2. תולדות הצילום או ניתוח של עבודות של צלמים מפורסמים. זה נהדר, אבל אנחנו משלמים על זמן וכולנו יכולים לקבל [בעזרת הפניה] את כל הנושא  בהרחבה ברשת. למעט מקרים יוצאי דופן, הייתי מבכר כי החלק הזה בקורס לא יתפוס נתח משמעותי מזמן הלימוד.

3. צילום מעשי. אני לא מכיר צלם, גם באם הוא נורא מוכשר, שנולד עם מצלמה ביד.כמות הזמן בו נצלם ונקבל משוב בזמן אמת מהמדריך (בהנחה שאין עוררין על מקצועיותו), היא מהותית להטמעת החומר הנלמד. לדעתי ככל ששעות הצילום המעשי בהתאם לנושאים ארוכים יותר, כך ייטב.

מהצד השני הרשת היא גן עדן  בתחום הצילום, שפע של מאמרים, כתבות וסרטונים על כל תחום וכל נישה ובמגוון אפשרויות. בנוסף קיימים לא מעט פורומים המאפשרים קבלת משובים על תמונותיכם ומהם ניתן לדלות את הדברים הרלוונטיים עבורכם מהבחינה המקצועית.

לסיכום, באופן עצמאי או בהדרכה ספציפית, או במסגרת קורס\סדנא, את\ה מכיר הכי טוב את התאמתך לנושא  ואת אילוציך. בכל דרך בה תבחרו ותשקיעו, תוכלו  להטמיע ידע ולהשתפר,  כדי שתיהנו יותר מהתוצאות ומקו צילומי ייחודי, משלכם.

בתחילת 2011  לאחר עוד מסע הסתה נגד ישראל ומדיניותה, הוצאתי מסמך  לקברניטי המדינה ובו הצעתי כי תוכן חוברת, המפרטת את עמדתה הצודקת והמוסרית של ישראל, למול האילוצים הביטחוניים והאחרים נגדם היא פועלת. הצעתי שהחוברת תוכן במספר שפות , תופיע באינטרנט כשהיא זמינה לכל אדם ובנוסף במתכונת מודפסת, שתמצא בכל נציגויות ישראל בעולם.

הצעתי שבחוברת יפורט הקשר בין העם למולדתו מקדמת דנא, הפרעות שנעשו ביהודים לאורך ההיסטוריה, השואה, הגורמים שהביאו להקמת המדינה והאילוצים הביטחוניים שמלווים את חיינו בארץ. עם זאת תדגיש החוברת, את רצונו של העם היהודי בשלום ואת התרומה הישראלית והיהודית למדע ולקהילה הבינלאומית.

חוברת כזו באם הייתה נערכת ומופצת נכון, הייתה יוצרת מאזן הסברה חדש ומשפרת דרמטית את התשתית ההסברתית של ישראל בעולם על כול המשתמע מכך.

כרקע להכנת החוברת צירפתי את הנספח הבא . [אתם מוזמנים להעתיק את הנספח באנגלית המופיע במדור important מתחת לתמונה ולהפיצו בבמיילים לתפוצת חו"ל שלכם. תודה רבה על שיתוף הפעולה למען ישראל ונגד האנטישמיות.]

הנספח: על יהודים וישראלים, פלסטינים וערבים והשלום שביניהם
היהודים הינם קבוצה אתנית שמית קדומה. מאפיינת אותם הדת היהודית, אבל ההשתייכות לעם היהודי אינה קשורה בהכרח לקיום אורחות חיים דתיים תגליות ואזכורים ארכיאולוגיים מוצקים, הקשורים ליהודים החיים בארץ ישראל נתגלו החל משנת 1200 (תגליות מצגת ישראל) אבות העם היהודי כנזכר בתנ"ך היו אברהם, יצחק ויעקב ( שמו של בנו הרביעי של יעקב היה יהודה).

מרבית הזמן חיו היהודים תחת שלטונות כיבוש זרים החל מהאימפריה האשורית, ועד לשלטון המנדט הבריטי מלפני קום המדינה. בעקבות הכיבושים גלו חלק ניכר מהיהודים לארצות שונות בעולם. עם זאת, ראוי לציין כי כל הזמן, ובאופן רצוף, מימי האבות ועד הקמת מדינת ישראל חיו יהודים בשטחה של ארץ ישראל.

היהודים בגלות, כשהגיעו לארצות השונות בעולם לא נקלטו בתחילה בקלות. מגוון המקצועות האפשריים עבורם, היה מצומצם (לדוגמא, נשללה מרובם האפשרות להיות בעלי קרקעות ולעסוק בחקלאות) ורבים מצאו את עצמם עוסקים בענפי הפיננסים והשירותים.

על בסיס של קנאת זרים אנטישמיות וקנאות דתית, ולפעמים סתם כדי לגזול את רכוש היהודים כי זה היה הכי קל והכי נוח.נולדו והופצו עלילות דם איומות, לפיהן היהודים משתמשים בדם של ילד נוצרי כדי לאפות מצות בפסח.
לא עזרו הכחשות גורפות וגינויים מצד אפיפיורים ושליטים, הנושא הלך וצבר תאוצה וזאת למרות שבכל ועדות החקירה והתהליכים המשפטיים לא נמצא כל בסיס לעלילות הדם.
מכות וגזירות רבות נפלו על העם היהודי לאורך ההיסטוריה. אולם ללא ספק, הנוראית האכזרית והקשה מכולן הייתה השואה. תהליך מתוכנן ומזוויע זה, שרצה להביא להשמדה של העם היהודי כולו, ובוצע ע"י הצורר הנאצי ברשותו של אדולף היטלר, פיקודיו ובעלי בריתו. הנאצים הללו יצרו מכונת רצח משומנת שכל תכליתה ביצוע רצח סיטונאי של העם היהודי באופן מתוכנן ובדם קר.
כשישה מיליון יהודים נספו בשואה , כשכל אדם, אתם יודעים, הוא עולם ומלואו,כמעט בלתי אפשרי להבין את משמעות המספר , כששה מליוני יהודים נרצחו. היום העם היהודי כולו מונה רק כ-14 מיליון יהודים.הריכוזים הגדולים בהם חיים היהודים מעבר למדינת ישראל הינם בארצות הברית, אירופה ודרום אמריקה.

כדי להשלים את התמונה, צריך לספר מעט גם על הפלסטינים, על מלחמת העצמאות, הטרור, והסיכויים לשלום.

ראוי להדגיש כי המונח פלסטינים נטבע רק לאחר הקמתה של מדינת ישראל. השם פלסטין מקורו בשם סוריה פלסטינה שניתן לארץ במאה ה-2 לספירה, על ידי הרומאים. כדי לשנות את השם ממלכת יהודה. מוזכרים בעניין זה גם הפלשתים, שהיו יורדי ים אדומי שיער שהגיעו בסוף המאה ה-12 לפנה"ס לחופי ארץ ישראל. לערבים שמקורם בחצי האי ערב, אין כל קשר לפלישתים, גם בתיעודים ומאמרים שלפני קום המדינה אין מזכירים את מה שמכנה היום התקשורת – העם הפלסטיני.
כפי שהיו יהודים רבים במדינות ערב,כך גם חיו ערבים בתקופות מסוימות, לרבות לפני קום המדינה, בארץ ישראל. למרות שהערבים בנו להם בירושלים מקומות קדושים, הרי שהעיר הקדושה ביותר עבורם היא מכה ואילו ליהודים ירושלים היא העיר הקדושה ביותר. היהודים נוהגים לומר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי" כלומר, כל תפקודי הבסיסיים ייעלמו באם נגיע לאבסורד של הפקרת ירושלים.

עם הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, החלה למעשה מלחמת העצמאות שהערבים מכנים מלחמת '48. מדינות ערב הודיעו שלא יקבלו את החלטת האו"ם על הקמת המדינה והחלו מהלכים צבאיים וקרבות כדי לקעקע את יסודותיה העדינים של המדינה שזה אך הוקמה. בתחילה היו מהלכים צבאיים מקומיים, לאחר מכן השתתפו בקרבות מסגרות מאורגנות ובהמשך נטלו בהם חלק מצבאות מדינות ערב ,כמלחמה מאורגנת.
מלחמת העצמאות הייתה קשה ביותר ועקובה מדם, הצבא הישראלי שרק הוקם נמצא בשלבי התארגנות עם מסגרות מדולדלות וציוד דל וחסר. מספר האבדות בקרב הישראלים היה גבוה מאוד כאחוז מכלל היישוב (לרבות ילדים נשים זקנים) נספו במלחמה.
אין ספק שבמלחמת העצמאות היה נתון היישוב היהודי בארץ ישראל על בלימה וכל הרעיון של בית בטוח לכל יהודי באשר הוא שיישמר וישמור על העם היהודי כדי ששואה נוספת לא תחזור,עמד בסכנה.

היום במבט אובייקטיבי המצב שונה לחלוטין. הצבא הישראלי הוא אחד מהצבאות הטובים בעולם, והוא מצויד בכלי נשק מודרניים ובטכנולוגיה המיועדת להגנת המדינה.שלא כבעבר, אז הייתה משמעות אדירה ומוחלטת לגודל הכוח הפיזי (מספר החיילים) היום הדגש הוא
על היתרון הטכנולוגי.

לצערנו, קיימים בעולם היום כלי נשק הרסניים בעלי יכולות גרעיניות ואחרות, העלולים לשמש כנשק להשמדה המונית. זו הסיבה שיש לעשות את הכול כדי לא לאפשר הימצאות נשק כזה בידי מדינות הנשלטות ע"י שלטון השואף להשמיד מדינה אחרת, כי בכך קיים גם איום ממשי על שלמות העולם כולו. באם נאמין לפרסומים זרים , מצוי בידי ישראל כל הנשק הדרוש להגנה עצמית, אבל לעולם לא יהיה מנהיג ישראלי שיפעל או יקרא להשמדתה של מדינה אחרת.
הישראלים הינם עם שוחר שלום ומייחל לשלום. כמות שירי השלום שנכתבו בישראל אין לה אח ורע בשום מקום אחר בעולם.

מובן יהיה לכל אדם שיבדוק את ההיסטוריה והינו מוכן לבחון את הנושא בצורה אובייקטיבית כי באם לא היו מעשי מלחמה וטרור נגד ישראל, אזור זה של המזרח התיכון היה יכול להפוך לגן עדן עלי אדמות. אולם, לצערנו, בגלל ההסתה הקיימת והמתמשכת נגד ישראל ובגלל גודל האוכלוסייה הערבית ( וחלק מהאוכלוסייה המוסלמית) נערכות הפגנות במדינות שונות , בשילוב עם ארגון פרובוקציות נגד ישראל. פרובוקציות אלה מסוקרות בתקשורת שוב ושוב ובכך הן משמשות חומר דלק ובמה לקיצוניים ותורמות בעקיפין למצב של חוסר השקט באזור. ברור גם שחייל ישראלי עם נשק במחסום מול קבוצת אזרחים לא מצטלם יפה, גם חומת הפרדה בלב יישוב ערבי מצטלמת גרוע ומפריעה לאורח חיים תקין אך מישהו בדק כיצד הגענו למצב הזה? כמה קורבנות ישראלים חפים מפשע נהרגו לפני קרות המצב הזה?
פעמים רבות גורמים חבלניים בעזה ויהודה ושומרון, שכל רצונם בליבוי והנצחת הסכסוך מקימים את בסיסם ויורים ומפגיזים ללא הבחנה מתוך אוכלוסייה אזרחית פלסטינית ביודעם שכל פעולת נגד של הצבא הישראלי נבדקת גם במישור של אי פגיעה מכוונת באזרחים

בנושא זה ראוי לומר עוד כמה מילים: נכון שיש קיצוניים בשני הצדדים אך היהודים לא מארגנים כמו הקיצוניים הערביים ,מחנות אימון צבאיים וקייטנות חבלה צבאיות לילדים רכים. היהודים לא עושים שטיפות מוח לילדים מגיל אפס ומחדירים בהם אמונה לפיה מטרתם וייעודם בחיים ,הינו להתפוצץ ולהרוג
בכך כמה שיותר יהודים. היהודים לא חוטפים ו|או מפוצצים מטוסים, לא רוצחים ספורטאים באולימפיאדה, ולא מפגיזים ריכוזי אוכלוסייה אזרחית בכוונה תחילה. אף מנהיג ישראלי או יהודי לא קורא ולא יקרא להשמדתה של אף מדינה ערבית. אף מנהיג יהודי לא קורא ולא יקרא למלחמת ג'יהאד (מצווה) נגד הכופרים. ברור יהיה לכל מי שיבדוק את הנושא בפתיחות ובאובייקטיביות שלא היהודים או הישראלים אשמים באלימות במזרח התיכון ושבאם הערבים הקיצוניים יפסיקו את ההסתה ומנהיגיהם ירצו שלום אמיתי, ישרור שלום לבטח באזור.

אנו משוכנעים כי כאבם של אם, אב, אח ואחות, ישראלים או פלסטינים, הינו כאב זהה ואנו משוכנעים שכולנו יכולים ליהנות מפירות השלום. תדמיינו לעצמכם מה יקרה כשיבוא השלום לאזור וייווצר שיתוף פעולה אמיתי בין כל הצדדים .

מדברים לא מעט על המוח היהודי, כדוגמא נשווה את הנתונים בפרס נובל. על פי הנתונים עד סוף 2009 זכו בפרסי נובל 804 אנשים מכל העולם. מתוכם זכו בפרס 129 יהודים , מתוך משקלם באוכלוסיה הכללית שמהווה כאמור רק 0.2%. אגב, רוב הזוכים היהודים זכו בפרס בתחומי הפיסיקה והרפואה. אין שום ספק בכך,כי עם בואו של השלום, מרבית האנרגיה ומיטב המוחות אצל הערבים והיהודים יתרכזו בקידום החינוך ובפתרונות שהינם לטובת איכות חיי האדם באשר הוא. נכון לא קל לעשות שלום ,הנושא טעון, האינטרסים מנוגדים, יש דברים שאסור לוותר עליהם והבעיות קשות מנשוא, אך השלום בוא יבוא, וככל שיקדם כן ייטב. עלינו לא לחשוש מתהליך השלום, ראוי ומוסכם כי כל הסכם שלום שיוצג ע"י המנהיגים יובא לאישור הצדדים במשאל עם, ראוי גם כי בהסדר מקדים לקראת השלום האמיתי, תיכלל תקופת הסתגלות ארוכה אפילו בת עשרות שנים, במסגרתה יתחייבו הצדדים בפיקוח המעצמות להפסקת ההסתה הערבית , ליחסי שכנות טובים, ולקיום פרויקטים כלכליים מפורטים ומשותפים בחקלאות, במלונאות, במסחר, בתעשייה, במדע, בחינוך ועוד. הפעילות המשותפת כמתואר לעיל תביא להתפוגגותה של האיבה ולתחילתו של עידן חדש – עידן השלום.

לאחר מכן קיבלתי מספר טלפונים ותגובות מהמשרדים הרלוונטיים. כתמצית התשובה שקיבלתי הינה :  כי הנושא העקרוני יטופל בהמשך בצינורות המקצועיים המתאימים.

על זה נאמר,  אשרי המאמין…….. למרות זאת אני מקווה, שיימצא האדם בעתיד, שיבין את החשיבות, למול הצטברות האנטישמיות ושנאת ישראל ויקדם את הנושא.