על הפערים והעוני המובנה בישראל, או : אף פעם לא הייתי מחסידיו של עמיר פרץ ולמה כנראה שטעיתי.

מה שקורה מהבחינה הכלכלית אצל חלק מהותי מאזרחי המדינה, הוא בלתי נתפס בחברה מערבית מתוקנת. האפשרות לקניית דירה, ללא השתעבדות למשכנתא ענקית , הופכת להיות אצל מרבית המשפחות צעירות, לבלתי מושגת ולכך אני מקדיש כתבה נפרדת ורחבה במדור: נושאים מעבר לשוטף, בעדכון הבא.
היום אני מבקש להתרכז במנהיגות שכנראה אטומה לקשיים הכלכליים, של הרבה מאוד משפחות [וגם ביחידים לאחר שירות צבאי\לאומי בדרך כלל] הגרות בשכירות, כאשר 2 בני הזוג עובדים במשרות סבירות פלוס ולמרות זאת, הם אינן מסוגלות לספק את צורכי הילדים\המשפחה באופן ראוי.
שורש הבעיה נעוץ בשחיקת חלקן היחסי של המשכורות, למול עליה דרסטית בעלויות הדיור בפרט ועלויות המחיה השוטפות הנוספות.
בנוסף לכך, גם כל מערך קצבאות הילדים קוצץ באופן דרסטי. בהשוואה לאירופה הקצבאות נמוכות אצלנו, בין פי 2 ליותר מפי 5. [ כ-29 יורו לילד בישראל מול כ- 165 יורו בגרמניה ובאירלנד ובנוסף עלות המזון שם זולה יותר ]. גם במונחים של תוצר לנפש, הקצבה בישראל היא כחצי מהמקובל באירופה.
אז נכון, היו פוליטיקאים חרדים שדחפו את נושא הקצבאות כתמיכה בקהל שלהם, אבל נראה שפה שפכו את המים עם התינוק. למה אי אפשר להגדיל קצבאות לאוכלוסיות נזקקות ולהוריד הקצבאות לשכבות מבוססות ?

גם קצבת האבטלה בישראל, על כל סייגיה, הינה הנמוכה ביותר מכל מדינות אירופה וארה"ב.
בנוסף גם הפנסיה הסוציאלית לקשישים הינה הנמוכה ביותר במושגי תוצר לנפש ממדינות אירופה וארה"ב. בישראל של היום, לכ- 45% מהאוכלוסיה המבוגרת של בני 60 ומעלה, אין כלל פנסיה.
נחזור ברשותכם לכותרת, איך כל זה קשור לעמיר פרץ . אז אחרי שצחקנו על זה שהביט מעט דרך משקפת אטומה ואחרי שהתנצלנו וברכנו על זה ,שהוא דחף את נושא פיתוח "כיפת ברזל" כשמרבית המומחים התנגדו למהלך. אנחנו מגיעים דרכו למרבית נבחרי הציבור המהותיים שלנו, שאיך לומר, רובם הגדול "מרופד כספית" .
לא נראה לי טבעי, שראש ממשלה או שר שמרופד היטב כספית, יביא מרצונו לרפורמות שיביאו דיור זול לצעירים, או מערכת סוציאלית תומכת, אשר תאפשר חיים קצת יותר טובים למשפחות, שאינן מאוגדות ואשר חטאן היחיד נובע מכך, שאין להם זמן לצאת להפגנות ממושכות, כי הם עוסקים בהישרדות כלכלית יום יומית.
לא צריך להיות גאון, כדי להבין שהפערים פה הם בלתי נסבלים. מצד אחד מספר משפחות
המרכזות הון עצום ומקושרות זמן רב לעטיני השלטון, אליהם הצטרפו בשנים האחרונות, גם כמה צעירים מוכשרים [חלק לא מועט מתוכם יוצאי יחידה 8200], המבצעים אקזיטים של עשרות ומאות מיליונים,אבל מבחינה כמותית, מדובר באחוז זניח.
בישראל קיימים פערים עצומים, בין השכבה המצומצמת של בעלי הון וותיקים וחדשים, לבין מרביתה של האוכלוסיה. פערים אלו חורצים בחברה שלנו ומחלישים אותה ועד שלא יקום מנהיג פוליטי שזוכר את קשיי הקיום מביתו [ראה עמיר פרץ לשם המחשה] , או מנהיג אחר שיעמוד מול עמדה ברורה וחד משמעית של מרבית העם, ולפני שהוא מאבד את כסאו יבין שצריך שינוי רדיקלי לטובת האזרחים, יימשכו הדיבורים שהורגלנו אליהם בשנים האחרונות.
ככל שאותם דיבורים [הכוללים גם הקמת ועדות דמה, שאינן משנות דבר] נמשכים ללא שום שינוי מעשי, כך יהדהד יותר אותו "הפיצוץ" כשיגיע [ והוא יגיע, גם אם יתמהמה] ויעשה את השינוי המבני המתבקש , כדי שכולנו נחייה בחברה יותר צודקת ויותר שיויונית.

על ערכים ומוסר בעידן החדש
מבלי להיכנס לחריצת דין, אני מניח שכל מי שראה את התמונות של אביו של הזמר, החובק ילדות במחשוף לפני או אחרי מסיבת "קריוקי" מבין שנחצו כל הגבולות .
עם זאת אנחנו רואים ברחוב סביבנו ילדות [ואל תפגעו לנו באינטליגנציה, הן ילדות]
המתלבשות , מתאפרות ומתנהגות בגיל 10-15 כאילו הן בעשור השלישי "הזוהר" של חייהם.
מה זה כל הפסטיבלים של "בת-מיצווש" הכוללים סדנאות של ציפורניים מלאכותיות , תוספות שיער, מכוני יופי, לימוזינות במשפחות קשות יום, מה זה כל "הבוקים" כאילו כל ילדה ,היא העתק משוכפל, של כוכבת פופ בוגרת. אין פלא שרבבות של צעירים מגיעים לכל ריאליטי והחלום הוא להיות דוגמנית\שחקנית\זמרת והינו משתנה , בהתאם לתוכנית אליה מתקיימים האודישנים.
בעידן שבו הסלבס הם נותני הטון, בעידן שמקדש את החיצוניות, בעידן של פייסבוק, טיווטר ורשתות חברתיות, אשר מתנסחות בקיצור ובאופן שטחי, כאשר צריך הרבה חשיפה והרבה לייקים, כדי להרגיש טוב ומקובל, לא פלא שאמות המידה השתבשו לחלוטין.
יכול להיות, שבאם ההורים [שקשה להם, כי הם במרוץ הישרדות כלכלי ] היו מוצאים יותר זמן איכות למשפחה, לחינוך ילדיהם,לחיבה אמיתית, מה שראינו השבוע, לא היה מגיע לממדים כאלה.

אפרופו תוכניות ריאליטי
אלו הפכו מזמן, באם נרצה או לא לעמוד השדרה הטלויזיוני של הזמן האחרון.
אינני חסיד גדול של תוכניות ריאליטי, מצד שני התוכניות שעוסקות בגילוי כישרונות בתחום השירה והמוזיקה, מעשירות מדי פעם את חיינו, ביוצרים ומבצעים ראויים.
למי שעוד לא יצא לשמוע את האחים גת, [לבושים כאברכים] קבלו המלצה חמה.
לטעמי, שירתם המלווה בנגינת גיטרות, הינה תענוג צרוף.
ועוד משהוא שכנראה יכול להתבצע, רק בריאליטי אצלנו.
נערה בת 17 עולה מחבר העמים, שאביה לא בקשר עם משפחתה, שרה לאחיה למחצה שיר תקווה [המסתלסל מזרחית] שכתבה מירי מסיקה והלחין שמעון בוסקילה והביצוע….חודר ללבבות ונשמע נהדר.

בואו נחזור לצילום [ כמעט כתבתי, בואו נחזור לפוקוס], מתי כדאי לצלם אופקי ומתי אנכי ?.

להערכתי מעל ל- 90% מהצילומים שלי מצולמים אופקית. תחושתית נראה לי, שהצילום האופקי "נכון" יותר לעין , מבחינת הנוחות וההתרשמות מהתמונה.
מכיוון שמרבית התמונות שלנו אינן מודפסות, אלה מוצגות במחשבי הפרטי או באתרי מחשבים , הרי שגם שם הצורה האופקית מותאמת וגדולה יותר, בגלל מגבלות הגובה והפרופורציות במסך.
עם זאת לפעמים [מי יותר ומי פחות] נצלם אנכית. השאלה היא מתי?, באם הייתם מבקשים ממני תשובה "מהמותן", מה שנקרא בשליפה, הייתי עונה מתי שזה "יושב" לי יותר.
באם תרצו קצת הרחבה , הרי שזה קורה בדרך כלל, כשהנושא הצילומי הינו אנכי במובהק, למשל צילום של מגדל גבוה, או כדוגמא נוספת, צילום של קוף על ענף, שזנבו משתלשל כלפי מטה.
צילום כזה אופקי, יחתוך במרבית המקרים את הזנב . [ זה לא כואב לקוף, אבל לנו נראה שמשהו חסר].
גם בתמונה בה הסצנה מתאפיינת בריבוי קוים אנכיים, למשל גפנים בכרם הנטועות בשורות אנכיות, או שביל בין שתי שורות עצים ביער. בצילומים כאלה ודומיהם אעדיף לצלם אנכית.
ההמלצה הפשוטה והטובה לכולם, באם אין מגבלת זמן, כדאי לצלם, גם כמה תמונות אנכיות. לפעמים, התוצאות יפתיעו לטובה.

קבלו המלצה על ספר [למעשה על שניים]
בזמנו כשנכתב הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" של גון גריי,
הוא זכה להצלחה אדירה והפך לרב מכר, שמכר מיליוני עותקים ותורגם לשפות רבות.
בראיה עכשווית, ספריה של ד"ר לואן בריזנדיין "המוח הנשי" ו"המוח הגברי" עושים קצת סדר בראיה הגברית והנשית, בשלבי החיים השונים. גם באם ההתנהגות הסטריאוטיפית בספר אינה מתאימה לגמרי עבורכם, הרי שהיא מאפשרת הסתכלות פרקטית, על ההבדלים בנינו, מתוך הבנה שלעולם יהיה שוני, אבל תמיד קיימת האפשרות, להבין טוב יותר האחד את השני ולהסתייע בידע הזה, במהלך הקשרים הבין אישיים שלנו.
הערה: מחציתו של הספר "המוח הגברי", הינה ביבליוגרפיה [מראה מקום\ציטוטי מחקרים], כך שבפועל הספר הפך לספרון בן כמאה עמודים בלבד. למרות זאת, כדאי לקרוא גם אותו.

דברים בשם אומרם והפעם של אריך פרום על האהבה :
הפרדוקס הגדול של האהבה הוא, ששתי נשמות נעשות לאחת ובכל זאת, נותרות שתיים.

תערוכות צילום במוזיאון תל אביב.
במוזיאון תל אביב נערכת עד 25 ינואר 2014 תערוכתו של אמן הצילום ג'ף וול [נולד בקנדה, 1946]. בתערוכה מוצגות 30 מיצירותיו העיקריות במידות גדולות ומרשימות [ 2×3 מ' וכיו"ב], לרבות צילומי רחוב ייחודיים ועד צילומים מבוימים לפרטי פרטים.
מרבית הצילומים בצבע וחלקם בשחור לבן.

במקביל כדאי להזכיר את תערוכתו של מיכה בר עם, חתן פרס ישראל לצילום, אשר מציג
כ- 40 צילומים שצולמו ערב מלחמת יום הכיפורים.
בנוסף מוצגת תערוכת צילום, של האמן הישראלי שרון יערי, תחת הכותרת : זנק אל עצמך.
מקבץ התערוכות במקום [לרבות אלו שאינן בתחום הצילום] בהחלט מהווה המלצה לביקור.

על "משקה האלים" ויתרונות השוקולד המריר.
שוויץ זו המדינה שבה צורכים הכי הרבה שוקולד. השוויצרי צורך בממוצע 7 ק"ג של שוקולד בשנה.
הישראלי צורך בממוצע רק 1.5 ק"ג שוקולד בשנה [הנתון הזה קצת מוטה למטה, כי אני לא השתתפתי במדגם] .
מעבר להיצע הגדול יותר שיש להם בתחום, האם הם יודעים משהוא שאנחנו מפספסים?
את היתרונות הבריאותיים של השוקולד והם לא מעטים, נסקור לקראת סופה של הרשומה.
כרגע בואו נעשה סדר. איכותו של השוקולד נקבעת ברובה על ידי אחוז מוצקי הקקאו שבתוכו, נתון אשר מצוין על גבי החפיסה. מבחינתי שוקולד לבן אינו שוקולד, אלה ממתק שכל קשר בינו ובין הבריאות מקרי בהחלט.
השוקולדים המרירים שאנחנו עוסקים בהם מתחילים מ-70% מוצקי קקאו בתוכם ועד 85%.
בשוקולדים עם אחוזי קקאו פחותים, יש כמות סוכר גבוהה יותר שאינה מומלצת בצריכה גבוהה יחסית ומעל 85% המרירות והחמיצות של פולי הקקאו הופכת להיות מעמסה על חוש הטעם ובמקום שנהנה, מרבית האנשים יסבלו.
מי שלא בתוך העניין יגיד שגם 70% זה מר עבורו. ייתכן, אבל זו תשובה נכונה להיום וניתן לשנותה, מבלי להוריד מההנאה ותוך היחשפות למגוון טעמים עשיר ומגוון יותר.
הבעיה העיקרית נעוצה בכך שמרגילים אותנו לכמויות סוכר גבוהות מדי על שלל השפעותיהן השליליות על הגוף. אין בעיה לפתור את הנושא בהדרגה, קחו מעט מ-60% ואיכלו עם מעט 70% לאחר זמן לא רב גם שוקולד ה70% ,יהיה מתוק עבורכם. תמשיכו בתהליך ותערבבו שוב את ה-70% עם מעט שוקולד עם מוצקי קקאו גבוהים יותר וככה עד שתגיעו לטעם האידיאלי עבורכם, כלומר טעים ושאינו מתוק או מר מדי.
כאמור המרכיב העיקרי שעליו נשען השוקולד הוא הקקאו, שכונה על ידי האצטקים "משקה האלים" מחקרים אחרונים על קקאו ושוקולד מריר [מ- 70% ומעלה] מצאו יתרונות רבים בצריכה מבוקרת להלן תמציתם:
הקקאו מכיל נוגדי חמצון החשובים מאוד לבריאות, בכמות גבוהה ביותר [פי 2 מיין אדום, פי 3 מתה ירוק ופי 5 מקפה שחור] היפה הוא שגם בשוקולד המריר [אתם כבר יודעים למי הכוונה] נשמרת כמות גבוהה מאוד של נוגדי חימצון.
בקקאו יש הרבה מגנזיום, ברזל ואבץ.
צריכת הקקאו [והשוקולד המריר] במידה, טובה לבריאות הלב, נמצא שהיא גם מרחיבה את העורקים ומשרה הרגשה כללית טובה.
נראה לי כעת מתאים ובסדר, "ליישר" עוד קצת שוקולד מריר מעולה.
אחרי שנהנינו מהטעם, קבלו מעט הסתייגויות, למה במקום ירקות או כריך בריאות, לא נחסל חפיסת שוקולד מריר.

ראשית הימנעו משוקולד שיש בו תוספת חלב [ המנטרלת את מרבית יתרונותיו ] ומשוקולד שיש בו שומן מוקשה אפילו באחוזים מאוד קטנים[מזיק].
בנוסף הימנעו ממשקאות שוקולד ומאבקות להכנה עצמית הרוויות בסוכר.
יצרני חטיפי "הבריאות" רוכבים על גל הפרסומים החיוביים בנושא השוקולד המריר והם מוסיפים אותו למרכיבי החטיף, תוך הדגשת הנושא באריזה. אלה שכמות השוקולד במרבית החטיפים זניחה, כמות מוצקי הקקאו נמוכה והתעמקות בשאר מרכיבי החטיף תשאיר אותו בדר"כ על המדף.
איני ממליץ על שוקולד עם ממתיקים מלאכותיים הם לא טעימים לחיכי וגם הממתיקים המלאכותיים מהווים בעיה שאולי נכתוב עליה בעתיד כמה שורות. אגב, העלאת רמת הסוכר בגוף [ הערך הגליקמי ] כתוצאה מאכילת שוקולד, נמוכה יחסית בגלל השומן שבו.
בכל שוקולד יש רמה גבוהה של שומן כללי ושומן רווי לכן יש לצרוך אותו במידה, תוך התחשבות ממה מורכב מזונכם.
בשוקולד המריר, בגלל התאוברומין והקפאין, קיים אפקט מעורר.
לדעתי אדם ללא בעיה בריאותית ועם תפריט מאוזן , יכול להפיק תועלת מצריכה של 10-15 גרם שוקולד איכותי מריר ביום ועם זאת כדאי שתבקשו את חוות דעתם של אנשי המקצוע.
באם אתם רוצים לחזור לצילום, אז בוודאי קראתם על הטרנד החדש של צילומי ילדים קטנים כשהם מרוחים בשוקולד ולידם שאריות עוגת שוקולד וכיו"ב. אני משוכנע שגם אותם הורים שאוהבים את הגימיק שמצטלם יפה, דואגים לבריאות הילד ובמקרה זה כמה שפחות [סוכר] שווה כמה שיותר [בריאות].

בשולי החברה והחדשות

בין החדשות הגדולות על המתרחש בטהרן ועל האביב ביחסים בין ליברמן ודרעי לקראת הבחירות לרשויות  המקומיות, הובלעה ידיעה קטנטנה על התאבדותו של סרגיי חליופין ז"ל שעבד ב-17 השנים האחרונות כשומר לילה בבית מעריב.

מסתבר שסרגיי יצר בחייו, קשר אנושי יוצר דופן עם העובדים, ללא כל קשר לתפקידם בעיתון.

האיש שהיה בעל השכלה גבוהה, נאלץ בארץ חדשה, עם שפה שאינה שגורה לגמרי, לעבוד כשומר לילה, כעובד קבלן.

עם עזיבת בית מעריב על ידי עובדיו, החליט לשים קץ לחייו.

יהי זכרו ברוך .

תגידו עד מתי נסבול את הביזיון המכונה  "עובדי קבלן" ? ואת שכר העבדים המשולם להם,   כאשר במקביל קיימת שכבת מנהלים המתפקדת כמעט כגילדה סגורה והמשתכרת סכומי עתק בלתי הגיוניים. אותם מנהלים  "עושים כסף" בזמן שהם יושבים  פעם אחת בשירותים, יותר ממשכורתו החודשית של  "עבד קבלן".

ומזווית אחרת, האם גם אנחנו עוברים ביעף על עמדת השומר במתקנים השונים, ללא אמירה בסיסית של שלום. חזקה עלינו שמרבית השומרים ויתרת עובדי הקבלן [שרובם מחבר העמים ואתיופיה] אינם מועסקים שם מתוך בחירה. תקדישו לזה דקה, כשאתם חולפים דרכם בפעם הבאה.

כתבתי פעם משהוא על האנשים שבשוליים:

בשולי החברה

ערב ירד וסתם יצאתי להליכה
ראיתי אותו שרוע ,נתמך על עמוד בקצה המדרכה.
עיניו מזוגגות, פניו הכהות כמו קפואות.
מכנסיו בלויות וידיו מעט רועדות,
בקבוק ריק ,של וודקה זולה לצידו,
ומדי פעם ,עובר טיק עצבני בלחיו.
אתה צריך משהו , שאלתי
והוא הסב את מבטו, במהרה,
ושוב חזר לבהות ,בנקודה לא ברורה.

המשכתי ללכת ,כאילו  אין לי ברירה,
הוא הרי לא שיתף פעולה
ואני יצאתי לסתם הליכה,
אבל כשחזרתי ,הוא כבר לא היה
ונצבט לי הלב ,כי כשלתי בנתינת עזרה.

 מי יודע איזה ,חיים קשים הוא עבר,
מי יודע איזה עתיד, יש לו כאן בנכר,
אנחנו בעצמנו כל כך "עסוקים",
לא מרימים את החוטם,
חוץ מאהלן ומה העניינים.
בסלון יושבים,מקטרים,מבקרים
אבל מהר מאוד ,חוזרים לאותם עיסוקים.

להבא לא אוותר, המראה  שלו אצלי מנקר,
כיום אני מתעכב,מסתכל לצדדים
ואפילו מתנדב פה ושם לפעמים,
כי אין ברירה ,אנחנו אותם אנשים,
זה רק המקום,הזמן וחלוקת הקלפים,
שעושים אותנו ,לכל כך שונים.

בואו נחזור לצילום: כמה מילים  בתמצית [עוד נרחיב  בכך בהמשך] על קורסי צילום.

מזה שנים שתחום הצילום הופך להיות יותר ויותר פופולארי . הורדת מחירי המצלמות,נגישות אפשרויות הצילום מניידים למיניהם והתרחבות  אתרי הצילום והרשתות החברתיות המעודדות ומשתפות בתמונות בזמן אמת, יצרו ביקוש רב יחסית לקורסי וסדנאות צילום ובתוך כך גדל גם ההיצע של מארגני הקורסים וההדרכות בתחום הצילום.

לימודי\קורסי\ הצילום יכולים להיות ארוכים [מעל לשנה] ועד לקורס קצר של מספר מצומצם של מפגשים . הקורסים הנלמדים כוללים בדרך כלל קורסי מתחילים, מתקדמים, תאורת סטודיו וחוץ, צילומי נוף, צילומי אופנה, מאקרו, עיבודי תמונה ועוד,

[אגב ולתשומת לב הגופים בתחום, היו בעבר גם קורסים לרמות הגבוהות יותר, שכונו כיתות אמן בצילום, צילומי מאסטרים וכיו"ב .לעניות דעתי מסגרת לימודית, המקיימת קורסים לרמות הגבוהות ביותר ונהנית ממוניטין מקצועי, מקרינה בכך על כל פעילותה הבסיסית, בה נאגרת מירב הפעילות והרווחיות]

הסדנאות הקצרות כוללות בדרך כלל רק מפגש  אחד עד שלושה ונערכות במגוון נושאים לרבות צילומי לילה ,צילומי מזון, מאקרו,מחול, עירום אמנותי, טקסי עדות  ועוד.

קטגוריה נוספת קשורה הינה טיולי צילום בחו"ל, המאפשרים טיול ממוקד באזור גיאוגרפי נתון לשם צילומים מרוכזים של, חבל ארץ ייחודי, תופעת טבע, נופים, בעלי חיים, סגנון אדריכלי וכ"ו.

בעוד שבטיולי צילום לחו"ל, ניתן לעשות די בקלות הערכה מפוקחת, לגבי התועלת הצפויה מול המחיר, הרי שבקורסים, ההערכה היא פחות פשוטה וקיימות לא מעט התלבטויות, האם להירשם לקורס מסוים ובאם כן, תחת איזו מסגרת.

כאשר אנחנו מדברים על קורסים וסדנאות ברור שהרמה אינה אחידה והתמחור שונה.אגב מחיר גבוה אינו תמיד ערובה לטיב הקורס. המחיר מושפע מעבר למוניטין, לרמת המדריכים והציוד בעיקר בהתאם למספר השעות וכאן לדעתי כדאי להיות ערים ל- 3 פרמטרים :

1. ביקורת הצילומים במסגרת הקורס. זהו תהליך נחמד בו כל אחד מקבל התייחסות לצילומיו ומשתתף בהערות לצילומי אחרים. הבעיה היא שעקומת הלימוד מהנושא הולכת ויורדת, לאחר סקירה של מספר צילומים בודדים. מכיוון שאנו משלמים על זמן, כדאי לבדוק כמה זמן מושקע בכך ולטעמי ביקורת של מעל חצי שעה, מקסימום שעה במקרה של כיתה גדולה, הופכת להיות בלתי יעילה ואת הזמן היה כדאי לנצל ללימוד מעשי או תיאורטי של נושא חדש.

2. תולדות הצילום או ניתוח של עבודות של צלמים מפורסמים. זה נהדר, אבל אנחנו משלמים על זמן וכולנו יכולים לקבל [בעזרת הפניה] את כל הנושא  בהרחבה ברשת. למעט מקרים יוצאי דופן, הייתי מבכר כי החלק הזה בקורס לא יתפוס נתח משמעותי מזמן הלימוד.

3. צילום מעשי. אני לא מכיר צלם, גם באם הוא נורא מוכשר, שנולד עם מצלמה ביד.כמות הזמן בו נצלם ונקבל משוב בזמן אמת מהמדריך (בהנחה שאין עוררין על מקצועיותו), היא מהותית להטמעת החומר הנלמד. לדעתי ככל ששעות הצילום המעשי בהתאם לנושאים ארוכים יותר, כך ייטב.

מהצד השני הרשת היא גן עדן  בתחום הצילום, שפע של מאמרים, כתבות וסרטונים על כל תחום וכל נישה ובמגוון אפשרויות. בנוסף קיימים לא מעט פורומים המאפשרים קבלת משובים על תמונותיכם ומהם ניתן לדלות את הדברים הרלוונטיים עבורכם מהבחינה המקצועית.

לסיכום, באופן עצמאי או בהדרכה ספציפית, או במסגרת קורס\סדנא, את\ה מכיר הכי טוב את התאמתך לנושא  ואת אילוציך. בכל דרך בה תבחרו ותשקיעו, תוכלו  להטמיע ידע ולהשתפר,  כדי שתיהנו יותר מהתוצאות ומקו צילומי ייחודי, משלכם.

בתחילת 2011  לאחר עוד מסע הסתה נגד ישראל ומדיניותה, הוצאתי מסמך  לקברניטי המדינה ובו הצעתי כי תוכן חוברת, המפרטת את עמדתה הצודקת והמוסרית של ישראל, למול האילוצים הביטחוניים והאחרים נגדם היא פועלת. הצעתי שהחוברת תוכן במספר שפות , תופיע באינטרנט כשהיא זמינה לכל אדם ובנוסף במתכונת מודפסת, שתמצא בכל נציגויות ישראל בעולם.

הצעתי שבחוברת יפורט הקשר בין העם למולדתו מקדמת דנא, הפרעות שנעשו ביהודים לאורך ההיסטוריה, השואה, הגורמים שהביאו להקמת המדינה והאילוצים הביטחוניים שמלווים את חיינו בארץ. עם זאת תדגיש החוברת, את רצונו של העם היהודי בשלום ואת התרומה הישראלית והיהודית למדע ולקהילה הבינלאומית.

חוברת כזו באם הייתה נערכת ומופצת נכון, הייתה יוצרת מאזן הסברה חדש ומשפרת דרמטית את התשתית ההסברתית של ישראל בעולם על כול המשתמע מכך.

כרקע להכנת החוברת צירפתי את הנספח הבא . [אתם מוזמנים להעתיק את הנספח באנגלית המופיע במדור important מתחת לתמונה ולהפיצו בבמיילים לתפוצת חו"ל שלכם. תודה רבה על שיתוף הפעולה למען ישראל ונגד האנטישמיות.]

הנספח: על יהודים וישראלים, פלסטינים וערבים והשלום שביניהם
היהודים הינם קבוצה אתנית שמית קדומה. מאפיינת אותם הדת היהודית, אבל ההשתייכות לעם היהודי אינה קשורה בהכרח לקיום אורחות חיים דתיים תגליות ואזכורים ארכיאולוגיים מוצקים, הקשורים ליהודים החיים בארץ ישראל נתגלו החל משנת 1200 (תגליות מצגת ישראל) אבות העם היהודי כנזכר בתנ"ך היו אברהם, יצחק ויעקב ( שמו של בנו הרביעי של יעקב היה יהודה).

מרבית הזמן חיו היהודים תחת שלטונות כיבוש זרים החל מהאימפריה האשורית, ועד לשלטון המנדט הבריטי מלפני קום המדינה. בעקבות הכיבושים גלו חלק ניכר מהיהודים לארצות שונות בעולם. עם זאת, ראוי לציין כי כל הזמן, ובאופן רצוף, מימי האבות ועד הקמת מדינת ישראל חיו יהודים בשטחה של ארץ ישראל.

היהודים בגלות, כשהגיעו לארצות השונות בעולם לא נקלטו בתחילה בקלות. מגוון המקצועות האפשריים עבורם, היה מצומצם (לדוגמא, נשללה מרובם האפשרות להיות בעלי קרקעות ולעסוק בחקלאות) ורבים מצאו את עצמם עוסקים בענפי הפיננסים והשירותים.

על בסיס של קנאת זרים אנטישמיות וקנאות דתית, ולפעמים סתם כדי לגזול את רכוש היהודים כי זה היה הכי קל והכי נוח.נולדו והופצו עלילות דם איומות, לפיהן היהודים משתמשים בדם של ילד נוצרי כדי לאפות מצות בפסח.
לא עזרו הכחשות גורפות וגינויים מצד אפיפיורים ושליטים, הנושא הלך וצבר תאוצה וזאת למרות שבכל ועדות החקירה והתהליכים המשפטיים לא נמצא כל בסיס לעלילות הדם.
מכות וגזירות רבות נפלו על העם היהודי לאורך ההיסטוריה. אולם ללא ספק, הנוראית האכזרית והקשה מכולן הייתה השואה. תהליך מתוכנן ומזוויע זה, שרצה להביא להשמדה של העם היהודי כולו, ובוצע ע"י הצורר הנאצי ברשותו של אדולף היטלר, פיקודיו ובעלי בריתו. הנאצים הללו יצרו מכונת רצח משומנת שכל תכליתה ביצוע רצח סיטונאי של העם היהודי באופן מתוכנן ובדם קר.
כשישה מיליון יהודים נספו בשואה , כשכל אדם, אתם יודעים, הוא עולם ומלואו,כמעט בלתי אפשרי להבין את משמעות המספר , כששה מליוני יהודים נרצחו. היום העם היהודי כולו מונה רק כ-14 מיליון יהודים.הריכוזים הגדולים בהם חיים היהודים מעבר למדינת ישראל הינם בארצות הברית, אירופה ודרום אמריקה.

כדי להשלים את התמונה, צריך לספר מעט גם על הפלסטינים, על מלחמת העצמאות, הטרור, והסיכויים לשלום.

ראוי להדגיש כי המונח פלסטינים נטבע רק לאחר הקמתה של מדינת ישראל. השם פלסטין מקורו בשם סוריה פלסטינה שניתן לארץ במאה ה-2 לספירה, על ידי הרומאים. כדי לשנות את השם ממלכת יהודה. מוזכרים בעניין זה גם הפלשתים, שהיו יורדי ים אדומי שיער שהגיעו בסוף המאה ה-12 לפנה"ס לחופי ארץ ישראל. לערבים שמקורם בחצי האי ערב, אין כל קשר לפלישתים, גם בתיעודים ומאמרים שלפני קום המדינה אין מזכירים את מה שמכנה היום התקשורת – העם הפלסטיני.
כפי שהיו יהודים רבים במדינות ערב,כך גם חיו ערבים בתקופות מסוימות, לרבות לפני קום המדינה, בארץ ישראל. למרות שהערבים בנו להם בירושלים מקומות קדושים, הרי שהעיר הקדושה ביותר עבורם היא מכה ואילו ליהודים ירושלים היא העיר הקדושה ביותר. היהודים נוהגים לומר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי" כלומר, כל תפקודי הבסיסיים ייעלמו באם נגיע לאבסורד של הפקרת ירושלים.

עם הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, החלה למעשה מלחמת העצמאות שהערבים מכנים מלחמת '48. מדינות ערב הודיעו שלא יקבלו את החלטת האו"ם על הקמת המדינה והחלו מהלכים צבאיים וקרבות כדי לקעקע את יסודותיה העדינים של המדינה שזה אך הוקמה. בתחילה היו מהלכים צבאיים מקומיים, לאחר מכן השתתפו בקרבות מסגרות מאורגנות ובהמשך נטלו בהם חלק מצבאות מדינות ערב ,כמלחמה מאורגנת.
מלחמת העצמאות הייתה קשה ביותר ועקובה מדם, הצבא הישראלי שרק הוקם נמצא בשלבי התארגנות עם מסגרות מדולדלות וציוד דל וחסר. מספר האבדות בקרב הישראלים היה גבוה מאוד כאחוז מכלל היישוב (לרבות ילדים נשים זקנים) נספו במלחמה.
אין ספק שבמלחמת העצמאות היה נתון היישוב היהודי בארץ ישראל על בלימה וכל הרעיון של בית בטוח לכל יהודי באשר הוא שיישמר וישמור על העם היהודי כדי ששואה נוספת לא תחזור,עמד בסכנה.

היום במבט אובייקטיבי המצב שונה לחלוטין. הצבא הישראלי הוא אחד מהצבאות הטובים בעולם, והוא מצויד בכלי נשק מודרניים ובטכנולוגיה המיועדת להגנת המדינה.שלא כבעבר, אז הייתה משמעות אדירה ומוחלטת לגודל הכוח הפיזי (מספר החיילים) היום הדגש הוא
על היתרון הטכנולוגי.

לצערנו, קיימים בעולם היום כלי נשק הרסניים בעלי יכולות גרעיניות ואחרות, העלולים לשמש כנשק להשמדה המונית. זו הסיבה שיש לעשות את הכול כדי לא לאפשר הימצאות נשק כזה בידי מדינות הנשלטות ע"י שלטון השואף להשמיד מדינה אחרת, כי בכך קיים גם איום ממשי על שלמות העולם כולו. באם נאמין לפרסומים זרים , מצוי בידי ישראל כל הנשק הדרוש להגנה עצמית, אבל לעולם לא יהיה מנהיג ישראלי שיפעל או יקרא להשמדתה של מדינה אחרת.
הישראלים הינם עם שוחר שלום ומייחל לשלום. כמות שירי השלום שנכתבו בישראל אין לה אח ורע בשום מקום אחר בעולם.

מובן יהיה לכל אדם שיבדוק את ההיסטוריה והינו מוכן לבחון את הנושא בצורה אובייקטיבית כי באם לא היו מעשי מלחמה וטרור נגד ישראל, אזור זה של המזרח התיכון היה יכול להפוך לגן עדן עלי אדמות. אולם, לצערנו, בגלל ההסתה הקיימת והמתמשכת נגד ישראל ובגלל גודל האוכלוסייה הערבית ( וחלק מהאוכלוסייה המוסלמית) נערכות הפגנות במדינות שונות , בשילוב עם ארגון פרובוקציות נגד ישראל. פרובוקציות אלה מסוקרות בתקשורת שוב ושוב ובכך הן משמשות חומר דלק ובמה לקיצוניים ותורמות בעקיפין למצב של חוסר השקט באזור. ברור גם שחייל ישראלי עם נשק במחסום מול קבוצת אזרחים לא מצטלם יפה, גם חומת הפרדה בלב יישוב ערבי מצטלמת גרוע ומפריעה לאורח חיים תקין אך מישהו בדק כיצד הגענו למצב הזה? כמה קורבנות ישראלים חפים מפשע נהרגו לפני קרות המצב הזה?
פעמים רבות גורמים חבלניים בעזה ויהודה ושומרון, שכל רצונם בליבוי והנצחת הסכסוך מקימים את בסיסם ויורים ומפגיזים ללא הבחנה מתוך אוכלוסייה אזרחית פלסטינית ביודעם שכל פעולת נגד של הצבא הישראלי נבדקת גם במישור של אי פגיעה מכוונת באזרחים

בנושא זה ראוי לומר עוד כמה מילים: נכון שיש קיצוניים בשני הצדדים אך היהודים לא מארגנים כמו הקיצוניים הערביים ,מחנות אימון צבאיים וקייטנות חבלה צבאיות לילדים רכים. היהודים לא עושים שטיפות מוח לילדים מגיל אפס ומחדירים בהם אמונה לפיה מטרתם וייעודם בחיים ,הינו להתפוצץ ולהרוג
בכך כמה שיותר יהודים. היהודים לא חוטפים ו|או מפוצצים מטוסים, לא רוצחים ספורטאים באולימפיאדה, ולא מפגיזים ריכוזי אוכלוסייה אזרחית בכוונה תחילה. אף מנהיג ישראלי או יהודי לא קורא ולא יקרא להשמדתה של אף מדינה ערבית. אף מנהיג יהודי לא קורא ולא יקרא למלחמת ג'יהאד (מצווה) נגד הכופרים. ברור יהיה לכל מי שיבדוק את הנושא בפתיחות ובאובייקטיביות שלא היהודים או הישראלים אשמים באלימות במזרח התיכון ושבאם הערבים הקיצוניים יפסיקו את ההסתה ומנהיגיהם ירצו שלום אמיתי, ישרור שלום לבטח באזור.

אנו משוכנעים כי כאבם של אם, אב, אח ואחות, ישראלים או פלסטינים, הינו כאב זהה ואנו משוכנעים שכולנו יכולים ליהנות מפירות השלום. תדמיינו לעצמכם מה יקרה כשיבוא השלום לאזור וייווצר שיתוף פעולה אמיתי בין כל הצדדים .

מדברים לא מעט על המוח היהודי, כדוגמא נשווה את הנתונים בפרס נובל. על פי הנתונים עד סוף 2009 זכו בפרסי נובל 804 אנשים מכל העולם. מתוכם זכו בפרס 129 יהודים , מתוך משקלם באוכלוסיה הכללית שמהווה כאמור רק 0.2%. אגב, רוב הזוכים היהודים זכו בפרס בתחומי הפיסיקה והרפואה. אין שום ספק בכך,כי עם בואו של השלום, מרבית האנרגיה ומיטב המוחות אצל הערבים והיהודים יתרכזו בקידום החינוך ובפתרונות שהינם לטובת איכות חיי האדם באשר הוא. נכון לא קל לעשות שלום ,הנושא טעון, האינטרסים מנוגדים, יש דברים שאסור לוותר עליהם והבעיות קשות מנשוא, אך השלום בוא יבוא, וככל שיקדם כן ייטב. עלינו לא לחשוש מתהליך השלום, ראוי ומוסכם כי כל הסכם שלום שיוצג ע"י המנהיגים יובא לאישור הצדדים במשאל עם, ראוי גם כי בהסדר מקדים לקראת השלום האמיתי, תיכלל תקופת הסתגלות ארוכה אפילו בת עשרות שנים, במסגרתה יתחייבו הצדדים בפיקוח המעצמות להפסקת ההסתה הערבית , ליחסי שכנות טובים, ולקיום פרויקטים כלכליים מפורטים ומשותפים בחקלאות, במלונאות, במסחר, בתעשייה, במדע, בחינוך ועוד. הפעילות המשותפת כמתואר לעיל תביא להתפוגגותה של האיבה ולתחילתו של עידן חדש – עידן השלום.

לאחר מכן קיבלתי מספר טלפונים ותגובות מהמשרדים הרלוונטיים. כתמצית התשובה שקיבלתי הינה :  כי הנושא העקרוני יטופל בהמשך בצינורות המקצועיים המתאימים.

על זה נאמר,  אשרי המאמין…….. למרות זאת אני מקווה, שיימצא האדם בעתיד, שיבין את החשיבות, למול הצטברות האנטישמיות ושנאת ישראל ויקדם את הנושא.

ועכשיו לעניין אחר לגמרי: כמה מילים על אמבולנס, ערבות הדדית ושכל ישר.

אני נוסע אתמול בערב בשדרות משה דיין בראשון,התנועה מתנהלת לאיטה, הרבה מכוניות בכביש. ממול נשמעת סירנה של אמבולנס שפנסיו מהבהבים. צפירת הסירנה עולה ויורדת אבל הנהגים בשלהם, יתכן שלחלקם יללת הסירנה מפריעה לשיחת הטלפון אבל אין שום שינוי בכביש והאמבולנס יוכל להגיע ליעדו רק באם יהפוך להליקופטר. כעת אני יותר קרוב אליו וכמעט רותח, הנהגים שמלפניו לא מנסים לרדת לשוליים,לא מנסים לפנות את הדרך,תיכף הרמזור יתחלף ועדיין האמבולנס תקוע באותו מקום.

מוסכם עלינו, שהאמבולנס צופר ומהבהב ללא הפסק רק בגלל מצב חירום , אני באמת שלא מבין את האטימות של האנשים, הרי באם אחד מבני משפחתם [חס וחלילה] היה באמבולנס, הם היו מפנים את הדרך מייד, אז מהיכן האדישות הזו , אנשים תתעוררו. בפעם הבאה לא רק שתפנו את הדרך, אלה שתנחו גם את הנהגים שבסביבתכם לנהוג כך.

ועוד משהוא בהקשר זה,בוודאי גם אתם נתקלתם בכבישים חדשים שנסללו ללא שוליים [או שוליים מזעריים], מה זה הטמטום הזה ?, לא צריך להיות מומחה לבטיחות כדי להבין ששוליים מתאימים, נחוצים לעצירה במקרה חירום ואפילו במקרה של תאונת שרשרת, תופחת חומרתה בזאת שהרכבים ירדו לשוליים ולא יתקעו ישירות אחד באחורי השני. אה…כן… הם גם יקלו על האמבולנס, במקרי של נפגעים ונהגים אדישים שבדרך..

מכיוון שאני מתקשה כעת ולכתוב על צילום, נראה לי מעבר חד מדי, קבלו כמה שורות שאולי ימתנו, או אפילו ייתנו מעט פרופורציה …

ילד קטן
זה מתחיל בחיוך של ילד קטן,
עם עיניים בורקות וגומות נפערות.
כמה יופי וחן, חום ותום ומשובה,
וליבך מתמלא בהמון אהבה,
ואולי אצלו, זה יהיה אחרת שונה,
אולי התמימות תשפיע והטוב ימוצה…

אתה מניח ידך, על לחיו החלקה,
כמה רך ונעים, איזו הרגשה נפלאה.
ילד קטן כל הטוב הצרוף,
הנה פה הוא זוחל ושם הוא כבר קם,
מתנדנד, מתהלך, כמו נוגע בים.

ים של אושר, ים של תום ושל חום,
של רצון לשחק וגם קצת לחבק.
ילד קטן שנהרה על פניו, חיוך על שפתיו
ואתה מסתכל בו ורואה,
זו תמצית יופיו של עולם, שרחוק מאוד,
מלהיות מושלם.

אז איפה טעינו, אנחנו הגדולים
ולמה כולנו, כל כך מהר משתנים.
אבל הוא בשלו בברכך נאחז,
ידיו ממוללת את שולי המכנס
ועיניו מבקשת, נו כבר חבר,
בוא נשחק, מתי תעורר?
ואתה מגרש את ההרהור ואליו מסתכל,
עינייך מחייכות ואתה מתכופף ופועל,
משתלבות הידיים, מישר גב וכתפיים
ואת הילד אתה מניף באחת ורסיסי צחוקו,
מדביקים אותך מיד,
ושניכם כל כך נהנים, מאושרים, מרגישים,
את הרגע הזה תזכור לכל החיים.

אתה מביט למרומים ולבך ממלמל תודה
וילד קטן מחייך במבוכה…

אפרופו צילום – מהו צילום עבורכם.

תיעוד [יום הולדת של הילד או שבט נידח באפריקה]
הנצחת רגע מיוחד\אדם מיוחד\תופעה מיוחדת.
סיפור בתמונות.
הנצחת התפתחות של תהליכים [לטובה\לרעה.]
מקור ליצירתיות.
המחשת והאדרת סיטואציה\נוף\דומם\חי.
עיסוק אומנותי.
הבלטה של דברים שאיננו רואים או מתעכבים עליהם.
אמצעי לעיסוק ביופי ובאסתטיקה.
מקצוע גרידא.
כלי לביטוי אישי.
הסתכלות אחרת על הסובב אותנו.
תחביב אהוב.

נראה לי שחלק מהדברים שלובים אחד בשני, אין לי ספק כי יש לכם הגדרות נוספות ולא פחות טובות, בכל מקרה מורכבות זו ממחישה מעט, את סוד קסמו של צילום טוב. אז כשיש לכם מעט זמן, שלא לדבר על הרבה, צאו פשוט לצלם.

במסגרת בלוג זה אמליץ לכם מדי פעם על מקומות לצילום בארץ בהתאמה ללוח השנה.

1. במרום גולן נערכים סיורי שלכת מודרכים.
בעונה זו הצבעים עזים ושווים ביקור וצילום . ההדרכות בימי שבת 9/16-23/11

2. במלון מצפה הימים יתקיימו פעולות בתשלום בנושא נדידת בעלי הכנף לרבות סדנאות, הרצאות מומחים וטיבוע ציפורים. הפעילות במהלך נובמבר 2013

3. פריחת חלמוניות – ריכוזים משמעותיים נראה ביער יתיר ובלהבים הזמן המומלץ לביקור בין 5-12 נובמבר.

——————————————————————————————————————-

מה דעתכם כעת לתרגל את שרירי הפנים ולהעלות חיוך [אגב, ידעתם שחיוך אמיתי, להבדיל מחיוך מעושה, מפעיל גם את קמטי ההבעה בזוויות העיניים ולא רק את איזור השפתיים].

והפעם ציטוטים המיוחסים לגורג בסט, אגדת כדורגל באנגליה, היום בן 65.

הוצאתי את רוב הכסף על אלכוהול, בחורות ומכוניות מהירות.
האמת שאת שאר הכסף סתם בזבזתי.
דיוויד בקהאם לא יודע לבעוט בשמאל, לא יודע לנגוח, לא יודע לתקל ולא כובש מספיק, אבל חוץ מזה…… הוא בסדר גמור.

כעת משהוא כספיח לחדשות של הזמן האחרון:

על הכנת העורף לשע"ח וחלוקת ערכות המגן.

כידוע פיקוד העורף בצדק ביקש מזה זמן רב, בתשדירים רבים, במודעות ובפניה בכתב, כי האזרחים יגיעו להצטייד בניחותא ובזמנן הפנוי בערכות מגן.
ברור גם שחלק מהמחזות בתורים המשתרכים שראינו עד כדי אלימות, היו יכולים להימנע ועל פניו החלטה שלא לפתוח עוד תחנות, הייתה שנויה במחלוקת.
אבל בואו נדרש לבעיה המרכזית:
במחסני המדינה ואצל האזרחים מצויים ערכות רק עבור כ-60% מתושבי המדינה, זאת הנחת עבודה שידועה לקברניטים זמן רב.
כדי להשלים את ההצטיידות בערכות מגן לכלל תושבי המדינה, היה צריך מזמן להגדיל פי כמה את המכסות ל-2 היצרניות המקומיות ו\או לייבא מסכות מחו"ל.
התקציב הכרוך בכך, כפי שפורסם הינו מעל 1.3 מיליארד שקלים ולתחזוקת כלל המסכות מדי שנה ידרשו עוד כ-300 מיליון שקל.
בזמנו פורסם כי הממשלה מעוניינת לצייד את כל האזרחים במסכות ומחפשת מקורות לתקציב נוסף. תקציב נפרד מתקציבו של משרד הביטחון.
עבר מאז הרבה זמן [שנים] המבקר הצביע על המחדל בדוחותיו ועולם כמנהגו נוהג. מדי פעם מוזכר בעיתונות כי מפעל שלאון [אחד היצרנים] עומד לפני סגירה או מגייס מעט עובדים, כי התקבל תקציב זמני מסוים. אבל בגדול אין שינוי במצב.
מכיוון שאנחנו מדינה אירופאית עם רמת סיכונים נמוכה משוויץ, גם לא הוגדרו תחומי אחריות ברורים בין משרד הביטחון לבין המשרד להגנת העורף, ברור שעד שהאחריות אינה ברורה גם המוטיבציה לפתור את נושא המסכות [ונושאים נוספים קשורים] לכאן או לכאן, אינה בראש סדר העדיפויות ומכאן ניתן להסיק את אחת מ3 האפשרויות:

למרות השמיכה הקצרה של התקציב, תפקידה של ממשלה להגן על כלל אזרחיה ובאם המסכות חשובות להגנת התושבים, יש לחלקם [ולתחזקם] לכלל האזרחים.
אין למסכות משמעות באזורנו וחבל על הר השקלים שמתאדה בנושא. [טיעון קלוש, אבל טיעון]
ברגע שהנושא יורד מסדר יומה של התקשורת, הקברניטים גוררים רגליים ועוסקים בעיקר במה שנמצא על סדר היום ולאו דווקא בהחלטות משמעותיות לטווח ארוך.

אישית, נראה לי שהאפשרות השלישית היא המועדפת עליהם ולטובת כולם, הלוואי ואני טועה.

הערה כללית: שלא יתקבל הרושם, כי בהמשך יופיעו רק דברים שליליים ויש לי רק ביקורת על המתרחש במדינתנו הקטנטונת, בפירוש קיימים תחומים בהם אנחנו יכולים להתגאות ולעמוד מאחורי המילים: "אור לגויים."
עם זאת בבלוג נעסוק מדי פעם, במה שלטעמי טעון שיפור דחוף ואינו מתיישב עם השכל הישר ו\או אמות המידה המוסריות.

ברשותכם כתבתי כמה מילים שיש להם קשר [לפחות עקיף] לדברים ולא אני לא שמאלן ואני לא בעד לוותר מראש וכיו"ב. אבל אני כן רוצה כמו רבים, שיתקיימו יחסי שכנות טובה ואפשר להתחיל עם הפלסטינאים ומשם להתקדם בהתאם לנסיבות.

ללא גבולות

הרוח היא מהות החופש והיא מנשבת לכיוונים שונים,
הגלים מתחילים בלב ים ומתנפצים בחופים אחרים.
הציפורים נודדות בין ארצות ויבשות, מתמקמות חורפות ושוב ממריאות.
הנחלים חוצים, אזורים ומדינות, מבתרים במסלולם, קרקעות וגבולות.
החיות עוברות ממקום למקום, לפי כיוון השמש, או אספקת המזון.
גם שרשרת הרים ארוכה, מסתיימת היכן שהטבע רצה.
כך גם ימים ומדבריות, משתרעות ללא תלות בגחמות אנושיות.

רק האדם החכם מכל, טיפש למעשה מכל תת מין של ציפור,
לה אין גבולות מלאכותיים, אין תקציבי ענק שלביטחון מוזרמים,
ביטחון שבשמו חוצים בין אנשים, שמים תוויות וחיים נגדעים….

למה צריך גבול שאין בו כניסה, למה להשמיד קהילות שלמות,
עם מנטרה של קדושת האומה ומי קדוש ממי ומי ראוי יותר,
למה אי אפשר אחרת להתנהל ?
כמה שנים צריך לעבור, עד שאת שנאת החינם מתוכנו נעקור.
תארו לכם עולם עם פחות גיבורים, שבו אנשים "סתם" חיים ועוזרים,
נהנים, מתפתחים, פשוט מבינים, את קדושת החיים.

קבלו המלצה על ספר

אני מאוד ממליץ לכם לקרוא את הספר: הוכחה לגן עדן מאת ד"ר אבן אלכסנדר.
ספר מדהים, חזק, מטלטל, מהדהד. לטעמי חובה לקרוא.

קבלו המלצה על סרט

במישור שונה לחלוטין, באם אתם רוצים פשוט לצאת בחיוך מהסרט, לצחוק במהלכו מההומור "הנמוך" [חלק יגידו להיקרע מצחוק, אבל זה כבר סובייקטיבי] ואינכם סובלים כאשר אתם צופים בגופה המתערטל והמתוחזק היטב, של גניפר אניסטון, תשתדלו להשיג לכם עותק מהסרט: אנחנו המילרים, באם הוא כבר ירד מהאקרנים.

אפרופו סרטים, בעידן מתחמי הסינמה סיטי והיס פלנט, תכירו [למי שלא מכיר] את בית הקולנוע חן רחובות. קולנוע של פעם, שהמניע היחיד להצלחתו הוא הקרנת סרטי איכות [הכוונה בגדול ברוך, ונכון לפעמים גם שם יש נפילות].
הקולנוע שכבר עמד בזמנו בפני הריסה לצרכי נדל"ן, נשאר על כנו בלחץ התושבים והצופים המעריכים סרטי איכות ובאים במיוחד לראותם ממקומות שונים.
אז גם באם אינכם מתכננים להגיע בשביל סרט לרחובות, עברו על רשימת הסרטים המוצגת שם וחפשו אותם בבית הקולנוע הקרוב אליכם. זהו לטעמי, סינון ראשוני בדרך לצפיה בסרט איכותי.

אוטוטו נחזור לצילום, לפני זה משפט למחשבה המיוחס ל:אנדרי מורואה.

"לעיתים קרובות מאוד, אנחנו מחפשים את האושר,
כפי שאנו מחפשים את משקפינו כשהם מונחים על אפינו",

כמה מילים שלכאורה לא קשורות ובכל זאת….

שיר הכפכפים

לרוב כותבים על דברים גדולים, חשובים
ואני הפעם חשבתי לכתוב, תתפלאו – סתם על זוג כפכפים.

כפכפים ששורדים, כל כך הרבה שנים,
ואל תטעו, אני רחוק מאותם קמצנים.
מסתכל עליהם ישנים, מרופטים,
קיבלו את צורת הרגל בחלוף השנים,
העור שלהם מחורץ, יש בו גם חתכים,
ואפילו הריח….. טוב, אתם כבר לבד מבינים.
אבל כל פעם שכואבת לי הרגל, מאיזה מותג על יוקרתי,
או הברך זועקת: הלו, הספורט הזה כבר לא בשבילי,
אני חוזר אליהן, מחליק לתוכן, מרגיש נעים כמו בבית החם.

הסוליה שלהם גמישה ומרופטת,
אבל אצלי בגוף ההרגשה הטובה כבר מתפשטת,
סתם זוג כפכפים, שעבורי הם בול מתאימים,
ולמרות ההבטחה מהפתיחה, עולה בי עוד מחשבה,
שאולי כתבתי, על עוד תופעה.

על תערוכת 100 צילומי טבע מהעולם.

בחודש יוני התקיימה במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב תערוכת 100 צילומי טבע נבחרים מהעולם. התמונות נבחרו מטעם ה-BBC ומוזיאון הטבע בלונדון.

חלק מהתמונות העבירו חוויה מרשימה גם למי שבקי בתחום.
במקביל הוצגו צילומים יפים של צלמי טבע מהארץ.
מדובר על יוזמה שתהפוך למסורת, והביקור מומלץ בעתיד, גם למי שצילום אינו תחביבו.
לשם התרשמות כללית, צילמתי בהרשאה בתוך האולם, [ומכאן האיכות הפחות טובה] חלק מהתמונות שהוצגו:

על מומחים לשירות הציבור

לפני כ-3 חודשים התקשרה אלי גברת נחמדה, הציגה את שמה הפרטי בלבד ואמרה שהיא מטעם ערוץ 2 ומטפלת בתכנים לתוכנית הבוקר שלהם…… לדבריה הגיעה אלי בגלל התמחותי בכלכלת משפחה, כאשר בכוונתה לשלב יועץ במהלך התוכנית, שיסביר להורים, איך ניתן לחסוך כסף בפעילות עם הילדים בתקופת החגים. מכיוון שקצב דיבורה היה מהיר, תקיף ואסרטיבי לא כל כך השתלבתי בשיחה מעבר להמהום קצר של הסכמה, שלאחריו היא הודיעה לי שהשתתפות בתוכנית תעלה לי 4500 שח בתוספת מע"מ והאם יש לנו עוד על מה להוסיף ולדבר.
אמרתי לה שנוכל לדבר רק בקצרה כי אני כבר צריך לצאת והאם זה בסדר מבחינתה שנשוחח על בעיית התחממות כדור הארץ. מיד שמעתי את צליל ניתוק השיחה.
האמת שלא התחממתי כי זו הייתה שיחה שנייה מסוגה. מדובר כנראה בסוג של משרדי יח"צ, שעובדים בשיתוף פעולה עם התוכניות בערוצי השידור ההמוני וגוזרים קופון נאה, כמעט על כל יועץ שמגיע לתוכנית.
מסקנה:
היזהרו מיועצים המופיעים על המרקע ובדקו את המוניטין שלהם, הופעה בתוכנית גם באם היא בעלת רייטינג גבוה, אינה הכשר מקצועי.
מחשבה:
כנראה שאני הפראייר היחיד כאן, הייתי מחזיר פי כמה את ההשקעה, מעלה סרטון לאתר, מקבל הזמנות נוספות לתקשורת וכיו"ב.
אגב היועץ שהופיע בתוכנית דיבר לעניין.

כעת  ציטוט של המשפט המיוחס לאיש גאון. [אלברט אינשטיין].

רק 2 דברים הם אינסופיים:
היקום והטמטום האנושי ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון.

אז בואו נתחיל ,אני עמי חסון  ואני אוהב לצלם, אני מניח שגם אתם,  גם באם אני טועה,תשתדלו להמשיך לקרוא, זה ידביק אתכם בהמשך, סמכו עליי. אני נהנה אפילו מפעילות ההכנה של לקראת  הצילומים [תכנון היעד,והכנת הציוד]  נהנה מהזמן שבדרך כלל עובר ביעף, תוך כדי  הצילום ובעיקר נהנה מהתוצאות  [כשיש במה להתגאות].

תמונה טובה מבחינתי, צריכה לכלול בתוכה, לפחות אחת או יותר מהנקודות הבאות :
1. ויזואליות יפה / מיוחדת ו\או מרגשת.
2.לכידת סיטואציה ייחודית – רגע מיוחד שהצילום מנציח ומאפשר לנו לחזור ולצפות בו.
3. יצירתיות – על ידי הגדלה/הקטנה, הבלטה, טשטוש, פרופורציות שונות, "קימפוז" ייחודי שיגרום לתמונה שהייתה יכולה להיות בנאלית להפוך לשונה ומעניינת.
4. חדשנות – החל מצילום תופעה שלעולם לא ראית ועד לצילום בעל אפקטים חדשניים הגורם לתחושת התפעלות אצל הצופה.
5. אמנות – קשה להגדיר מה הופך תמונה יפה לאמנותית . זהו צילום שצולח את מבחני הזמן ומבחני הציבור והמומחים. זהו הרף המקצועי הגבוה ביותר, שניתן לשאוף אליו.

זה לא שהכול חלק בצילום, יש גם תסכולים, ברור אבל כדי שהם לא יהיו מוגזמים, החלטתי לצלם  ולהפיק תמונות איכות מתוך התחשבות במספר פרמטרים המוזכרים בתוך הנושאים הבאים :

א.משקל ציוד הצילום.

נכון שמצב הגב שלי רחוק ממצבו בצעירותי אך תחום המשקל בצילום מהווה שיקול חשוב בכל גיל. בכל פורום שעוסק בצילום, תמצאו לבטים לגבי ציוד צילום מומלץ לחו"ל, מבחינת משקל מול איכות. אחת הסיבות  המרכזיות לפיתוח ליין המצלמות  ללא מראה והעדשות עבורן נעוצה  ברצון להפחתת המשקל, מבלי להוריד את האיכות במקביל.

אישית אני מעדיף לצלם כשהמשקל הכולל של המצלמה והעדשה  לא יעלה על 1.5 קילו בקירוב.

רגע, אולי תאמרו, הרי  יש  לא מעט עדשות שכל אחת מהם שוקלת הרבה יותר מקילו וחצי,וזה עוד לפני המצלמה. אתם צודקים, אבל  כל זה בצילומי חוץ, לא רלוונטי עבורי ובמודע.

אני מכיר צלם שמתמחה בצילום ציפורים והוא זקוק לעדשות  טלה כבדות וכפתרון חלקי לבעיה הוא מצלם רק דרך  חלון הגיפ עם מתקן מייצב מיוחד או באוהל מסתור עם חצובה,

כמובן שקיימים פתרונות יצירתיים לרבות תיק צילום על גלגלים ואפשר למצוא את האביזרים שהכי מתאימים עבורכם כדי לסייע , אבל צריך להבין כי צילום חוץ מחייב גם ניידות ואנו אמורים לצלם בכיף  [ בדרך כלל, כך יוצאות התמונות היפות ביותר] ולא לסבול מהמשקל.

לפני שמיצינו את נושא המשקל שהוא ממש סובייקטיבי, ייתכן ומשהוא  ישאל :  רגע, מה רע במצלמות גשר [שחלקן גם מכונות אולטרא זום], מדובר במצלמות דמויות רפלקס מבחינת פקדי השליטה אך קיימת בהן  עדשה יחידה והטווח יכול להגיע גם ל-1000 מ"מ ויותר. אז זהו שאין בצילום ארוחות חינם, [מדי פעם יש מנה שמוגשת בתעריף עסקי ויתכן שנדגום אותם בהמשך]  במצלמות אלו שמחירן מתאים כמעט לכל כיס ומשקלם נוח מאוד, נמצא חיישן קטן מאוד ולכן האיכות פחותה ויש שיגידו פחותה משמעותית ממצלמות הרפלקס [DSLR]  המאפשרות החלפת עדשות.

צילום ב- JPEG

ראשית נכון שבצילום בRAW- יש יותר אפשרויות לעיבוד התמונה. בנוסף באם אין לך בעיה של זמן פנוי ובעיית גודל קבצים במחשב צלם ב-RAW. גם באם הינך  עוסק באמנות דיגיטלית  ו\או מתעתד להצטרף לנבחרת הצילום של הנשיונל גיאוגרפיק צלם ב-RAW. יתכן שאני בעמדת מיעוט ,אבל  אני מצלם ב-JPEG  האיכותי, מדוע?

כי אני בעד לצלם מראש, כדי להגיע לתוצאה הקרובה  והטובה ביותר לתמונה שתפורסם, מבלי להשקיע זמן יקר בעיבוד. בנוסף במרבית המקרים יהיה קשה מאוד בעין האנושית, לחוש בהבדל בין צילום    JPEG   או  RAW במידה והם צולמו נכון.

לכן  מבחינתי, פשטות הצילום והעיבוד  התורמים  לחיסכון מהותי  בזמן ובנפחי הקבצים,  מטים את הכף , לטובת צילום ב-JPEG

הערה חשובה: בחלק מאתרי השוואות ציוד כגון : dpreview תוכלו לקבל אינדיקציה  גם על איכות הצילום ב-JPEG  בכל מצלמה ספציפית אותה הם בדקו. כמובן שיש הבדלי איכות ולפני רכישת מצלמה חדשה, חשוב מאוד  לבדוק גם את הנתון הזה.

רקע לפני בחירת מצלמה:

השיקולים בבחירת מצלמה  מעבר לתקציב הנתון, הינם נגזרת של השימוש העתידי בה .

יש הבדל באם ברצוננו להתמקצע בתחביב או נסתפק בצילום אירועים משפחתיים בלבד. יש הבדל באם  כצלמים נעבוד בסטודיו בעיקר או באם אנחנו צלמי טבע בדגש על ציפורים. לכן  בשלב זה ניתן כאן סקירה מאוד כללית ותמציתית  [בכתבות מעולם הצילום תמצאו על חלק מהמצלמות דוחות מבחן מפורטים]  ואולי משהוא בסופה  של הסקירה יעורר מחשבה נוספת, על המצלמה העתידית שלכם.

באם להתחיל מהבסיס, אז לדעת רבים וטובים, כל תחום המצלמות הקומפקטיות נמצא בירידה . כתוצאה מהשתפרות הצילום בסמרטפונים  ודומיהם, לא נראה שיש הצדקה מיוחדת להתמקד בתחום זה, אלה עם כן מדובר בדגם מאוד ייחודי [ בעל חיישן גדול,חסין מים וכיו"ב].

הזכרנו  קודם לכן את המצלמות דמויות רפלקס [מצלמות גשר] המצלמות  נוחות ,  כוללות גם תפעול ידני,זום גדול ,מחיר אטרקטיבי לכאורה הכול טוב, רק שהאיכות קצת פחותה, לפעמים יותר מקצת.

הערה חשובה : אין באמור על מצלמות קומפקטיות רגילות ומצלמות גשר לפסוק כי לא יצאו משם תמונות טובות, זה פשוט לא נכון מכיוון שמרביתו של הצילום תלויה בצלם ובנושא המצולם.מעבר לעובדה כי גם  מצלמות אלו משתפרות כל הזמן.

מה לגבי מצלמות ללא מראה, התחום נראה בתחילתו מאוד אטרקטיבי, האפשרות להקטין משקל ולא לרדת באיכות הילכה קסם על הקונים הפוטנציאלים. הנתונים האחרונים של מכירת המצלמות  במחצית הראשונה של 2013  מראים שהתחום בעצירה מסוימת, אם כי קיימות מצלמות טובות מאוד בסגמנט זה ונראה בו עוד חידושים רבים [כבר היום קיימות מצלמות ללא מראה עם חיישנים גדולים]   לכן יש לשקול כל מצלמה לגופה והאם נשתמש בה כמצלמה ראשית או כגיבוי.

מבחינתי המצלמות היותר מעניינות בתחום הם של סוני ושל פוגי.

אם כי גם לאולימפוס ולפנסוניק יש דגמים מעניינים ובאם צילום איכותי בוידיאו משמעותי עבורכם תבדקו את הפנסוניק GH3 שהינה כיום  המובילה בתחום.

מעט על מצלמות רפלקס, חיישנים ורכיבים נוספים

לפני שנאמר כמה מילים על מצלמות אלו בואו נדבר על גודל החיישן וחשיבותו במצלמה.כל מי שאינו מתחיל בתחום יסכים עם העיקרון, שחיישן גדול יותר, בכמות פיקסלים נתונה, מקבל יותר אור מחיישן קטן. יותר אור, משמעותו יותר אפשרויות לצילום בתנאים מגבילים ויותר פרטים.

באם זה היה העיקרון היחיד המשליך על איכות המצלמה, הדברים היו מאוד פשוטים  היינו קונים בתקציב שלנו את המצלמה בעלת החיישן הגדול ביותר.

אבל זהו רק נתון אחד במשוואה בה יש להכניס  גם את סוג החיישן מעבר לגודלו,  את הרזולוציה ואת צפיפות הפיקסלים לסמ"ר, את סוג המעבד, את מהירות הצילום, את איכות הרכיבים וחוסנם  , את משקל המצלמה ואופן תפעולה,את  איכות העדשות וזמינותן ועוד.

רגע, אז אין חשיבות לגודל החיישן ?, ברור שיש חשיבות  וחשיבות גדולה, אבל בהחלט לא היחידה כשאנו בוחרים מצלמה.

כדי לתת לכם מושג על גדלי החיישנים נצרף מספר דוגמאות להמחשה.

הערות :

א.גודלו של סרט הצילום [מעידן הפילם] הינו 24X36   מ"מ בדיוק גודלו  של החיישן המותקן במצלמות FF.

ב. לא נעסוק במסגרת בלוג זה  בנישה של מצלמות בפורמט בינוני [ חיישנים גדולים מ-FF.]

ג. ככל שהמספר של מקדם הקיטוע קטן יותר כך שטח החיישן גדול יותר ולהיפך. להמחשה,

עדשת  70-300  במצלמת FF תהפוך לעדשת 105-450 במצלמת קרופ APS-C מתוצרת ניקון.

ד. בנושא מירוץ החימוש של המגה פיקסלים. לא תמיד יותר פיקסלים שווים יותר איכות, יש לבדוק את גודל החיישן [צפיפות הפיקסלים] סוג החיישן והמעבד.

ה. ניקון משתמשים בחיישנים של סוני ולאחרונה גם של טושיבה, לתשומת לבכם להבדלים בדגשים בצבעוניות בהתאם לחברה המייצרת.

ועכשיו למעט המלצות :

באם קיבלתם החלטה לרכוש מצלמת רפלקס ראשונה,מן הסתם תתלבטו בין ניקון לקנון 2 ענקיות צילום אלו  המיוצגות בארץ באופן ישיר [מעבר ליבוא המקביל]מאופיינות במספר עדשות הגדול ביותר, במגוון מצלמות גדול ביותר, בשירות תיקונים זמין   וכיו"ב.

נכון שגם לחברות אחרות יש מצלמות ועדשות טובות ,אבל המבחר קטן הרבה יותר. יהיו שיחלקו עלי בטיעונים שונים  לדוגמא, מצלמות אולימפוס בעלות מקדם קיטוע של 2 עדיפות לצלם מסוים  המתמקד בצילום ציפורים, על מצלמות בעלות מקדם קיטוע של 1.5 ובכלל השוק חופשי ויש בו מגוון אפשרויות לכל מטרה ולכל כיס. עם זאת לדעתי , אל תקנו את מצלמת הכניסה הראשונה,בתחום הרפלקס של יצרן ספציפי, קנו את הבאה בתור. בניקון כדוגמא, על תקנו את סדרת ה-3000 [כיום D3200] עדיף שתרכשו מסדרת ה-5000 [כיום D5300] בדרך כלל הבדלי המחיר יהיו זניחים יחסית בין המצלמות, גם המשקל יהיה קל ודומה , אבל ההבדל בתכונות ו\או באיכות יהיה שווה את ההפרש הכספי.

בנוסף נכון לשנים האחרונות, נוצר מצב שמרבית התכונות של מצלמות עילית נמצאות לאחר כשנתיים בקרבם של מצלמות כניסה ומצלמות חובבים מתקדמות.

גם קצב השינויים והחידושים המהותיים לעיתים מהווה בעיה, בעיקר מכיוון שהפרש המחירים מאוד גדול.

השאלה באם החלפה תדירה יותר של מצלמות מדרג נמוך יותר, לא תביא איתה חסכון כספי ותוצאות מאוד דומות.

נכון  שמצלמת העלית בנויה מאסיבי יותר ותחזיק מעמד  אפילו בתנאי אקסטרים, זה ברור, השאלה באם אנחנו במאפייני הצילום שלנו ,זקוקים לתכונות האלו.

תעשו חושבים, לדעתי עדיף להשקיע בעדשות איכותיות לשנים רבות וניתן "להתפשר"  במצלמה שתוחלף במידה וחלה קפיצת מדרגה טכנולוגית בתחום.

מעט על עדשות ועל שגיאות  נפוצות בבחירת עדשות בתחילת הדרך.

1.אתם מכירים את המושג עדשות קיט, היצרן רוצה למכור מצלמה ועדשה במחיר אטרקטיבי יחסית למתחרים ואכן העסקה ביחד יוצאת זולה יותר, מקניית גוף המצלמה והעדשה בנפרד. הלקוח מרוצה במעמד הקניה והרבה פחות מאיכות הצילומים לאחר מכן.

נכון שכל עדשה צריכה להיבדק באופן ספציפי אולם ככלל אצבע מבחינתי, אל תקנו עדשות קיט בסיסיות , האיכות ברובן נמוכה יחסית.

2.שגיאה נוספת הינה הרצון לרכוש עדשה אחת שתעשה הכול [ כדוגמה נניח עדשת 18-300] אכן הטווח מפתה אך האיכות פחותה. שונה הדבר באם הינך בחו"ל ואתה רוצה לא להחליף עדשות ולהתהלך בקלילות על חשבון מגבלות באפשרויות הצילום ובאיכות  הכוללת ,  במקרה כזה תוכל לצאת עם מצלמה ועדשה קלה לדוגמה, הטמרון  18-270 ולהסתפק בה .

3.לגבי  עדשות זום לעומת עדשות פריים [קבועות]. באופן עקרוני, עדשות הפריים פשוטות יותר ועדיפות מבחינה אופטית על עדשות הזום. ככל שטווח הזום קטן יותר האיכות גבוהה יותר למול  טווח הזום הארוך, כל זאת בתנאי שיתרת המאפיינים זהים.

קיימת דעה שלפיה מצלמים  טוב יותר עם עדשות פריים, כאשר את הזום עושים ברגליים ומגבלת העדשה הקבועה מאלצת אותך להיות יצירתי יותר.

אני חושב שעדשת זום איכותית ,הינה פתרון מצוין המאפשר גמישות בקומפוזיציה ונוחות הנובעת מאי החלפת עדשות תדירה.

4.לגבי עדשות CROP  לעומת עדשות FF .  ככלל, האחרונות גדולות.כבדות ויקרות מעדשות קרופ. עדשות פול פריים יכולות להתאים למצלמות קרופ  [אפילו עם יתרון מסויים, השוליים שבדר"כ פחות טובות אופטית אינן באות לידי ביטוי בגלל הגודל המוקטן] ההיפך לא מומלץ עד בלתי אפשרי.

מכאן נובעת המלצתי להשתמש  במרבית המקרים במצלמות ובעדשות קרופ טובות מאוד [בהתאמה לתקציב וכיו"ב] ולא לרכוש מצלמות ועדשות פול פריים.

לדעתי, ההבדל הקל עד הבלתי מורגש באיכות, אינו מצדיק במרבית המקרים את ההבדל המשמעותי בתקציב, במשקל ובניידות.

הערות :

א. כל צלם לאחר השלב ההתחלתי ואשר מצלם במצלמה  בה ניתן להחליף עדשות,  רצוי שיחליט מהן 2-3 העדשות בהם הוא מצלם בעיקר ולקנות את הטובות ביותר שתקציבו ואילוץ המשקל מאפשרים לו.

ב. למרות האמור לעיל  בנושא  חשיבות הזום, קיימות מצלמות מעולות עם עדשה קבועה. למשל הפוגי x100s  היכולה לשמש  גם כמצלמה ראשית לצלמי רחוב שאינם רוצים לבלוט וגם כמצלמה  קלה שתמיד איתך.

ג. לגבי  עדשות צד ג כגון: סיגמא או טמרון. בסה"כ לנו כצלמים טוב שיהיו כמה שיותר יצרני עדשות [גם מצלמות ואביזרים] כי התחרות יוצרת  תמיד, אפשרויות טובות יותר עבור הצרכן. לא תמיד  ובהכללה עדשות היצרן טובות מעדשות צד ג וזה עוד לפני שהכנסנו את נושא המחיר למשוואה.

ד. הרשת מלאה בחוות דעת ודוחות מבחן על עדשות ומצלמות . מעבר ל-   DPREVIEO אותו כבר הזכרנו, כדאי  בתחום סקירת העדשות, לבדוק  גם באתרים המומלצים הבאים: SLRGEAR   ,  PHOTOZONE